בית יחזקאל (מיכלסון) קיא

גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה לענין לאו דלא תסור היינו טרם דידענו לחלק בין שב ואל תעשה לקום ועשה, אבל למסקנא הפי' פשוט שדוחה לא תעשה שבתורה ממש ולא נצרך לדחוק לתרץ הא דאחיכו עליה לאו דלא תסור דאורייתא הוא, דהפי' ל"ת שבתורה היינו דאורייתא ממש בשב ואל תעשה והבן. ולכך שפיר מפרש רש"י הא דל"ת שבתורה מקרא דלא תוכל להתעלם דהא אף דאורייתא גמור נדחה מפני כבוד הבריות בשב ואל תעשה כמו כאן במגילה דהוי בשוא"ת, ולא קשה שוב מהא דאיתא בברכות איסורא מממונא לא ילפינן דהא לפי המסקנא פי' רש"י עצמו בברכות דתי' הגמרא דשוא"ת שאני קאי גם על אבידה ואין צורך לחלק בין איסורא לממונא כנ"ל, ועיין שו"ת שו"מ מהד"ג ח"ג סימן קס"ד: אך אכתי יקשה למה מביא רש"י דוקא מקרא דלא תוכל להתעלם גבי אבידה ולא מקרא דולאחותו גבי פסח, אכן י"ל בזה דהיה לרש"י ז"ל בזה כוונה מיוחדת דהנה בטורי אבן כאן הק' על הגמרא דקאמר בתר דבעיא הדר פשטה מת מצוה עדיף דאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה וקשה הא אף על גב דמ"מ דוחה פסח ומילה אפילו הכי מבעיא לרבא דלמא מגילה עדיף א"כ מאי אולמא הא דכבוד הבריות דוחה להשבת אבידה למילף מיני' דמת מצוה עדיף ממגילה יותר מהא דפסח ומילה והרי אדרבא פסח אלימא טפי מהשבת אבידה דבברכות פריך אהא דהמוציא כלאים בבגדו וכו' מהא דוהתעלמת ומשני ממונא מאיסורא לא ילפינן והדר פריך מלאחותו דכבוד הבריות דמ"מ דוחה פסח ומילה ומשני שב ואל תעשה שאני אלמא השבת אבידה דממון הוא קיל מפסח ומילה דאיסורא נינהו וכיון דאי אפשר למיפשט מלאחותו דמ"מ עדיף ממגילה כ"ש שאין לפשוט מהשבת אבידה דקיל דממונא הוא ובע"כ ה"ט דאי אפשר למיפשט מפסח דמ"מ עדיף משום דמקרא מגילה נמי אלים למידחי עבודה. והכי נמי מסתברא שדוחה לפסח משום דיש לו מעלה דפרסומי ניסא, ואם כן מדדחי כבוד הבריות להשבת אבידה נמי אין לפשוט מהאי טעמא גופיה דודאי אם הולך למקרא מגילה ורואה אבידת חבירו מניחו והולך לו קל וחומר מפסח דאיסורא נינהו ודאי עדיפא מהשבת אבידה דממונא הוא וכו' ע"ש וכוונתי ת"ל לקושיתו בזה: אכן לדברינו ניחא דרש"י ז"ל בא לתרץ קושיא זו דטורי אבן דכוונת הגמ' לפשוט מאבידה אף לענין מקרא מגילה דהוי פרסומי ניסא דכבוד הבריות דוחה הכל בשב ואל תעשה, דהא באמת לחלק בין איסורא לממונא אין שייך לפי המסקנא לשיטת רש"י דהשתא למסקנא ההבדל הוא רק מקום ועשה לשב ואל תעשה, ואם כן הוי רבותא יותר מהא דכבוד הבריות דוחה אף השבת אבידה יותר מהא דדוחה פסח דהא פסח הוי מצוה שבין אדם למקום אבל אבידה הוי מצוה שבין אדם לחבירו וזאת חמור יותר דבמצוה שבין אדם לחבירו נכלל גם שניהם מצוה למקום שצונו ע"ז להשיב אבידה וטובה וחסד לחבירו שמחזיר לו ממונו ויגיע כפו וכעין סברא זו חידש בספר, ערוגת הבושם סי' כ"ח סק"ה לתרץ קושיית התוס' (שבועות דף מ"ד ע"ב) דהא דמללה"נ הא עוסק במצוה פטור מן המצוה, ותירץ דעוסק במצוה פטור מן המצוה דוקא במצוה כיוצא בה אבל עוסק במצוה שבין אדם למקום, לא מיפטר ממצוה שבין אדם לחבירו, אבל עוסק במצוה שבין אדם לחבירו ממילא מקיים גם מצות השם כמו בנותן צדקה ועוסק בגמילות חסדים אף דהוי בין אדם לחבירו מ"מ גם מצוה למקום הוא שצוה ע"ז ושפיר פטור ממצוה אחר שבין אדם למקום בלבד ועיין בשו"ת שם אריה חיו"ד סימן ס"ד וחאע"ז סי' צ"ז ובשערי דעה חאו"ח סימן נ"ז בסברא זו. אם כן כיון דכבוד הבריות דוחה מצות השבח אבידה אף דהוי דאורייתא וכולל בין אדם לחבירו ובין אדם למקום כיון דהוי שב