בית יחזקאל (מיכלסון) קב

לב"נ לב"נ נאמרה כקושיות הגמ' סנהדרין שם ולא כחי' הש"ס דמי איכא מידי וכו' ושפיר ניחא דלא קאמר הגמ' תיובתא דראב"י כמו דדייק הכו"פ והבן: גם יש למצוא עוד מקור בסוגיות הש"ס בפסחים דף ג' ע"ב הוא כראב"י בההיא ארמאי דהוי אכל פסחים בירושלים וכו' דמקשים האחרונים למה דנוהו בעונש מיתה על מה שאכל את הפסח והלא עיקר הלאו דכל ערל לא יאכל בו לא על ב"נ נאמר דאינהו לא נצטוו רק על ז' מצות דידהו ולא זה רק לישראל נאמר שאסור להאכיל את הערל אבל לא לב"נ א"כ יפלא ע"ז דהרגוהו שלא כדין וישראל ההורג לב"נ נהי דאינו נהרג עליו בב"ד אבל חייב בד"ש כמ"ש הרמב"ם פ"ב מה' רוצח הי"א ועיין בהרמב"ם פ"ו מה' מלכים דכ' ג"כ דאסור להרוג מהם נשמה. הן אמת דראיתי בצל"ח פסחים דע"ג דהא דאין ב"נ אוכל בפסח היינו דלבן נכר הזהיר רחמנא וכו' והא דלא חשבה בין ז' מצות משום דלא שכיח ולא מצוי אבל במק"א תמהתי על הצל"ח מרש"י סנהדרין דנ"ט ע"ב בהא דמילה דלא חשבה בז' מצות דב"נ אף דאין מצוי יותר מפסח דקבועא ליה שעתא פ"א בשנה עכ"פ. ועיין בכלל זה בש"ס זבחים דף צ"א ועיין בשו"ת תרומות הדשן סי' רס"ו ובשו"ת הרדב"ז ח"א סי' רנ"א בכלל זה לענין מצות מילה ומגילה איזהו קודם ועיין בזה לזקני בשו"ת חכם צבי סי' קנ"ב בתוס' פסחים דס"ו ע"א והבן. ומה גם דמפורש יוצא בהרמב"ם פ"ט מה' ק"פ ה"ז המאכיל כזית מהפסח לב"נ עובר בל"ת ופי' הכ"מ ואע"ג דכתיב כל ב"נ לא יאכל בו לאו לדידהו מזהיר דעכו"ם לא חייש למאי דמזהיר קרא אלא לישראל מזהיר שלא להאכילם עיי"ש וא"כ מה יענה הרמב"ם ז"ל בהא דהרגוהו לארמאי אכן ראיתי בשו"ת דבר משה מה"ת סי' ס"א שתי' בזה עפ"י המבואר בסוגיא דידן דאין מזמנין עכו"ם על בני מעיים משום אבמה"ח דכיון שנשחטו הסימנים הוי כמאן דמנחו בדיקולא וכמו שהוציאם מהבהמה בעודה מפרכסת ובנכרי לאו בשחיטה תלי' מילתא. והנה קיי"ל דאין צולין את הפסח אלא כולו כאחד ראשו על כרעיו ועל קרבו וריה"ג סובר דנותן את בני מעיו לתוכו ור"ע סובר דהי' תוחבן בשפוד למעלה אבל עכ"פ הי' צריך להיות מקולס כמבואר בריש פרק כ"צ ומעתה כיון דהבני מעיים אסורים לנכרי משום אבמה"ח ממילא דאסור גם שאר הבשר דפסח לב"נ מצד בליעת איסור אבמה"ח כיון דנצלה ביחד עם הב"מ דהוי אבמה"ח לב"נ וכבר ביארו האחרונים דגם ב"נ מוזהר על איסור בלוע באיסורים שלו ועיין בשו"ת ח"ס חיו"ד סי' צ"ד ובס' מלא הרועים אות ב' ב"נ. ואף ע"ג דצלי אינו אוסר רק כדי נטילה. מ"מ בשמן אוסר כלו ובפסח הי' צריכים להביא מן השמן וההיא ארמאי אמר ואנא קאכילנא משופרי שופרי וגבי ב"נ בז' מצות דידהו אזהרתן זהו מיתתן ולכן כאשר איגלאי מילתא דארמאי הוא עפ"י דין קטלוהו עכת"ד. אבל זה דוקא אליבא דראב"י דאין מזמנין עכו"ם על בני מעיים אליבא דר"ל דכמאן דמנחו בדקולא דמי' אבל הרמב"ם באמת לית ליה הא דראב"י משום דלית ליה הא דר"ל דכמאן דמנחו בדיקולא דמי' ואף דסובר כסברת ראב"י לענין מפרכסת דאסור לב"נ. אבל לענין בני מעיים לית ליה כראב"י משום דתלי' בהא דר"ל וכמבואר בהרא"ש והר"ן ז"ל א"כ אכתי ק' להרמב"ם ז"ל הא דהרגוהו לארמאי. אבל אכתי יבוא על נכון גם לשיטת הרמב"ם ז"ל עפ"י מש"כ בס' ראש יוסף בשמעתין בהא דאין מזמנין עכו"ם על ב"מ דמביא דברי התו"ח בחולין ד"כ ע"ב בהא דמביא הטור סי' כ"ז מה דהוה נבלה ומה דהוה טריפה דנ"מ בזה"ז להאכיל ב"מ לב"נ דבטהור שרי ובנבילה דלא מהני הך שחיטה מידי אסור להאכיל לב"נ הבני מעיים והפר"ח סי' כ"ז השיבו דלא קיי"ל כר"ל ועיין בתב"ש שם ואני אומר דמ"מ נ"מ דנהי דריאה וב"מ לאו כמנחין בדיקולא דמיא מ"מ הסי' השוחט עצמו כמאן דמנח בדיקולא דמיא לאחר