בית יחזקאל (מיכלסון) ק

זה הוא גזל זה הוא עושק וכן בריש א"נ לאו בגזל ל"ל וכו' לכש"ש לאו להוציאו מידי פשוטו לגמרי אתא דהא אמרינן בשבת דס"ג אין מקרא יוצא מידי פשוטו ובפרק כיצד א"א דכ"ד אמר רבא גופא דבכל התורה אין מקרא יוצא מ"פ ובודאי לא פליג רבא מדידיה אדידיה אלא ע"כ הכי קאמר מדסמכינהו לעושק וגזל להדדי ועושק ע"כ בכש"ש מיירי לא תגזול נמי עליה קאי מהיקישא ומ"מ אינו יוצא מ"פ שעיקרו החוטף ממון בחזקה ובהכי ניחא קושי' התוס' בא"נ וא"ת ולוקמא בגזל גופיה וכו' וי"ל משום דלא לקי על לאו דגזל אבל כי וכו' ואין תירוצם עולה לפמש"כ הרמב"ם בה' שכירות פי"א ואין לוקין עליו שהרי הוא חייב לשלם ובאמת דברי התוס' תמוהים דהא הו"ל לשאב"מ וכו' וגם הקושי' השנייה בתוס' שם וא"ת לקמן בהמקבל אמרינן דגזל נכרי מותר וכו' והשתא הא מוקמינין הכא האי לאו לגזל כולה בעושק ש"ש ולהרמב"ם כל זה ניחא כפשוטו דמעולם קרא דל"ת לא יצא מ"פ שהוא החוטף ממון בחזקה אלא דתדית לן רבא דמדאסמכיה קרא ללא תגזול לעושק ולא עוד אלא דקאי בי מצעי בין עושק ולא תלין דתרווייהו בכש"ש עלייהו נמי קאי והאי דקאמר לאו בגזל ל"ל לכש"ש לא אתי למעוטי גזל ממש דמה' תיתי וכו' עכל"ק ועיין בחי' חתם סופר לפ' א"נ בסוף ת"ס לפסחים שכ' ומי שרוצה לצאת י"ח עיונו והבנת דברי הרמב"ם על בורי' אין לנו אלא דברי תשובת ת"צ סי' כ"ו עש"ה כי דברי אלהים חיים הנה עכ"ל. א"כ לפי"ז ג"כ מיושב קושיות הגאון פאר הלכה הנ"ל דהן אמת דלשיטת הרמב"ם גם אי קאי לא תגזול אעושק אין מלקות מטעם דהוי לאו דאתא באם אין ענין מ"מ לא קשה קושיות התוס' לוקמי בגזל גופיה ולעבור בב"ל דהא לשיטת הרמב"ם באמת קאי על גזל גופיה ואין מקרא יוצא מ"פ כנ"ל. ועיין בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' כ"ז ופשוט: ש"ב סימן ז ב"ה יום א' ה' דחנוכה תרמ"ז קראפניבראר. שלום וישע רב לכבוד תלמידי המופלג החריף כש"מ אברהם יצחק נ"י גלעזער מכפר זאמיך גליל מארניגראד. יקרת מכתבך עם תורת פיך לנכון השגתי ופניתי להשיבך מפני אהבת איתן אשר לי אליך מאז היית בצילי סביב לשלחני מקשיב לקולי וכו' ובדברי תמצא תירוצים להערותיך וזה החלי. בסוגיא דש"ם תולין דל"ג ע"א תניא דלא כראב"י וכו' הרמב"ם בפ"י מה' מלכים פסק דמפרכסת אסור לב"נ ודלא כההיא ברייתא דתניא דלא כראב"י, רק בבני מעיים לא פסק כראב"י משום דלא פסק כר"ל דכמאן דמנחא בדיקולא דמי' אבל במפרכסת פוסק כראב"י והקשה עליו בחי' הרשב"א בשמעתין מהא דנדחו דברי ראב"י מהך ברייתא מכח מי איכא מידי ולמה לא פסק הרמב"ם כההיא ברייתא דתניא דלא כראב"י ולענ"ד בהקדם מש"כ בכו"פ יו"ד סי' כ"ז סק"ב וז"ל ומה שיש לומר דס"ל לרמב"ם מדקאמר תניא דלא כראב"י ולא קאמר תיובתא לראב"י דהוא נגד הברייתא ובתוס' ד"ה אחד א"י כ' להדיא ר"ל לא ס"ל האי כללא מי איכא מידי כראב"י ומסתמא לא יחלוק ר"ל אברייתא אם לא דיש לו סמוכין בריית' אחרת וצ"ל דידע הגמ' דאיכא ברייתא כוותיה רק כוונת הגמ' דהך דראב"י לאו ד"ה הוא ותניא בברייתא דלאו כוותיה וכו' עיי"ש וראיתי בחתם סופר בחי' לחולין בשמעתין שכ' ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל וזה תוכן ד"ק דלכאורה יש לתמוה אש"ס סנהד' דנ"ט דפריך אהך סברא דמי איכא מידי והרי יפ"ת ומשני שאני נכרי דלאו בני כיבוש