בית יעקב (טבשונסקי) נא

שדותיו נ"מ כמ"ש סעי' ל"ו שם. וכן במכר לבנו כסעי' ל"ז שם, ומש"כ הנתי' בשם ר"א ששון דחיוב מהני. תמיהני דלא הביא דעת החולקין מובא במלמ"ל פ"ח ממכירה. והנה בדברי ההגה כאן לא תמכור אלא לי כו'. עיי' נתה"מ שהרבה להק' בזה. ול"י היתי אומר דהרמ"א מעתיק כאן כל דברי הג' מרדכי וכצ"ל לא תמכור אלא לי והתנה בפירוש [ומה שנרשם מהרי"ק הוא ט"ס] והג"מ קאי אלישנא דש"ס ב"מ שם לא תמכרם אלא לי בדמים הללו, ולכאורה תירוץ הגמ' אינו מוכרח כ"כ דבש"מ שם מובא מהראשונים חילוקים אחרים ועיי' חוו"ד יור"ד סוס"י קע"ב וצ"ע. ומש"כ הנתי' ראיה מלשון הנמוק"י הנה למש"כ הפנ"י שם דהנמוק"י לשיטתו דלית ליה טענת מצרנות בשכירות אבל לדידן בסוס"י קע"ה מה הועיל בתנאי הא בלא"ה זוכה מדין מצרנות וע"כ לאוסופי אתי לומר דהוא קודם אף אם יתנו יותר וא"כ ליכא ראיה מהנמוק"י. אך עיקר קושית הפנ"י ל"ק כ"כ דהא טובא איכא בין מצרנות לתנאי עיי' סי' קע"ה סעי' כ"ג כ"ד. וצ"ע בהושבחה שבחא דממילא ועי"ז נתיקרה דאולי בזה הראשון קודם בנותן כהב' וכן מסתברא:

סעיף ג'. וימכור לאחר. עיי' סמ"ע ועיי' לח"מ פ"ח דמכירה ביתר ביאור:

סעיף ד'. אין שומעין לו. בש"ס משמע, דבקים לן דהבתראי בקיאי טפי מקמאי או אם ברור לנו דקמאי לא קים להו כולי האי דדינא הוא דמעכב. והרמב"ם וטור סתמו. ועוד מדכתב הרמב"ם שהרי קנו מידו תחילה שמכר מעכשיו וקנה למפרע בכל גונא ועיי' ב"ת. והנה הריטב"א בע"ז פירש מחלוקת דר"ה ור"פ בשמוהו שלא מדעתו. וכתב ג"כ דבידעינן ברור דהבתראי בקיאי טפי אפי' ר"ה מודה דדינא קאמר כיון שלא נעשית הברירה הראשונה לדעתו אבל בנעשית מדעתו אין שומעין לו וע"ז כתב הרמב"ם שהרי קנו מידו תחילה כלומר על אופן שישומו. אבל בנעשית שלא מדעתו אולי גם להרמב"ם יכול לחזור בדאיכא טפי מיניהו. ועיי' לק' סי' של"א ובקצוה"ח שם והנה הח"ס חחו"מ סי' קט"ו הק' לדעת הרמב"ם דאם לא אמר בד' לא אזלינן בחר רובא דקשה הא כתיב אחרי רבים להטות והש"ס רצה ללמוד בכל התורה מסנהדרין דאזלינן בתר רוב ואי איתא לימא התם גזה"כ הוא דהרי ג' בעלמא לא אזלינן בתר רובא. ועיי' ב"ת כאן שכתב דהוי כפשרה שכתבו תוס' סנהדרין דצריך דוקא ג' והנה הפרישה דייק מדברי רש"י ע"ז שם דדוקא בבאו ג' ומחולקים בהשומא אז אזלינן בתר רוב ולא בבאו לכתחילה רק ב'. ולא יפה כתב הערוך השולחן דאפי' כששמו שנים מהג' די וכן כשהג' חלוק מהב' הולכין אחר הרוב דבשמו לכתחילה רק ב' ודאי לא אזלינן בתר רוב ועיי' ח"ס בחי' ע"ז:

