בית יחזקאל (מיכלסון) קטו

ולא נהירא וכו' ליקרי שב ואל תעשה וצ"ל כל מקום דאמרינן עשה דוחה לא תעשה ולא הוי שב ואל תעשה אמאי קרי לי' דחיה וכו' ע"ש. והנה ביבין שמועה שם תי' דברי רש"י מקושיית התוס' וז"ל דכוונת רש"י דמעיקרא כשנכתב לאו דטומאה לא על מת מצוה נכתב היינו משום שמצינו שלאו זה נכתב על תנאי לענין קרובים בפירוש שכ"כ לנפש לא יטמא בעמיו כי אם לשארו הרי שהוחנה בשארו שיטמא ואם כן כיון דאשכחן דלאו זה הוא בתנאי אצל קרובים נאמר מה מצינו אצל קרובים שהוא בתנאי לאו דלא יטמא כך הוא בתנאי לאו זה לענין מ"מ שנאמר דלא על מ"מ נכתב אבל בכל לאוי דעלמא שלא נכתבו בתנאי לא נאמר עליהם דהלאו לא נכתב במקום דאיכא עשה: ועוד כ' שם פי' אחר ברש"י דדוקא משום דסמוך ליה היינו אחר שכתוב על כל נפשות מת לא יבוא תיכף פי' ואמר לאביו דהיינו שמטמא למת מצוה וכן טומאת כהן שמטמא לקרובים אבל בעלמא היכא שעשה הדוחה אינו סמוך ללאו הנדחה אז אמרינן דאינו תנאי אלא דחויה עכ"ל והוא כעין פירוש הגאון בעל פ"י ז"ל ועיין בספר מעון הברכות שחידש עפ"י דברי הפ"י דלתירוץ רש"י בכ"ג ונזיר אז אם נאמר דלאחותו קאי על הא דקדום היינו בכ"ג ונזיר ועושה פסח אז לא שייך קושיית הגמרא ולגמר מינה דהא יש לתרץ כמו שתירץ רש"י לענין כ"ג ונזיר. וכל קושיית הגמרא ולגמור מינה הוא רק אם נפרש דלאחותו קאי על פסח גרידא, ותירץ בסברא זאת שיטת הרמב"ם ז"ל דלא מביא תי' הגמ' שוא"ת שאני ע"ש דפח"ח ומאירת עינים. והנה אם נפרש ברש"י כדברי היבין שמועה גם כן יש לחדש כסברת המעון הברכות חו"ז הגה"ק ז"ל דזה תליא אם קאי על כ"ג ונזיר או בפסח גרידא והבין. ועיין בספר לימודי ה' לימוד קל"א בפי' דברי רש"י ז"ל ובהרא"ם בהגהותיו על הסמ"ג בריש ה' מגילה: עוד שם במגילה (דף ג' ע"ב) או דילמא מ"מ עדיף משום וכו', הנה הפ"י ז"ל הקשה דמה קמיבעיא ליה אי סלקא דעתך דמגילה דוחה מ"מ משום פרסומי ניסא אף על גב דמ"מ דחי עבודה אם כן למאי איצטריך משפחה משפחה דמגילה דוחה עבודה, ות"ל דאפילו מ"מ דוחה מסברא דפרסומי ניסא כ"ש דדתי עבודה דמ"מ דוחה אותה מקרא דולאחותו ע"ש ועיין בשו"ת ארץ צבי חאו"ח סימן נ"ג: ולפענ"ד ליישב דהנה בתוס' (מגילה דף ג' ע"א) ד"ה מבטלין מפרשים דהא דילפינן מקרא דמשפחה ומשפחה לא לענין לבטל עבודה לגמרי רק דמקדמינן מגילה משום דהוי טפי פרסומי ניסא ע"ש. וא"כ ניחא שפיר דהנה כאן בעי רבא מקרא מגילה ומת מצוה הי מינייהו עדיף כוונתו באופן דאי אפשר לעשות ולקיים שניהם הי מינייהו עדיף והי מבטלין לגמרי וכן פירש הטו"ז או"ח סימן תרפ"ז סק"ב ודלא כהמזרחי בפי' הרמב"ם ז"ל וכ"כ שם בסק"ג בשם מהרש"ל והב"ח דמה שאמרו ז"ל עדיף טפי היינו לדחות הנדחה לגמרי אפילו ליכא שהות אתר כך, ואי כהמזרחי יהיה דברי הג"ה שם סותרים א"ע דמתחיל וכ"ז לא מיירי וכו' אין שום מצוה דאורייתא נדחית מפני מקרא מגילה משמע דדוחין מקרא מגילה לגמרי מפני מת מצוה ואחר כך סיים דהא דמת מצוה קודם היינו דוקא בדאפשר לו לקראה ע"ש וא"כ שפיר בעי רבא הי מינייהו עדיף די"ל דמקרא מגילה עדיף משום פרסומי ניסא לדחות מ"מ לגמרי ולא שנאמר דמת מצוה דוחה מגילה לגמרי דהא אם יתעסק עם המת מצוה אז ידחה קריאת המגילה ועכ"ז צריך קרא דמשפחה ומשפחה להקדים קריאת מגילה במקום שלא יתבטל ממקרא מגילה לגמרי אף אם יעשה עבודה קודם וכמש"כ בתוס' שם דמשהאיר היום הוי זמן עבודה, ולא קשה דאם מת מצוה נדחית מפני מקרא מגילה מכל שכן דעבודה נדחית מפני מקרא