בית יעקב (טבשונסקי) ו

תיכף שלא יוכל הלה לחזור ואמרי' שפיר תן כזכי וכ"כ הנתי' סי' ר' ס"ק ה'. וגם הרא"ש ע"ק דגיטין כתב כן בש"ס דפ' הספינה דאין נראה לומר דהוצרכו לתקן בשאין הפקדון ביד הנפקד. איברא דראייתו מתוס' פ"ק דגיטין קשה דמשם לא מוכח כן ועיי' פנ"י:

סמ"ע ס"ק כ"א. הטעם דבפקדון כו':

הרשב"א כתב משום דמחנה לא הוי זכות גמור דכתיב ושונא מתנות יחיה. והפנ"י כתב משום דבמתנה ליתא בע"כ דאי אמר המקבל לא ניחא לי בטלה המתנה לגמרי משו"ה לא הוי תן כזכי דאינו רוצה להפקיע מרשותו עד שיגיע ליד המקבל אי לאו דאמר בהדיא זכי. ועפי"ז חידש דכשהוא במעמד המקבל כו"ע מודי דהוי תן כזכי כמו בפקדון ומלוה. וצ"ע לפי"ז מהא דגיטין י"ד א"ל רב קבא דמוריקא כו' הא אמר רב חדא זימנא כו' וקשה מנ"ל דמשום מעמד ג' קאמר דלא הדרנא דילמא משום דהוי לפניו ולכך הוי תן כזכי ואי לא הוי בפניו שפיר הוי יכול לחזור. והגרע"א הק' שם באו"א לשיטת תוס' דבמתנה לא אמרי' תן כזכי א"כ דילמא אשמעי' דדוקא באפיה קאמר דא"י לחזור מטעם מעמד ג' אבל שלא באפיה היה יכול לחזור דבמתנה לא אמרי' תן כזכי. וזה י"ל דמשמע ליה להמקשן דעיקר דיוקו דרב הוא על אי החזרה במה שלא ניתנה לחזור ולא על הדיוק במה שנשמע דבלאו מעמד ג' היה יכול לחזור וכ"מ לשון הש"ס דברים הללו לא ניתנו לחזרה וע"ז פריך הא א"ר כו' משמע דזה הוא החידוש דברים הללו ר"ל מעמד ג' לא ניתנו לחזרה:

סי' קכ"ו. ש"ך ס"ק א', כתב מהרשד"ם כו' ונראה דמיירי כו'. והקצוה"ח כתב כיון דא"י לכופו שיחזיר לו השאר לא הוי כמנה לי בידך עכשיו. לכאורה היה נראה דהש"ך ס"ל כהט"ז סי' ע"ד דאם משכן לו מטלטלין ורוצה לפדות חציה לפי ערך כופין אותו על מידת סדום. ואולי דבלא"ה הק' שם בתומים מה"ת יכפוהו ליתן לו שיעור מעותיו אם הוא רוצה להיות יותר בטוח. וע"כ צ"ל בסברת הט"ז דאין אדם מנית חפציו למכור ויפדנו אף בלא יהיה לו אלא שיעור מעותיו. וי"ל דבסחורה העומדת למכירה מודה הט"ז דא"י לכופו אולי תפחות מקחה ולא יהיה לו שיעור מעותיו:

שם ס"ק כ"ו. ולפי"ז קשה כו'. מלבד זה קשה על המחבר מאי קמ"ל כיון דפסק דגם בע"כ קונה אין חידוש באומר לכשארצה דלא תליא בדעתיה כלל והרשב"א קמ"ל דקני אף בע"כ. ואולי אף בשהיה הממחה מרויח לו הזמן מ"מ המומחה מחויב ליתן לו מיד ועיי' סמ"ע סי' קכ"ח ס"ק ד':

שם. ס"ק כ"ח. ויש חולקין כו':

