בית יחזקאל (מיכלסון) קיח

פנחס הלוי איש הורוויץ זי"ע אבד"ק פפדמיי"ן בשו"ת גבעת פנחס סי' י"א שהקשה על הר"י מינץ מהא דפי' הר"ן דלעולם בהם תעבודו הוא משום לא תחנם ובמקום מצוה אין עבירה כלל עי"ש. אבל באמת כל הראשונים ז"ל לא פי' כהר"ן וכבר הקשה המג"א או"ח סי' צ' מש"ס ברכות דף מ"ז ע"ב דמקשה הגמ' בהא דר"א שהשלימו לעשרה מצהב"ע הוא ועיין בטורי אבן חגיגה דף ב' ובתי' מחנה אפרים על הרי"ף ד' תקע"ד. ובס' ברכי יוסף חאו"ח סי' א' ובסי' נ"ה. ומה שכתבתי בתשובתי בס' תל תלפיות מחבר' ה' סי' י"ט. ועיין בשו"ת ח"ס חיו"ד סי' שכ"ב מה שהקשה על הר"ן מש"ס ע"ז דס"ד ע"א מדר"י נשמע לר"ע ועיין שעמדו בקושיא זאת בס' באר יעקב חיו"ד סי' רס"ז ובשו"ת רע"א סי' קצ"ד ובשו"ת כ"ס חאו"ח סי' ס"א. ובחיו"ד סי' קע"ד. ובשו"ת מהר"י אסאד ח"ב סי' ס"א ואכ"מ להאריך בזה: **(ג)** והנה בתוס' כתובות דף ס' ע"ב ד"ה והלכתא הר"ש הזקן מקיל בגרושה מינקת וכן מפורש בש"ע סי' י"ג סעיף י"ד דכל גזרת חכמים רק באלמנה שחייבת להניק ולא בגרושה שאינה מחויב', והנה דעת הר"י מינץ ועוד הרבה בעלי תשובות ובמהר"ם אלשקר ובמרדכי שם להקל יותר במזנה מגרושה אכן בשו"ת צמח צדק סי' נ"ה מסיק דמזנה גרוע מגרושה דטעם קולא בגרושה שאינה חייבת להניק וכן צדד הנוב"י מהד"ת חאע"ז סי' ל"ה להקל באלמנה עשירה שהכניסה שפחות וכן במהד"ק חאע"ז סי' י"ח ועוד טעם דבעלה חי בגרושה ויוכל למסמסו בביעי וחלבא וא"כ מזנה דהתינוק מוטל עליה דאין ידוע אביו יגרע טפי וכ"כ המרדכי שם דב"ד יכופו לזונה להניק וכ"כ המהר"ם אלשקר סי' י"ב וז"ל ובמנקת שנתעברה בזנות כ' המרדכי דאפילו ר"ת האוסר משום שכופה אבי התינוק ובזנות מי יכוף ולא הודו לו חכמים דמ"מ ב"ד יכופו ע"ש. ועיין בס' פסקי מהר"ם ריקנטי סי' רמ"א ובחיבורי הרי בשמים על הריקנטי שם שחנני השי"ת ויותר לדעת הריב"ש בתשובה סי' י"ג וסי' תס"ג להחמיר בגרושה ואלמנה שלא הניקה תמיד, רק באלמנה שפסקה ג"ח בחי' בעלה עי"ש. מכש"כ זונה דגרע מגרושה כמ"ש הצ"צ דאין לה בעל אבי התינוק שימסמס בביעי וחלבא, אכן בכל זאת לישב דעת הרב ר' מרדכי מטורמשא במרדכי שם שכ' בזונה מי יכוף אותה ולתרץ קושיות הצ"צ ורבותינו בתשובות שהחליטו להיפך דזונה גרע מגרושה, דבגרושה יש לתינוק אב שמוטל עליו ואינה משועבדת אבל בזנות עליה רמיה ולכאורה קצת סמך לדבריהם מש"ס עירובין דף פ"ב ע"א קטן בן שש יוצא בעירוב אמו ופי' ר' עולא רבה בש"ס כתובות דס"ה ע"ב דזן אדם קטני קטנים ועי"ש בפירש"י ד"ה יצא בעירוב אמו וכו' ואין אביו מוליכו עמו שעדיין צריך לאמו ובתרה שדיוה רבנן אלמא עד שש צריך סיוע מאמו וכשם שבעל זן אותה כך זן אותו עמה עכ"ל הרי דרבנן שדוהו על אמו רק שאביו זן אותו כדרך שזן אמו, ומשמע מזה היכי דאין אביו זן אח אמו כגון בגרושה או אלמנה שתבעה כתובתה או בזונה אינו זן את הילד נמי וכן משמע בדרכי משה אע"ז סי' ע"א ועיין לזקיני בשו"ת מהר"ם לובלין סי' ה' שהחליט דאין צריך לזון כשמת וע"ש ובר"ן היכי דאין לאמו מזונות אין לקטן למי מזונות דבתרה שדיוהו רבנן ועיין בב"ש ובח"מ סי' ע"א סק"א, אכן כי דייקינן שפיר דברי המרדכי נכונים להתיר בזונה דאין מי לכופה ודמי' לגרושה דהנה בסי' פ"ב באע"ז הביא הב"י דעת רבינו ירוחם דבגרושה אינה חייבת להניק היינו כשמוצא מינקת ויש לו להשכיר אבל אם אין לו כופין אותה ומניקה עי"ש וברמ"א ס"ה אכן דעת החולקים ס"ל דכמו דאשה אחרת