בית יחזקאל (מיכלסון) קיג

לכאורה קשה מאי מקשה הגמרא ולגמור מינה הא קיימא לן שני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין וכאן איכא ב' כתובים דכבוד הבריות דוחה בהשבת אבידה קרא דוהתעלמת ובפסח קרא דולאחותו, ומצאתי שהעיר בזה חו"ז הגה"ק במעון הברכות שם, ותי' דכאן קאי קושיית הגמרא אליבא דר"י דסבירא ליה שני כתובים הבאין כאחד מלמדין ע"ש, שוב ראיתי גם כן בספר זרע ברך במס' ברכות בשמעתין דמוקי הסוגיא כאן אליבא דר' יהודה דשני כתובים הבאין כאחד מלמדין: אכן הקשה לפי"ז על תירוצו של התומים בסי' כ"ח [הוא מביא בשם חכם מפראג וכוונתו בלי ספק על התומים] על הרמב"ם דסוגיית הגמרא קאי דנשים בשני חובה והוי שוה בכל ולכך פריך ולגמור מינה, אבל הרמב"ם דסובר נשים בשני רשות אם כן לא קשה ולגמור מינה דהא פסח הוי אינו שוה בכל כסברת התוס' בכ"ג ע"ש ודפח"ת, והקשה הזרע ברך שם כיון דע"כ קאי הסוגיא אליבא דר"י כנ"ל, ור"י סובר בפ' האשה דנשים בשני רשות עכת"ד: אכן לדברינו הכל ניחא, דהנה רש"י כתב בפסחים (דף ל' ע"א) דרב סובר נותן טעם לפגם אסור ועיין בישועת יעקב יו"ד סימן צ"ח ועיין מלא הרועים בסוגיא דנותן טעם לפגם בשיטת רב. ומאן דסובר נותן טעם לפגם אסור סובר טכ"ע דאורייתא ע"ש במלא הרועים סוגיא דנטלפ"ג וטכ"ע אות ט', וסובר שני כתובין הבאין כאחד מלמדין ע"ש ואכמ"ל וע' פסחים מ"ה א"כ רב סובר ש"כ הבכ"א מלמדין וכאן דקאי הגמ' על מימרא דרב פיר הקשה עליו ולגמור מינה. אבל הרמב"ם ז"ל דסובר שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין, א"כ לשיטתו לא קשה כלל ולגמור מינה וא"צ לחלק בין שב ואל תעשה, וגם תי' התומים עולה יפה דהא לרב י"ל דסובר נשים בשני חובה והבן: ולפי"ז מיושב קושית מג"א סי' י"ג למה דמסיק הא שב ואל תעשה שאני דדוחה כבוד הבריות אף דאורייתא אם כן למה צריך להפשיט בחול בסדין בציצית הרי התוס' (יבמות דף צ') כתבו דזה הוי שב ואל תעשה. אכן להנ"ל ניחא דהא באמת לפי סוגי' דשבועות הנ"ל אין חילוק בין שב ואל תעשה לקום ועשה, וכן לשיטת הרמב"ם ז"ל והבן: ובאופן אחר אמרתי ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל דהנה לכאורה קשה מה מקשה הגמרא ולגמור מינה איך נוכל למילף לאו דכלאים מפסח ומילה שאינם אלא עשה, ודילמא דוקא עשה דפסח ומילה נדחו מפני כבוד הבריות, ולא ל"ת דכלאים דהא לאו חמור מעשה כמבואר ביבמות (דף ז' ע"א) אטו עשה דדחי לא תעשה לא ל"ח חמור מיני' משום דלוקין עליו, וכן מבואר בתוס' (פסחים דף נ"ט ע"א) ד"ה אתי דל"ח דחמור בעינן בעידנא. ובדחיית העשה הקל לא בעינן בעידנא ועיין ביומא (דף פ"ה ע"א) השתא על לא תעשה מכפרת על עשה מיבעיא. ועיין מנחות (דף מ"ד ע"א) ציצית מצוה קלה פירש"י שאינה אלא עשה ועיין יבמות (דף ע"ז ע"א) ברש"י ד"ה לא ס"ל ובתוס' שם ד"ה שכן וברא"ש בכורות פ"ה סימן ח' וברמב"ם פכ"ד מאישות ה"ד ש"כ דחייבי עשה איסורן קל ועיין שם הלכה ה' ובפי"א מנדרים ה"ח ועיין הליכות עולם שער ד' שכתב דין עדל"ח ורבים יתמהו איך יבוא עשה הקל וידחה לא תעשה החמור: ועתה דע והבין טעמו של דבר וזה כי העשה תנאי הוא מל"ת כאלו תאמר דלא תעשה כך אלא בדבר פלוני והוא אמרם ז"ל מחלליה מות יומת וביום השבח שני כבשים בדיבור אחד נאמרו והוא ענין התנאי שכתבתי הילכך אמרינן אתי עשה ודחי לא תעשה [וע"ש ביבין שמועה כלל רכ"ד מה שהקשה על הל"ע משמעתין]: אכן הרמב"ן בפרשת יתרו גבי זכור ושמור כתב דעשה גדולה וחמור