בתומים כתב דאין חולקין אלא במוחה בפירוש ולא בסתמא ונ"ל ראיה לזה ממ"ש בש"ס אלא מעתה הני דבי בר אלישוב כו'. והק' המפ' דאין ה"נ לדיעה זו אין כאן מעמד ג' כיון דהוי בע"כ. ולמש"כ בתומים מיושב דמחמת יראתם לא היו מעיזים פניהם לומר אינו רוצה אלא היו שותקין ואין כאן משום בע"כ. ומש"כ עוד הש"ך דאי קונה בע"כ כו'. לדעת הקצוה"ח ס"ק י"ז דעל חיוב השמירה אין מעמד ג' י"ל דלכך דוקא בפניו דיתרצה על חיוב השמירה בפקדון. ובמלוה שימסרנו לידו דבלא"ה ודאי לא יתרצה המומחה ואין כאן הקה"ש. אבל הפנ"י כתב דלדיעה זו אף חיוב השמירה בע"כ וכ"מ מלשון הטור סעי' ח'. ועיי' מחנ"א הל' שומרים סי' כ'. ובש"ך ס"ק מ"ה יש ט"ס במש"כ והוא דעת בעה"ת וצ"ל "בעה"ט" דכן דעת העיטור. ודעת בעה"ת הוא דנאמן:

שם. ס"ק ג"ו. ויצא לנו מכאן דין חדש כו':

עיי' שו"ת פנים מאירות סי' ק"ז בארוכה בדברי הש"ך כאן ובשומ"ש מהדורא תנינא ת"ב סי' קע"ט מש"כ בזה:

שם. ס"ק ס"ז. ותמיה לי למה לא יתחייב לשלם כו':

עיי' תומים ס"ק י"ת מה שתירץ ע"ז ומה שחידש הנתי' דאם היה מונח חפץ ראובן כו'. ובכל דבריהם יש הרבה לפקפק ומצאתי בשו"ת ציוני האריך בראיות חזקות להש"ך ודחה דין הנתי' שחידש:

שם. ס"ק ע"ג. שנתחייב החוכר להקהל בקנין כו':

לכאורה למש"פ בהגה סי' כ"ב ובסוס"י קס"ג דמעשה הקהל א"צ קנין א"כ אפי' בדיבור בעלמא ג"כ סגי והב"י בבדה"ב שכתב קנין לשיטתו אזיל שכתב בסי' כ"ד הדין של הג"מ רק לענין מחוסר אמנה ובדעת הרא"ש א"ש שנראה דעתו בתשו' כלל ו' סי' ה' וסי' י"ט דגם מעשה קהל צריך קנין. ועיי' מה שכתבתי בזה לק' סוס"י קס"ג:

שם. ס"ק ע"ו. דין זה כו':

הקצוה"ח כאן חידש דלכו"ע אין חיוב עד שעת החזרה. ולשון הרא"ש בתשו' מובא בקצוה"ח לק' רסי' ש"ו שכ' דמיחייב עלה בעל הכלי כו' משמע דאף קודם החזרה יש חיוב השכר. ואי"ל דמיירי אחר החזרה דהו"ל לפרש. ובעיקר דבריו עיי' מחנ"א הל' שכירות סי' י"ד מש"כ בזה. ויפה הק' בשו"ת ר"ב סי' כ"ד דאין דבריו מספיקים כלל לתרץ תשו' הרא"ש דאף אם נאמר כסברתו עכ"ז הוא רק בפועל כמו עשה לי שירים נזמים וטבעות דהנאת שכר מלאכת הפועל נכנסת בהכלי שהפועל עושה בו ועיקר השכירות היא בשביל ההנאה שתביא לבעל הכלי אח"כ וע"כ כתבו התוס' שפיר דצריך להחזיר לו הכלי. ול"ש זה בשכירות חפץ שמשכיר להשתמש דפשיטא דחוב השכירות מתחולל כל שעה כפי שווי השימוש שנשתמש בהכלי אי ישנה לשכירות מתחילה ומה חזרה שייך בחפץ של המשכיר לתלות בה חוב השכירות. ובעובדא דרא"ש שהוא שכר שימוש אין חילוקו שייך כלל. וגם דברי התומים צ"ע בזה. ויותר תמוה דבא"מ סי' כ"ח ס"ק מ"ו כתב בעצמו סברא זאת לתמוה על הרא"ש. ועיי' שעהמ"ל פ"ת מאישות הל' כ' מש"כ בזה:

