בית יחזקאל (מיכלסון) קיד

יותר מלא תעשה ולכך אמרו אתי עשה ודוחה לא תעשה. וכבר הקשו עליו מש"ס יבמות הנ"ל ועיין ביד מלאכי אות תקט"ו. ובאמת גם במגילת אסתר שורש ד' כ' שהעשה חמור יותר מהלאו ומביא ראיה מש"ס כתובות (דף פ"ו ע"א) דבעשה מכין אותו עד שתצא נפשו. וכן ראיתי שהלך בדרך זה בשו"ת פנים מאירות ח"א סימן נ"ו דעשה חמור יותר. עכ"פ חזינן דסוגיות חלוקות בזה וכן הפוסקים דדעת הרמב"ן דעשה חמור יותר ודעת הרמב"ם בה' אישות ונדרים דלא תעשה חמור יותר ועיין קרבן העדה בירושלמי פרק ב' דיבמות ה"ה. ומה שהאריך בזה בספר לימודי ה' לימוד קל"א ובעין זוכר להג' רחיד"א מערכת ע' אות ה' ובשפתי חכמים (משפטים כ"ג י"ג) ובספר טיב גיטין (דף כ"ח) ובשו"ת שיבת ציון סימן ב' וז"ל אבל לפרוך חומרא מאיסור לאו נגד עשה לא מצינו ואף שעל לא תעשה איכא עונש מלקות בב"ד של מטה וגם בב"ד של מעלה אמרו דענשי אעשה רק בעידן ריתחא אף על פי כן דבר זה תליא באשלי רברבי ויש כמה גדולי חז"ל דסוברים דעשה חמור מלא תעשה וראש המדברים הוא הרמב"ן. ובתוס' יוה"כ מוכיח דעשה חמור מלא תעשה דקאמר ביומא (דף פ"ג) טבל ונבלה מאכילין אותו נבלה, טבל ושביעית מאכילין אותו שביעית, וקשה למה לא נקט רבותא טפי נבלה ושביעית מאכילין אותו שביעית. ומכל שכן דטבל ושביעית דמאכילין אותו שביעית. אע"כ צ"ל דנבלה ושביעית מאכילין אותו נבלה דעשה חמור מלא תעשה, ועיין שואל ומשיב מהד"ב ח"א סימן צ"ה, ועיין בספר תבואת השדה שער התערובות שער ב' אות ד' שכ' דרבא דס"ל ביבמות (דף ח' ע"א) ערלה גופיה לא צריך קרא סובר דעשה דוחה לא תעשה משום דעשה עדיפא וחמור יותר, ור"ע דס"ל בשבת (ק"ל ע"א) דכל שדוחה את השבת אינו דוחה אלא שאי אפשר לעשותה מערב שבת מוכח דסובר דלא תעשה חמור יותר. ועוד כ' שם דמאן דסבירא ליה עשה דוחה לא תעשה משום דחמור יותר, ע"כ סובר דגם עשה דפשיעה דוחה לא תעשה אבל מאן דסובר דלא תעשה חמור יותר והא דעשה דוחה לא תעשה הוא מגזרת הכתוב אם כן מוכרח לסבור כשיטת התוס' (עירובין דף ק') דעשה על ידי פשיעה אינו דוחה לא תעשה: ובזה מיישב שם קושי' הגאון ר' בעריש גלוגר באור חדש (פסחים דף מ"ד) ע"ש. א"כ הכל ניחא דסוגיא דידן דמקשה ולגמור מינה סובר דעשה חמור ולכך עשה דוחה לא תעשה כשיטת הרמב"ן וכשיטת רבא שהזכרתי וכסוגיות הש"ס (כתובות דף פ"ו ויומא פ"ג) הנ"ל. ושפיר מקשה ולגמור מינה כיון דגדול כבוד הבריות שדוחה עשה דפסח ומילה, כל שכן דנילף שדוחה לא תעשה דכלאים, ומה גם למה דחידש במהר"ם ברבי בדרוש ב' לשה"נ דמאן דסובר שני כתובים הבאין כאחד מלמדין ע"כ סובר דגם עשה דפשיעה דוחה לא תעשה והובא במלא הרועים בסוגיא דעשה דותה לא תעשה אות יו"ד, א"כ לדברי חמי זקני המעון הברכות דקושי' הגמרא ולגמור מינה קאי למאן דאמר שני כתובים הבאין כאחד מלמדין והוא ר' יהודה בסנהדרין ולמה שכ' לעיל דכן הוא דעת רב בעל המימרא דהמוציא כלאים ע"כ סובר דגם עשה דפשיעה דוחה לא תעשה, וע"כ דעשה חמור מלא תעשה, ושפיר פריך ולגמור מינה אבל הרמב"ם לשיטתו דלא תעשה חמור כש"ס יבמות הנ"ל לא קשה כלל ולגמור מינה, ועיין בספר תל תלפיות ת' ה' סימן קל"ד והבן: עוד בסוגיא הנ"ל בתוס' ד"ה, שב ואל תעשה וכו' ולא נהירא דאם כן כל מקום דאמרינן עשה דוחה לא תעשה ליקרי שב ואל תעשה וכו' והיאך קרי ליה דחוי' וכו' והיה קשה לי מה כונת התוס' שאמרו ליקרי שב ואל תעשה. וה' האיר עיני ומצאתי בספר יבין שמועה כלל רכ"ב שכ' ובדברי התוס' נפל ט"ס במה שכ' חז"ל