בית יחזקאל (מיכלסון) קה

דהא ע"כ מילה אינו בב"נ. רק כוונת הגמ' להקשות דלמה נשנית כיון דחפץ השי"ת היה דמצות מילה יהי' רק לישראל הי' מהראוי שלא להיות נשנית וממילא יהי' רק לישראל ולא לב"נ. וע"ז תי' הגמ' דבאמת מילה לא נשנית ורק לענין שבת הוא דאתא ושוב מקשה הגמ' מפו"ר ובזה כונת הגמ' להקשו' דיהי' פו"ר גם בב"נ כיון דנשנית. ולא כקושיות הגמ' במילה דידעו חז"ל דאין חיוב מילה לב"נ וקושיותם הי' רק שלא יהיה נשנית. וכאן בפו"ר הי' קושיותם להיפך כיון דנשנית א"כ ראוי להיות החיוב גם בב"נ ולזאת מדוקדק היטב מה שהקשו בתו' כאן דילמא באמת פו"ר קאי גם לב"נ. ומקודם במילה לא הקשו התוס' כזאת דהא שם לא הי' קושיות הגמ' שיהיה החיוב מילה גם לב"נ שיהי' חל קושיות התוס' דילמא באמת החיוב הוא גם לב"נ. דהא איכא תירץ האור חדש מקרא דואתה את בריתי תשמור או כתירוצו הנ"ל מסמיכות למצות נדה. וא"כ שפיר מיושב גם קושיות העולם דמקודם הקשה הגמ' ממילה כנ"ל דהקושי' קאי על בבא שני' ממה דסליק כדרך הגמ' דמקשה מקודם על הא דסליק מיניה. וכיון דהבבא האחרונה היה בהא דלא נשנית בסיני דלב"נ לא נאמרה לכן מיד מקשה הגמ' ממילא דלמה נשנית כיון דאינה בב"נ. ואח"כ מקשה הגמ' מפו"ר דקאי על הבבא הראשונ' מהא דנשנית דאז גם לב"נ נאמרה. ולמה פו"ר אינה בב"נ כיון דנשנית ומיושב הכל: ואשר שאלתני בש"ס ב"ק דצ"ח ע"א וא"ר השורף שטרו של חבירו פטור דא"ל ניירא קלאי מינך וכו' אי דאיכא סהדי דידעי מאי הוה בשטרא ליכתבו לי' שטרא מעליא ואי דליכא סהדי אנן מנא ידעינן אמר רבא תהא במאמינו והקשית למה לי קרא למעט שטרות מכפל תיפוק לי' דאי אפשר בשום אופן לחייבו כפל דה"ד אי דאיכא עדים שיודעים מאי כתוב בשטר א"כ לכתבו ליה שטרא אחרינא ולא גנב ממנו כלים ואי דליכא עדים מנא ידעינן מה היה כתוב בו כקושיות הש"ס ובכפל לא שייך לתרוצי במאמינו דהא בכפל הוי מודה בקנס דפטור עכת"ד. הנה בקושייתך כבר דיברו האחרונים. וזכרתי ימים מקדם בלומדי בבחרותי בק"ק בייאלא שם ראיתי בביהמ"ד שו"ת תועפות ראם ובתחו"מ סי' א' הביא קושי' זו ואיני תח"י לראות מה השיב בזה הגאון ז"ל. גם בס' ים התלמוד ב"ק דצ"ח הקשה כן ושם במפורשי הים אות ט' תי' עפ"י שיטת הרשב"א בב"ק דמ"א דאם יש עד אחד בקנס תו לא הוה מוב"ק דע"כ הודה משים שאינו יכול להעיד נגד העד ולא חשיב מרשיע א"ע ויש לומר דמיירי במודה ואיכא ע"א על הגניבה דלא מצי למיכתב ליה שטרא אחרינא כיון דאיכא רק ע"א ואפ"ה לא הוי מוב"ק עיי"ש. אכן אכתי קשה לשיטת התוס' ב"ק דף מ"א ע"ב דגם ע"י ע"א הוי מוב"ק עיי"ש ולענ"ד לתרץ עפ"י מה שהביא הקצה"ח סימן א' סק"ח מש"כ הראב"ד ז"ל וז"ל היכי דתפס קודם הודאה וליכא עדים בתפיסתו דיוכל לומר להד"מ ואתי לב"ד וכפר ביה אידך בהאי קנסא אם הודה לאחר מכן איסתפקא לי מילתא אי הוי האי מיגו כעדים ואולי הכא דכפר ואתי סהדא הא מחייב והשתא נמי מה דתפס מקמי כפירה והודאה תפס. או דילמא כיון דאולי הודה פטור לא עדיף האי מיגו מהודאה דנפשיה דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי וכל היכי דהודאה לא מהני מיגו נמי לא מהני הא מילתא איסתפקא לי בדיני קנסות ולא איתבריר' גבאי כהוגן עד יביא יורה צדק לנו עכ"ל. וכ' עליו הרמב"ן בס' הזכות כתובות סי' כ"ו דודאי מועיל מיגו שלא יהיה תו מוב"ק עיי"ש והובא גם בשער משפט סי' א' סק"ה א"כ י"ל דצריך קרא דאין כפל בשטרות באופן זה דכבר תפס ואז שייך שפיר התי' במאמינו ולא יהי' מוב"ק כיון דכבר תפס שלא בעדים ויש לו מיגו כסברת הרמב"ן ז"ל ומכאן ראי' לפשוט ספיקו של הראב"ד ז"ל. ובדרך זה יהי' מיושב גם קושי' הפ"י, ב"ק דצ"ח בהא דשורף שערותיו של חבירו דמשני הגמרא