סעי' כ'. מעמ"ש ע"י שליח כו':

הרא"ש מביא ראיה לזה מעובדא דאיסור גיורא. והקשו עליו דהא לדעת המפ' דליתא בע"כ ע"כ מוכרחין אנו לפרש משום דיתבייש מפניו א"כ בשליח ודאי לא יקבל והא הרמב"ן דעתו דליתא בע"כ עיי' תומים. והמדקדק בלשון הרא"ש יראה שכתב כן בלשון קושיא "ולא היה ירא שמא יעשה איסור שליח" והר"ן שדעתו ג"כ כדעת הרמב"ן דליתא בע"כ כתב בלשון אחר "הול"ל נמי ואי שלח לי לא קבילנא" דשייך שפיר לאסיק בלישנא דרבא כלומר בפניו לא אוכל להעיז פניו ע"כ לא אזילנא ולשליח אינו חושש דבדעתי הוא ולא אקבל. ולהר"ן היינו דבר אחד. וגם בל"ז אין הכרח לפרש כן לדידהו דהא י"ל בפשיטות "לא אזילנא" ר"ל הליכתי היא למותר דגם אי אזילנא לא אקבל. וגם התוס' ורא"ש לא כתבו דהכרח לפרש כן לדידהו. שוב מצאתי בחי' רמב"ן שכתב וז"ל דהתם מאי דהוי עביד קאמר ולמה ילך ולא יקבל עליו. והנמוק"י כתב דלא היה חושש רבא אלא להקנאות הרגילות. וי"ל דע"י שליח אינו מהקנאות הרגילות. ומש"כ עוד המחבר ואם אמר הנותן כו' יש מי שאומר כו'. עיי' ש"ך ותומים. אבל ברדב"ז ח"ג סי' תקע"ד חילק בזה דבנותן ומקבל לא מהני שליחות ובלוה ונפקד שפיר מהני שליחות. ומביא ג"כ בשם י"א דשליחו כמותו בכל מקום וכמ"ש הש"ך בסה"ד. והנה התומים תלי לה בגירסת המפ' דרב מרי בי רב הוי וע"כ ע"י שלית המקבל. ותמיהני דהא הרמב"ן כתב זה לתרץ מה שהק' דליקני אגב קטיני דארעא כמעשה במדוני וע"כ כתב דר"מ בי רב הוי ואיסר לא היה גמיר. ואי ע"י שליח המקבל הדרא קושיא לדוכתא דאי ר"מ ידע מזה דעי"ז שלח שליח הו"ל לאגמורי לאיסר ההקנאות אגב קרקע ולא היה צריך לשליחות. ובפשיטות יש לפרש דהא הוי מב"ב של ר"מ בכאן ולהם היה יכול להקנות במעמד ג'. ובהג' רש"ש שם כתב לפרש להך גירסא דה"ק אף דר"מ בי רב הוי וגמיר עכ"ז לא ימצא עצה איך לקנות אבל ר"מ היה כאן. ומלבד שהוא דחוק ואין במשמע לשון הש"ס עוד זאת לא ראה מש"כ הרמב"ן לפרש להך גירסא. והנה המהרשד"ם בתשו' סי' שנ"ט כתב לענין שליח המקבל דבמקבל מומר לא מהדרינן בזכותיה לטעם הרא"ש משום דהוי זכות המקבל. וצ"ע דהא לא פלוג חכמים בתקנתם כמ"ש הפוס'. ואף בשליח הנותן שכ' הרא"ש דלא מהני מפני שהוא לחובתו כתב ג"כ הפרישה דל"פ ואף במקום דהוי לטובתו כעובדא דאיסר. ואולי משום דהוי מן המורידין ולא מעלין אבל ל"מ כן שם:

סעי' כ"א. מפי הכתב:

כאן קשה ג"כ מה שהק' התומים ס"ק ס"ג שהבאתי לעיל דלהפוס' דדוקא מדעתיה אין ראיה: