בית יחזקאל (מיכלסון) קא

נינהו ופרש"י לא ניתנה ארץ לכבוש אלא לישראל שאף לישראל לא הותר יפ"ת אלא במלחמה על ידי כיבוש עכ"ל. והנה רש"י בפרשת תצא מפרש דהכתוב מדבר במלחמת רשות ועיי"ש ברא"ם והוא מספרי וא"כ ע"כ צ"ל אפי' בח"ל דלאו א"י נמי אין כיבוש לעכו"ם והוא נגד תלמוד ערוך גיטין דל"ת ע"א ואימא הני מילי בכספא אבל בחזקה לא וכ' תוס' סוף ד"ה אבל וכו' בחזקה של כיבוש מלחמה איירי וכן פר"ח עכ"ל ומסיק אמר ר"פ עמון ומואב טיהרו בסיחון ועוג. וע"ש פירש"י באריכות ומייתי שם עוד וישב ממנו שבי וכ' התוס' ד"ה עמון ומואב כי היכי דקני ארצם בחזקה ה"נ קני גופם ומשמע שם בודאי דהלכתא כהך סוגי' למעיין שם בפוסקים וא"כ תיהדר קושי' הש"ס דסנהדרין לדוכתא והרי יפ"ת ואין לומר שאני נכרים דלאו בני כיבוש נינהו הא הוי שפיר בני כיבוש וצע"ג וכו' י"ל באמת דתנאי פליגי בהכי והש"ס דסנהד' דמשני הברייתא דנאמרה ולא נישנית לישראל נאמרה ולא לב"נ משום דמי איכא מידי וכו' מוקי הברייתא כמ"ד נכרים לאו בני כיבוש נינהו. וכן הך תניא דלא כראב"י אבל אנן קיי"ל כמ"ד עכו"ם בני כיבוש נינהו מעמון ומואב טיהרו בסיחון וכסתמא דתלמודא דגיטין וא"כ הילכתא כראב"י דאיכא מידי דאסור לנכרי ושרי לישראל וכן הוא להדיא ברבה פ' בראשית דחד מ"ד ס"ל כן. ופסק כן הרמב"ם וכו' ע"ש ובאמת חזינין סמוכין לדברי הח"ס מהא דמבואר בשמעתין דרב פפא אמר הא טעמא קאמר א"כ משמע דסובר כראב"י. והוא לשיטתו בגיטין דל"ת ע"א דא"ר פפא עמון ומואב טיהרו בסיחון כנ"ל דיש כיבוש לעכו"ם א"כ ליתא לכללא דמי איכא מידי אליבא דר"פ ובחידושי בסוגיא שם הקשיתי בדף ל"ג ע"א א"ר פפא הוה יתיבנא קמיה דראב"י וכו' אמינא הא טעמא קאמר וכ' בחידושי הרשב"א כלומר וכיון דטעמא קאמר לא שייך למימר מי איכא מידי דאמרי בסנהד' ליכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור ופריך והרי יפ"ת לישראל שרי ולנכרי אסור ומשני החם משום דלאו בני כיבוש נינהו ופריך שוב ובכולהו יהיב טעמא אלמא בדאיכא טעמא ליכא לאקשויי עכ"ל. ועיין בתוס' שם שכ' דיש לומר שאני ישראל דבני שחיטה נינהו כדאמרינן דלאו בני כיבוש נינהו ועיין בכו"פ סי' כ"ז דזה באמת טעמו של הרמב"ם ז"ל דפסק מפרכסת אסור לב"נ והנה לפי"ז משמע דגם ר' פפא סובר כרב אחא ב"י וא"כ קשה לי דרב פפא עצמו אומר בש"ס יומא דף פ"ה ע"א בהא דמצא בה תנוק מושלך אם רוב נכרים נכרי אם רוב ישראל ישראל אם רוב נכרים נכרי למאי הילכתא א"ר פפא להאכילו נבילות. אם רוב ישראל ישראל למאי הלכתא א"ר פפא להחזיר לו אבידה וא"כ ר' פפא לשיטתו הי' יכול לומר גם לענין רוב ישראל ישראל לענין מאכלות אסורות כמו ברוב נכרים נכרי לענין להאכילו נבלות. הי' יכול לומר לענין להזמין על ב"מ דאם רוב ישראל ישראל מותר להאכילו בני מעיים ואם רוב נכרים נכרי אסור להאכילו ב"מ והארכתי בזה ואכ"מ] ולענ"ד לומר עפ"י דרכו דיש מאן דסובר כראב"י ולית ליה כללא דמי איכא מידי מהא דאמר רבא בש"ס ב"מ דף ס"א ע"א למה לי לאו בגזל לאו בריבית לאו באונאה וכו' עיי"ש והקשה הגאון הצדיק ר' ישעיה פיק ז"ל מברעסלויא בס' שאילת שלום פ' נח למאי דאמרינן בסנהדרין דנ"ט מצוה שנאמרה לב"נ ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לב"נ משום כללא דמי איכא מידי. א"כ אי לא כתב רחמנא לאו בגזל ה"א לישראל דוקא נאמרה ולא לב"נ משום דלא יהיה נשנית בסיני והובא קושיא זו באחרונים עיין בס' מעייני החכמה מהד"ק ומהד"ת בב"מ דס"א ובס' חמדת שלמה לב"מ דס"א ובהגהות רצ"ח ב"מ שם ובשו"ת שואל ומשיב מהד"ב ח"ד סי' קס"ו ובחי' ח"ס לב"מ שם הנדמ"ח בח"ס לפסחים ע"ש א"כ י"ל דמזה ראי' דרבא לית ליה האי כללא דנאמרה לב"נ ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לב"נ רק כיון דנאמרה