בית יחזקאל (מיכלסון) קטז

מגילה, זה אינו דהא דמת מצוה נדחית היינו דוקא במקום שאי אפשר לקיים שניהם ואם לא ידחה מח מצוה מפני מגילה אז מקרא מגילה יהיה נדחה לגמרי, אבל כאן להקדים צריך הלימוד משפחה ומשפחה והבן: ובזה נ"ל ראיה לשיטת התוס' שפי' מקרא דמשפחה ומשפחה היינו להקדים ודלא כמו שפי' בספר טורי אבן שם דקאי לענין עבודת התמיד של בין הערבים ובאמת מיירי בליכא שעות עוד לעשות שניהם ע"ש דאם נימא כדבריו שוב קשה קושיית הפני יהושע כנ"ל: ובזה אמרתי ליישב גם קושיית החתם סופר בחי' מגילה (הנדפס בסוף ספר חתם סופר לפסחים דף נ"ד ע"א ד"ה משפחה) דמ"מ מבטלין עבודתן למה לא יקדימו קריאתן לי"א י"ב י"ג אותן הכהנים שיהיה משמרתם וכו': אכן לפי"ז ניחא כיון דבאמת גם הכהנים יעשו העבודה אחר קריאת המגילה כשיטת התוס' דנ"מ רק לענין להקדים א"כ למה להקדים לי"א י"ב הלא כך מוטב יותר, ויש לדבר בזה שכתב החתם סופר שם ד"ה בעי רבא ליישב קושיית העולם דהס"ד היה דמגילה עדיף אפילו לדחות עבודה בכל מכל כל. ויש ליישב בזה הרבה בסוגיא ואין כאן מקום עוד להאריך וחזון למועד אי"ה: ידידך דור"ש סימן י ב"ה אדר"ח אדר"ש תרנ"ז פלונסק. לכבוד ידי"נ מחו' הרב הגאון וכו' מ' פנחס הלוי נ"י בראדשין. אבד"ק **(א)** ע"ד שאלתו בדבר פנוי' אחת שזנתה והרה לזנונים וילדה והניקה וזה ד' חדשים פסקה מלהניק ונתנה הילד למניקת אחרת וכעת בני משפחתה שידכו אותה לאיש אחד ורוצים להשיאה תוך כ"ד חודש, והילד הוא ט"ז חודש, מאחר שפסקה מלהניק ונתנהו למניקת וחששו מאוד שלא תזנה שנית כי פרוצה היא מאוד כי זה פעם שנית שזנתה וגם המשודך יוצא ונכנס אצלה וחששו מחמת ששניהם פרוצים, ובלתי אפשר למחות במשודך כזה שלא יבא שמה אליה, ויש חשש זנות גדול מצד שניהם, בפרט שהיא בעצמה פרוצה לזנות כי זה הוא פעם שנית: הנה הדבר הזה כבר תקרו גדולי הקדמונים ואחרונים ז"ל והנני לבאר בעזהשי"ת הנאמר בזה בדברי קדשם ואלקטה בשושנים, יסוד הדבר הוא בהגהות מרדכי יבמות פ' החולץ שכ' ומניקת שנתעברה בזנות בא מעשה לפני הרב מרדכי טורמשא והתירה ואמר דאפילו ר"ת (האוסר בגרושה) הוי משום שכופה אבי התינוק ובזנות מי יכוף ולכן התירה, ולא הודו לו חכמים דמ"מ ב"ד יכופו אותה וכו' עי"ש. והובא דעת האוסרים בנמוקי יוסף יבמות דף מ"ב ע"א, ובש"ע אהע"ז סי' י"ג סעיף י"א כ' איסור מניקת גם במזנה ובהג"ה שם כ' ויש מקילין במזנה, ויש להקל במופקרת לזנות כדי שיהא בעלה משמרה עי"ש. והא דהרמ"א בהג"ה מיקל במפקרת זה נובע מדברי זקיני בשו"ת מהר"י מינץ סי' ה', ופשוט מורים דברי הרמ"א ז"ל להקל במופקרת שבעלה משמרתה שלא יכשלה שנית, אכן בשו"ת שבות יעקב ת"א סי' צ"ה נתן טעם מופקרת משום שבלא"ה תתעבר ויעכר חלבה אף שלא תנשא דמופקרת תזנה שנית, ולכאורה פשוט הדבר שלדבריו יקשה דברי הרמ"א מאוד דטעם הוא דמקילין במזנה הוא מחמת דמזנה לא שכיח ולא גזרו במלתא דלא שכיח. ובשו"ת נודע ביהודה מהד"ק סי' כ"ג האריך לתרץ קושי' המפורשים בזה מהא דכתבו התוס' ריש כתובות ובגטין דף