בית יחזקאל (מיכלסון) קד

תשמור ונישנית בסיני וכו' והרי פו"ר שנאמרה לב"נ דכתיב וכו' והקשו בתוס' ד"ה והא תימא מנ"ל דלא נאמרה לב"נ ואי משום דלא חשיב ליה בהדי שבע מצות הא אמר לעיל קום ועשה לא קא חשיב. עוד הקשה בס' אור חדש עה"ת פ' לך במה דפשיטא להש"ס לגבי מילה נישנית למשרי שבת וגבי פו"ר לכל דבר שבמנין וכו' ולכאורה מנ"ל הא דילמא נישנית בשביל שיהי' נוהג גם בב"נ ע"ש [ולפי"ז מיושב קושי' האו"ח פסחים בסוגיא דחזקיה הובא בשו"ת מנחת שי סי' ס' על דאין אמ"ה לב"נ בעוף א"כ י"ל דנשנית בשביל דבר שנתחדש אכן להנ"ל ניחא דאיכא למימר להיפך מנ"ל שבא בשביל דבר שנתחדש דילמא שיהי' אסור נם לב"נ והבן] ולענ"ד ליישב דראיתי בספר מאמר אברהם פ' נח שכתב לתרץ קושיות העולם בגמ' דילן בהא דמקשה הגמ' מקודם ממילה ואח"כ מפו"ר ואמאי לא פריך מקודם אפו"ר ואח"כ ממצות מילה וכ' וז"ל ושמעתי בשם גאון א' דלכאורה לא פריך כלום מפו"ר דדילמא שאני התם דמיעטה התורה לב"נ מדכתיב שובו לכם דייק לכם ולא לב"נ. אך נ"ל דהכי פריך לא לכתוב הקרא כלל ויהי' נאמרה לב"נ לבד ולא נשנית בסיני וממילא ידעי' דלישראל לבדו נא' ולא לב"נ ולפי"ז קאי קושי' הגמ' אבבא שני' דריב"ח ולכך פריך מקודם ממילה דקאי קושייתו אבבא ראשונה ודו"ק. וע"ז עולה יפה תי' הגמרא ההוא לדבר שבמנין וכו' דלכך נשנית. וא"ת למה לי לכם אי לאו לכם הו"א דלכך נשנית בכדי לחייב גם ב"נ בפו"ר ע"כ דפח"ח. וא"כ מיושב שפיר קושיות התוס' דזאת אין לומר דבאמת ב"נ מצווה על פו"ר דהא כתיב שובו לכם דייקא. ומיושב קושי' האו"ח דזאת אין לומר דנשנית לחייב גם ב"נ במצות פו"ר דא"כ לכם ל"ל והבן: אכן ליישב קושיות העולם הנ"ל נ"ל בהקדם קושי' התוס' דילמא באמת פו"ר נאמרה לב"נ וגם קשה למה לא הקשו התוס' קושיתם מקודם על קושיות הגמרא ממילה היה להם להקשות דילמא נאמרה מקצת מילה לב"נ והא דלא חשיב וכו' משום דקו"ע לא קא חשיב ע"ש במהרש"ל ומהרש"א ז"ל. אכן ראיתי בס' אור חדש פ' לך שכ' לתרץ וז"ל דהנה יש לדקדק למה הביא המקשן זה הפסוק ואתה את בריתי תשמור מכל הפרשה של מילה שנאמר לאאע"ה אך י"ל דאיתא בע"ז דף כ"ז ע"א אתמר מנין למילה בנכרי שהוא פסולה רב אמר שנאמר ואתה את בריתי תשמור ור"י אמר המול ימול וכו' ופריך שם מה ביניהו וכו' והקשו בתוס' שם לימא מומר לערלות איכא ביניהו דהמול ימול איכא דהא כמאן דמהולי דמי כדאסיק שם ולמ"ד ואתה את בריתי תשמור ליכא דהא אינו שומר הברית ותי' מ"מ הוא בכלל ואתה את בריתי תשמור רק שהוא אינו רוצה אבל בכלל הציווי הוא יע"ש. הרי להדיה דמי שהוא בכלל הציווי אע"פ שאינו מהול מיקרי ואתה את בריתי תשמור א"כ ליכא למימר דבאמת מילה לזה ולזה נאמרה דקשה א"כ היאך ממעט רב מילת נכרי מואתה את בריתי תשמור הא הוא שפיר באותו כלל כיון דעדיין הוא מצווה ועומד ע"ז אף אחר מ"ת אע"כ דרק לישראל נאמרה ולא לב"נ ושפיר נתמעט עכו"ם לאחר מ"ת ולזה דייק ומביא הפסוק ואתה את בריתי תשמור עכ"ל ולפי"ז מיושב ג"כ דמנ"ל להגמ' דמילה ופו"ר תשיב לא נשנית ורק למילתייהו נישנו דילמא באמת נישנו וגם לב"נ נאמרו אכן להנ"ל ניחא דע"כ מילה ליתא לב"נ מקרא דואתה את בריתי תשמור כנ"ל וגם י"ל כיון דקרא דביום השמיני קאי למאי דקדים בקרא דיני טומאת נדה וכיון דב"נ לא נצטוו בזה א"כ מבואר דגם במצות מילה אינם חייבים כסברת הגמרא בסנהדרין דף ס' ריש ע"א מכשפה לא תחיה וכתיב כל שוכב עם בהמה וכו' כל שישנו וכו' והבן: וכיון שבאנו לזה דמצות מילה ע"כ ליתא בב"נ, א"כ אין לומר כוונת קושית הגמ' והרי מילה שנאמרה לב"נ וכו' דיהי' גם בב"נ מצות מילה כדין כל דבר שנשנית