בית יחזקאל (מיכלסון) קג

שנשחט רוב הקנה או הוושט ותדע שהרי בסי' כ"ז כ' הטור אם ניקב הסימן נגד מה ששחט כבר טריפה וכ' האחרונים דוקא קודם שחיטת הרוב אבל לאחר שחיטת הרוב כשר וכ"ה ביש"ש סי' י"ז ועיין בתב"ש סי' כ"ו סק"ב דנהי דריאה לאו כמאן דמנחא בדיקולא דמיא ויש בה חיות דינקי משאר אברים הקנה עצמו אין בו חיות כלל א"כ אכתי נ"מ בין מה דהוה נבילה ובין טריפה ליתן הסימן עצמו לנכרי דבטריפה כיון דמהני בישראל לטהורי מידי נבילה מהני לב"נ ודנבילה לא ולפי זה בבהמה שאירע לה פסול בשחיטה אסור ליתן לב"נ הסימנים עצמן שהן הוושט והקנה דנהי דריאה לאו כמד"מ דיש לה חיות משאר אברים וא"כ מה שמוכרין מנבילה הבני מעיים אפשר דסמכו על פר"ת דלא קיי"ל כר"ל אלא כר' זירא מ"מ הסימן עצמו ודאי כמד"מ בדיקולא וכו' עיי"ש א"כ י"ל הא דהרגוהו וההיא ארמאי הוא משום הסימנים עצמן וכאופן שתי' בדבר משה משום בלוע ושפיר פסק הרמב"ם במפרכסת דאסור לב"נ ולא חייש לכללא דמי איכא מידי וכו' משום ההיא מעשה שהי' דהרגוהו לארמאי הרי דקיי"ל כראב"י ואף דלענין ב"מ וריאה לית לן הא דר"ל אבל כיון דקיי"ל כוותיה לענין סימנים עצמן הרי דלית לן הא דמי איכא מידי כיין דאיכא טעמא דלישראל בשחיטה תליא מילתא והבן ועוד הארכתי בזה בתשובה ובחידושי לסוגיא דטעה בד"מ ועיין בס' קרבן תודה בפסחים ד"ג ברש"י וביד ריב"ב לא היה להרגו דהקשה אמאי לא פי' רש"י כפשוטו דעפ"י ד"ת לא היה ביכולתו להרגו כמבואר בסנהדרין ב"נ בזמן הבית הי' נהרג בע"א אבל לא ע"פ עצמו וא"כ ריב"ב לא היה מותר לו להורגו כיון שהי' עפ"י עצמן ע"כ שלחו לביהמ"ק דשם יחקרו הדבר ויהרג עפ"י ד"ת עיי"ש תי' בזה: עוד אמרתי ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל בהקדם דברי הס' שערי שמחה שער ו' סי' א' ליישב קושי' התוס' חולין שם מהא לאברים עומדת. דמקשה הש"ס מי איכא מידי ומקשים הא שאני ישראל דבני זביחה נינהו כתי' הש"ס סנהדרין שאני עכו"ם דלאו בני כיבוש נינהו עיי"ש ותי' דדוקא ביפ"ת דמותר רק להישראל הכובש ולא לישראל אחר אם כן שפיר קאמר הש"ס דשאני עכו"ם דלאו בכ"נ. ואף כשכובש לא הותר לו. אבל שחיטה דמותר אף למי שאינו שוחט א"כ שפיר הקושי' דיהי' מותר גם לב"נ משום מי איכא מידי עיי"ש והנה י"ל דזאת תלי' בפלוגתת הש"ס חולין דף קכ"א בענין בהמה בחיה דאם נאמר דלאברים עומדת א"כ יש איסור אמה"ת בתיה וכשהותר לישראל מותר גם לב"נ משום מי איכא מידי וכו' אבל באם לאו לאברים עומדת רק בעת שהוא תולש האבר מהבהמה בא האיסור שפיר י"ל דדוקא ישראל דבר זביחה הוא כשנעשית מקודם ענין השחיטה לא יוכל עוד לבוא אח"כ איסור אמה"ח. אבל בב"נ דאין להם שחיטה מנא לן דלא יבוא להם אח"כ האיסור כשתולש בעת שהיא מפרכסת ולא שייך לומר כיון שהותר לישראל אחר דהא גם להאחר לא הותר. דהא לא היה האיסור מקודם רק דזאת הי' פעולה שלא יתחיל עוד האיסור וכעין סברת הס' לב אריה בחולין דף ל"ג עיי"ש ותבין דברי. א"כ י"ל דהרמב"ם לשיטתו דסובר בפ"ה מ"ה מאכלות אסורות בהמה בחיה לאו לאברים עומדת ושפיר פסק כראחב"י דהא לא שייך להקשות מי איכא מידי דהא י"ל דשאני עכו"ם דלאו בר זביחה הוא. וגם התנאים הסוברים בהמה בחיה ללא"ע ס"ל כראב"י וניחא דלא קאמר הש"ס תיובתא דראב"י תיובתא רק תניא דלא כוותי' דהא יש תנא דסובר גם כראב"י. הן אמת דיקש' לר"ל דסובר כראב"י וכ"כ בתוס' שם בחולין ד"ה אחד והוא סובר בחולין דק"ג דבהמה בחל"ע וזאת יקשה גם לסברת הלב אריה ויש להאריך בזה: אגב אכתוב לך מה שאמרתי בסוגיא זו בש"ס סנהדרין דף נ"ט ע"ב והרי מילה שנאמרה לב"נ דכתיב ואתה את בריתי