בית יחזקאל (מיכלסון) קי

אפפוני חבילי טורדין פניתי מעט להשיב לך על דבריך הראשונים בש"ס (מגילה דף ג' ע"ב) עבודה ומ"מ וכו' ואען ואומר כי כמעט הנך בר גילי בסברא זו אשר כתבתי זה כבר בחידושי לש"ם (מגילה שם) כאשר אעתיק לך מפנקסי הישן שם כחוב לאמר בזה הלשון, בגמ' דאמר מר גדול כ"ה וכו' וברש"י שם מקרא דלא תוכל להתעלם ובאמת בש"ס (ברכות דף י"ט ע"ב) מסיק הש"ס דאיסורא מממונא לא ילפינן ודוקא מלאו דלא תסור ולאו ל"ת דאורייתא. וראיתי שעמד בזה במהרש"א וכן הק' בהרא"ם בביאורו לסמ"ג ועיין בשו"ת שאגת אריה סי' נ"א ובשו"ת פמ"א ח"א סי' נ"ו ועיין כלילת שאול אות ג'. שוב ראיתי בהר"ן כאן שפי' מלא תסור כהמהרש"א: אכן לפי"ז מנ"ל באמת דמ"מ עדיף משום דגדול כ"ה דילמא דוקא נגד מצוה דרבנן אחרת מקרא דלא תסור ולא נגד מקרא מגילה דיש בה משום פרסומי ניסא כדבעינן למימר מעיקרא. אכן יש לומר דהנה הא דמ"מ דוחה טומאת כהן ונזיר אף דהם דאורייתא והוא בקום ועשה תי' רש"י ז"ל בברכות שם דלאו משום כ"ה הוא דדוחה ל"ת דידה רק דמעיקרא כשנכתב ל"ת דטומאה לא על מ"מ נכתב: אכן בתוס' שם ד"ה שוא"ת תירצו דשאני נזיר שכן ישנו בשאלה ומה לכהן שכן לאו שאינו שוה בכל, ועיין בשו"ת תה"ד סי' רמ"ה ומה שהק' עליו בשו"ת חות יאיר סי' צ"ה ואנכי תירצתי בתירוצו על קושיא הא' יהיה מתורץ גם קושיא השני' ע"ש. והנה בספר מלא הרועים בסוגיא דגדול כ"ה אות ת' כ' שלמד מדברי הפ"י שם דשאני מ"מ נגד כהן ונזיר משום דמלבד כ"ה איכא גם מ"ע לקבור מת ע"ש ולמדנו מזה לחלק דהיכא דאיכא עוד מצות עשה בהדי כבוד הבריות דתינן לא תעשה דאורייתא ואף דלא אלים האי עשה גרידא למידחי הנך איסורי כמו בכהן ונזיר, אבל סימנים דאורייתא מהדרינן ואי אמרת סימנים דרבנן דוקא בממונא עבדי רבנן בהדי כ"ה דוחה ע"ש א"כ מכש"כ דגדול כ"ה אשר בהדי מ"ע דקבורת מת לדחות לא תסור דרבנן אף כעין מקרא מגילה דאית ביה משום פרסומי ניסא דלא עדיף מדאורייתא והבן: עוד י"ל דהנה באמת בברכות (דף כ' ע"א) מסיק הגמרא דגם באיסור דאורייתא נדחה מפני כבוד הבריות בשוא"ת לענין ההולך לשחוט פסחו ע"ש ובתוס' שבועות (דף ל' ע"ב) הקשו דלמה לא משני הגמרא לעיל גבי אבידה דאין למילף מזה משום דהוי שוא"ת וכ' דבלאו הכי משני שפיר ע"ש אבל מדברי רש"י (ברכות דף כ' ע"א) ד"ה שוא"ת וכו' אבל השבת אבידה ופסח וכו' היינו דדחייתן אינה בידים אלא בישיבתו תדחה המצוה וכו' ע"ש. מבואר דרש"י מפרש באמת כקושיית התוס' שבועות דעתה לפי המסקנא אחר דחידש לן הגמרא לענין פסח דשוא"ת שאני א"כ גם בהא דהשבת אבידה ניחא דאין למילף מכאן כיון דהוי שב ואל תעשה ולכך מביא רש"י עתה במסקנא הא דהשבת אבידה דהוי שוא"ת והוא ברור. ויותר מבואר לפי דברי חמי זקני הגה"ק במעון הברכות שם שכ' לתרץ קושיית הפני יהושע על תי' הגמ' איסורא מממונא לא ילפינן דהק' מב"מ (דף כ"ז ע"ב) לענין סימנים דקאמר הגמ' נ"מ לאהדורי גט אשה בסימנים אי אמרת תקנתא וכו' הרי דדמי איסור לממון אי נימא סימנים דאורייתא ותי' המעוה"ב דהא דקאמר הגמרא איסורא מממונא לא ילפינן היינו לפי ההו"א טרם דידענו לחלק בין קום ועשה לשב ואל תעשה, אבל לפי המסקנא דמסיק הש"ס לענין ההולך לשחוט פסחו שוא"ת שאני אם כן גם באבידה מתורץ בזה, ושוב אין נ"מ לאיסורא מממונא וסוגיית הגמ' בב"מ גבי סימנים קאי לפי המסקנא דאין חילוק מממון לאיסור לענין זה ע"ש: ולפי"ז י"ל דהא דקאמר הגמ' בברכות