בית יחזקאל (מיכלסון) קיב

ואל תעשה כנ"ל אם כן בודאי דכבוד הבריות דוחה בשב ואל תעשה אף מקרא מגילה דאינו רק דרבנן, אף דהוי פרסומי ניסא. ועיין בשו"ת כתב סופר חאו"ח סימן ל"ז והבן: אגב אכתוב לך מה שאמרתי ת"ל בסוגיא זו בברכות (דף כ' ע"א) בגמרא וליגמר מינה שב ואל תעשה שאני, הרמב"ם בפ"י מכלאים ה"ט כ' הרואה כלאים של תורה וכו' שאין כבוד הבריות דוחה לא תעשה המפורש בתורה ולמה נדתה בהשבת אבידה וכו' ולמה נדחה בטומאת מת מפני שפרט הכתוב ולאחותו. ומקשים עליו למה לא כתב הרמב"ם הא דשב ואל תעשה שאני. ובאמת גבי אבידה מביא הרמב"ם תי' הגמ' מפני שהוא לאו של ממון ואין ללמוד מינה, ומה גם דקשה למה לא מביא לענין דינא שכבוד הבריות דותה איסור בשב ואל תעשה: ולענ"ד לתרץ בעזהש"י די"ל דהי' קשה לו להרמב"ם על תי' הגמרא שב ואל תעשה שאני שני קושי' התוס' (שבועות דף ל' ע"ב) ד"ה אבל גבי האי צורבא מרבנן דידע סהדותא וכו' דהוי שב ואל תעשה שלא ליזל ולהעיד ולא ניחא ליה תי' התוס' לחלק בין מ"מ דהוי בזיון גדול להא דעדות דהוי בזיון קטן, וכן היה קשה לו קושיא שניה בתוס' למה לא משני הגמרא מקודם גבי אבידה דשב ואל תעשה שאני. ועיין בתוס' (ב"מ דף ל' ע"ב) ועיין מה שפלפל בזה בתומים סימן כ"ח סקי"ב, ומה שכתב שם דהיה קשה לו להרמב"ם על תי' הגמרא דשב ואל תעשה שאני מהא דסנהדרין ל"ו ותהא מ"מ דוחה שבת מק"ו ע"ש: והנה בפ"י הקשה על תי' הגמרא איסורא מממונא לא ילפינן מש"ס (ב"מ דף כ"ז) דילפינן איסורא מממונא לענין סימנים נ"מ לאהדורי גט אשה דנילף ממציאה: וראיתי לחמי זקני הגה"ק מ' ישראל יונה הלוי לנדא זצ"ל אב"ד קעמפנא בס' מעון הברכות בשמעתין שתי' דמה דמדמה כ"מ איסור לממון היינו בתר דמסיק הכא שב ואל תעשה שאני, ואם כן שוב לא צריך לחלק בין איסור לממון, ולא קשה פירכת הש"ס וליגמר מינה דאבידה דהא שב ואל תעשה הוא ומה דמשני איסורא מממונא לא ילפינן היינו טרם דמסיק שב ואל תעשה שאני וכן מדויק ברש"י ד"ה שב ואל תעשה, אבל השבת אבידה ופסח אינה בידים, מוכח דההיא שינוי' דשב ואל תעשה קאי גם אדלעיל ע"ש: אמנם להרמב"ם שמביא תי' הגמרא דאיסורא מממונא לא ילפינן גם לפי המסקנא ומה גם דלא גרס כלל התי' דשב ואל תעשה שאני, אם כן ניעור קושית הפ"י הנ"ל. איברא דיש ליישב קושית הפ"י בהקדם מש"כ חו"ז במעוה"ב שם להקשות כאן כקושיית התוס' (ב"מ דף כ' ע"ב) ד"ה איסורא מממונא וא"ת טפי אנן מתמרינן בממונא דאין הולכין בממונא אתר הרוב ובאיסורא אזלינן בתר רובא אפילו נגד חזקה ע"ש וכאן לא שייך תירוצם דשם. ותירץ דהכא אליבא דרב קיימינן דהמוציא כלאים הוא מימרא דר"י אמר רב והוא סובר הולכין בממון אחר הרוב ולדידיה ודאי י"ל דממון קיל ע"ש. ולפי"ז י"ל דדוקא כאן דקאי לרב דהולכין בממון אתר רוב, אם כן אין ממון חמור כ"כ ושפיר קאמר איסורא מממונא לא ילפינן אבל שם לענין סימנים קאי למאן דאמר אין הולכין בממון אחר רוב. אם כן מחמרינן בממון יותר מבאיסור, ועכ"ז על ידי סימנים מהדרינן, הרי דסימנים עדיף מרוב, אם כן הוי כ"ש לענין גט דמהדרין דהוי איסור דהולכין בתר רוב כנ"ל. נחזור לעניננו דכיון דבש"ס שבועות שם קאמר הגמרא סתם דבאיסורא מחויב לילך ולהעיד אף דהוי שב ואל תעשה, א"כ חזינן דליתא לתי' הגמ' דברכות והסוגית מחולקים בזה: אכן אכתי יקשה על הרמב"ם קושית הגמרא ולגמור מינה, וי"ל דהנה