בית יחזקאל (מיכלסון) קיז

י"ז דזנות בעדים ובהתראה ל"ש אבל לא זנות סתמא ותירץ דנהי דזנות שבית זנות להתעבר לא שכיח דאשה מתהפכת ומזנה לכן זנות להתעב' ל"ש ולא גזרו ומיושב קושיות זקיני בשו"ת מהרי"ל סי' ע"ג, ובשו"ת תפארת צבי דיני מניקת סי' ת' ובסי' יו"ד מביא ראי' לדברי הגאון נוב"י מהא דכ' בתוס' גיטין דף י"ת להקשות לדידן למה תיקנו זמן בגיטין ותי' משום תקנות ממזרים וקשה למה לא קאמר ר"ל טעמא משום ממזרים ואי דזנות לא שכיח הא בלא עדים שכיח א"כ חשש ממזרים שכיח, וע"כ שתתעבר לא שכיח עי"ש. ולפי"ז לא שייך לומר מופקרת חשש שתזנה שנית ותתעבר ויעכר חלבה דזנות להתעבר לא שכיח ולא חיישינן וא"כ סותרים שני אלו והיאך כתב הרמ"א יש מקילין במזנה ויש להקל במופקרת לזנות דזה סותר זה וצ"ע, לכן פשוט דטעם מופקרת שלא יכשלה שנית אף שלא תתעבר עוברת איסור תמור ומכשלת וז"ש הרמ"א דבעלה משמרתה והוא שלא תעבור שנית איסור תמור זה נ"ל דעת הרמ"א ז"ל: **(ב)** והנה מבואר שם במהר"י מינץ אחד מהטעמים להתיר במופקרת מהא דאיתא בגטין דף ל"ת ע"א ההיא איתתא דהוה בפומבדיתא דהוו קא מעבדי אינשי איסורא אמר אביי אי לאו דאמר רב יהודה אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה הוה כייפינן ליה למריה לכתוב לה גיטא דחירותא רבינא אמר כי הא מודה ר"י משום מילתא דאיסורא וכו' מעשה בר"א וכו' ושיחרר עבדו והשלימו לעשרה מצוה שאני אלמא דכופין את הרב לשחרר במילתא דאיסורא לרבינא דהלכתא כוותיה דהוא בתרא עיי"ש בהרא"ש והאי איתתא בנדון דידן להא דמיא דכבר נתפתתה ואיכא למיחש דתתפתה גם לאחרים וכו' ואיכא למימר דבכה"ג אפי' אביי מודה דעד כאן לא אסר התם אלא במקום דצריך לעבור איסור דאורייתא כדמשמע מדבריו אי לאו דאר"י וכו' עובר בעשה משמע אי לא הוה לבד אלא חששא מדרבנן כנדון דידן במניקת חבירו דהוי גזירה דרבנן מודה אביי דכופין וכו' עי"ש. איברא דמש"כ זקיני המהר"י מינץ דיש לומר דגם אביי מודה כאן דלא אסר רק התם דהוי איסור דאורייתא לאו דכ"ע הוא דהא הר"ן כתב שם דלאו עשה גמור הוא ועיין בשו"ת פרח מטה אהרן ת"א סי' כ"ט דכ' דהריטב"א והר"ן סוברים דהוי רק דרבנן ובס' עין זוכר מערכת ע' אות כ"ג מביא מהריטב"א מגילה דכ"ת בשם מורו דאינו אף דרבנן רק מדת חסידות. ובילדותי תירצתי בזה קושיות ש"ב הגאון מ' יצחק הלוי איש הורוויץ אבד"ק אה"ו שהובא בשו"ת נוב"י מה"ק חאע"ז סי' ע"ו לדעת התוס' ב"מ דף יו"ד, ע"ב דאם אשלד"ע המעשה בטל א"כ במשנה דתן גט שיחרור זה לעבדי לא יחזור הא המשחר' עבדו עובר בעשה ואשלד"ע והמעשה בטיל אכן להר"ן ניחא דהא באיסור דרבנן דעת האחרונים דיש שלד"ע עיין בשו"ת מהרי"ט ת"א סי' קט"ז ובס' שושנת העמקים כלל יו"ד ועיין במשל"ם פ"ב מה' רוצח, גם יש ליישב קושיות האחרונים בהא דתן גט שיחרר נימא כל מילתא וכו' אעל"מ ולהר"ן ניחא דהא באיסור דרבנן דע' האחרונים דאע"מ עיין בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' נ' ועיין בשו"ת נוב"י מה"ק תאע"ז סי' ע"ז ובפרמ"ג או"ת סי' קל"ה סק"ט ובקונטריסי דברי השירה (בסו"ס שירת ישראל לחמי זקיני הגאון בעל מעון הברכות זי"ע) אות י"א ואכ"מ. אכן דעת הרמב"ם ז"ל דהוא עשה גמור דמנאו בס' המצות מ' רל"ה לעשה גמור וכן משמע דע' הר"א ממיץ בס' יראים סי' ר"פ ובתי' הרשב"א גיטין שם ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' קכ"ז ואי משום קושי' הר"ן ז"ל דאי נימא דעשה גמור הוא היכי דתינן עשה שבתורה משום האי מצוה כבר תי' הרא"ה ז"ל בס' התינוך מ' שמ"ז שוב ראיתי לזקיני הגאון הקדוש מו"ה