בית יחזקאל (מיכלסון) קז

עדיו דאמרינן כל הקודם זכה עכת"ד. הנה זכרתי ימים מקדם בעת לומדי בימי ילדותי בישיבת אדמו"ר הגאון נזר הקודש פרי הדור מ' זאב נחום זצ"ל אבד"ק ביאלא דליטא העיר אדמו"ר זי"ע מזה ואמר בהא דמעשה בר"ג דקשה אטו ר"ג לא ידע הדין דמוב"ק פטור. וגם מה אמר לו ר"י כבר אין לו עדים מנין היה ר"י יודע זאת דילמא אית ליה עדים ותירץ דבאמת היה לר"ג עדים רק דר"י אמר לו כבר אין לו עדים היינו דרש"י פי' על והיה שמח שמחה גדולה שמתאוה היה לשחרו א"כ זה שאמר לו ר"י דאין לו עדים דיהי' עדות שאאילה"ז דהא יאמרו העדים שנתאוית לשחררו וממילא אין לו עדים כמו בב"ק דע"ה ע"ב באמת גנבתי וכו' בפני פלוני ופלוני דחשוב עשאאילה"ז וכונת ר"ג היה כיון דאמרינין בכריתות שור הנסקל שהוזמו עדיו כל הקודם בו זכה כיון דמפקיר לי' א"כ ה"נ כיון דר"ג הי' יודע האמת שסימא את עינו א"כ מיד כשהעידו הפקירו ועבד זכה בעצמו דהא העבד זכה בעצמו וכתוס' גיטין י"ז א"כ אע"ג דיוזמו אח"כ מ"מ כיון דהפקיר אותו פ"א זכה בעצמו וא"ל דא"כ בכל מקום שיוזמו עדיו יהי' העבד זוכה בעצמו ז"א כיון דבאמת יודע שהעדים אומרים שקר לא מפקיר לי' משא"כ בר"ג דהאמת שסימא אותו ומיד מפקיר לי' וא"כ זה כונת ר"ג ור"י עכת"ד: איברא דגוף הקושיא של בנו הרה"ג שי' ראיתי שהובא גם בס' ישועת ישראל חו"מ סי' כ"ה סק"א בשם ס' חקרי לב בשם אחד מהמחברים ועיי"ש תי' עפ"י הסברא וראיתי לכ"ת שמתרץ בזה איזה תי' והנה תירוצו הראשון עפימש"כ בתוס' ב"ק דף ס"ט דכיון דהיאוש ל"ה אלא לגבי גזלן הוי רק כמתנה ול"ה הפקר לפטרו מן המעשר ובתוס' גיטין דל"ח כ' דלא מהני לשון מתנה בעבד בלא שטר ורק הפקר דלכ"ע מהני לשמואל בלא שטר ומעתה גבי ר"ג דלא הוי היאוש רק לגבי העבד, לחודא שסבר שיצא לחירות ע"י שסימא עינו ל"ה כמו נתיאשתי מפלוני עבדי דהפקירו לכל אבל הכא דרק לגבי העבד לא הוי היאוש רק כסילוק וכמתנה בעלמא להעבד דלא מהני בלא שטר עכ"ד. וכשאני לעצמי ת"ל תירצתי כדבריו מהא דקיי"ל בפ"ו דפיאה מ"א כב"ה דהפקר לעניים בלבד לא הוי הפקר דבעינן הפקר לכל ועיין בירושלמי פלוגתא ר"י ור"ל ובש"ת נוב"י אע"ז סי' נ"ט הוכיח כר"ל דסתמא דש"ס ב"מ דף למד ע"ב גבי ר' ישמעאל בר' יוסי דאמר לדידך לא אפקריני' הקשה מהא דב"ה דבעינן הפקר לכל הרי דסתמא דש"ס ס"ל דאפי' לא שייר אלא אדם אחד לא הוי הפקר אכן יש לדבר בזה ממה שחידש בשו"ת נוב"י מה"ת חיו"ד סי' קנ"ד דדוקא מפקיר לרבים צריך הפקר לכל כשמיטה אבל המפקיר לאדם נוכח הוי הפקר והביא ראי' ממג"א סי' תמ"ח סק"ד ומדברי הר"ן נדרים דמ"ה ע"ב בפי' בהא דאפקרי' באפי תרי אכן בשו"ת ח"ס חיו"ד סי' שי"ז תמה עליו ועיין בש"ס ב"ק דקע"ז אדעתי' דארי' אפקרי' ובהר"ן סנהדרין דמ"ח ע"א ובשו"ת שיבת ציון סי' ק"ג אכן תירוצו דמעכ"ת השני דגם בשור הנסקל שהוזמו עדיו לכאורה צריך להבין הא הוי הפקר בטעות וצ"ל עפ"י סברת הר"ן בנדרים דפ"ה לענין האוסר פירותיו עליו דהביא בשם הרשב"א דאחרים יכולין לזכות בהם ואף אם נשאל אח"כ על נדרו מ"מ משעה שאסרו ע"ע הפקירו וכל שזכה בו אחד קנה כזוכה מן ההפקר ואע"פ שאיסורו הלך לו ע"י שאלה קנין ממונו של זה אינו בטל הרי אף דחכם עוקר הנדר מעיקרא והי' הפקר בטעות מ"מ לא מפקינין מזה שכבר זכה בו וממילא בשור הנסקל שהוזמו עדיו שפיר נקט הש"ס בדקדוק כל המחזיק בו זכה ואף שנמצא אח"כ טעות מ"מ כיון שכבר החזיק בו וזכייתו אז בשעתו שזכה הוי זכיי' גמורה תו לא נפקא ממנו ולכך לא קאמר הגמ' הרי זה הפקר רק כל המחזיק וכו' ומעתה בעובדא דר"ג מה נאמר דהעבד זכה בעצמו מטעם הפקר הרי כיון שלדעתו הי'