סי' ר"ז. סעיף ג' בדנגה אבא המוכר מטלטלים כו'. וכתב הפרי תואר מובא בפת"ש דמטעם ספק הוא והוכית כן מדברי הטור וכ"כ הישועי"ק בחי' לחו"מ ובחי' אור"ת סי' תמ"ח. והמקנה קדושין מ"ט ע"ב לא ניחא ליה בזה כיון דהמוכר אומר ברי והלוקח שמא כתבו תוס' ב"מ ק' דל"מ תפיסה ועיי' מהרש"א שם ועל ראית הפ"ת מדברי הטור הקשה לי ידידי הג' ר' מרדכי אלי' הגאב"ד דסאפאצקין דמש"כ הטור לפי שפעמים אדם מוכר מטלטלין היינו כיון דהוי ספק בדעתו איך הוא תו לא הוי אומדנא כלל מטעם ודאי והג"א והמרדכי הם כתבו להדיא דהוי ספק אבל מהטור אין ראיה. [ובספק אומדנא עיי' רא"ש ב"ב קמ"ח מובא בטור סי' ר"נ ובט"ז לעיל סי' ק"צ ובקצוה"ת סי' ר"נ ס"ק ה' ובמקנה קדושין מ"ט ובקונטרס רוב וספק בשו"ח שם אריה] ואח"ז בא לידי הס' משפט שלום וראיתי שם מובא שו"ת אבני קודש שגם הוא הבין דהוי ספק בדעת האד אי קפיד במטלטלין אי לא והביא מדברי הרא"ש דאין לבטל המכר מספק אומדנא. ולא כן הבין הת"ס חחו"מ סי' ק"ב ושם כתב דאין הכונה שיש לנו ספק בכונתו דבכה"ג הוי דברים שבלב רק כונת הפוס' דאין לנו ראיה מש"ס דמהני גילוי דעת במטלטלין ומספקא לן בדעת רז"ל אי ס"ל דגם במטלטלין הוי אומדנא ברורה או דוקא בקרקע ס"ל כן. וראיית הפ"ת מסתירת רש"י קדושין לב"ב פ"ו ע"ב כור בל' יכול לחזור עד סאה אחרונה אלמא דגם במטלטלין מהני גילוי דעת ומזה הכרית חילוקו. ל"י שום ראיה מזה דשם לפי שלכל דמי הכור הוא צריך ולכך הקפיד על כל הכור אבל הוא רוצה בעיקר המכירה. וגם ראייתו מתשו' הב"ח מובא בפת"ש סי' ק"ד ס"ק ג' ועיי' פח"ש סי' צ"ו. ג"כ אין ראיה דשם הוי מק"ט דלא מכר באופן שלא יקבל תשלומין וה"א דמקבל תשלום מנ"ל דהוי מק"ט. ולמש"כ י"ל הרבה מדברי הישועי"ק אור"ח סי' תמ"ת. ומש"כ בפת"ש ס"ק ו' בא"ד דכ"כ בתשו' הרדב"ז כו' ובפרט היכא שכותב כו'. כ"כ הב"י לעיל סי' ר"ה סעי' ד' ע"ש:

סעיף ה. ואם לא קיים התנאי כו'. והק' המלמ"ל דמאי קמ"ל הלא כבר כתב הרמב"ם בריש הפרק אם נתקיים החנאי נתקיים המוקח כו'. ותירץ דאשמעי' אף דהוי תנאי ומעשה בד"א. ועוד מביא ממהר"א ששון דאשמעי' דאם התנה ע"מ שתמכרנו ומכרו לאחר אעפ"י שלקחו אח"כ ממנו וקיים תנאו הוי קפידא שלא התנה אלא במה שבידו ולא שיקנה תחילה לאחר ואפשר שלא ירצה למוכרו לו. ודחהו דלפי"ז כדי נסבא או שלא מכרו ונתנו בזמנו שקבע לו. ובנתי' מביא דברי מהרא"ש דהרמב"ם לשיטתו באהע"ז סי' קמ"ג ולדידן ליתא להך דינא. והנה בעצם חילוק המ"מ פ"ח מגירושין דע"מ שתנשאי ר"ל בפעם הראשון כתב השעהמ"ל שדוחק הוא. ובלא זה י"ל דכ"ז בנשואים דיש קפידה בזה ולא במכר ולחילוק המכתב מאליו המובא בשעהמ"ל שם לא כתב כן הרמב"ם אלא בגירושין ולא בממון. והב"ח פירש דקמ"ל דלא הוי תנאי שא"א לקיימו דהא תלוי בדעת אחרים דשמא לא ירצה לקנותו או לקבל מתנה זו אלא אמרי' שפיר הו"ל תנאי שאפשר לקיימו מצד עמו אם פלוני רוצה לקנותו או לקבל מתנה זו. ומשמע לכאורה דבעין דוקא שימכור לו והמכירה מעכבת כמו בתנאי נשואים דגיטין. ואולי יש לחלק דאין קפידא כ"כ כמו בגיטין וסגי בריצוי לבד. וראית בערוך השולחן שכתב דאם אינו רוצה לקנותה או לקבלה בטל מקח דלא קיים תנאו. ומש"כ עוד המחבר וכן המוכר כו'. כתב הסמ"ע דמיירי במכירה בזמן. והט"ז דחהו דלא מיירי כאן באכילת פירות אלא בעיקר קיום המקת. אבל גם כונת הסמ"ע הוא לעיקר קיום המקח וכונתו לתרץ קושית הלח"מ ממה שפסק הרמב"ם פ"ו מהל' מלוה דכה"ג ל"ק. [אלא שמש"כ הלח"מ דמלשון רבינו משמע דהמכר קיים וצריך לקיים תנאו ונ"מ שאם מת שלא יפדנו עוד ודאי דהוי שלו משום דהוא התנה עמו שאם הוא בעצמו יפדנו יתננו לו אבל לא יורשיו. סתם יותר מדאי דמחלוקת הראשונים הוא מובא בב"י ודעת הריטב"א דדוקא לענין גט אמרו כן ולא בממון ועיי' פת"ש בשם התוו"י. ומש"כ החוו"י דדעת הריטב"א הוא דעת יחיד ליתא דהא כתב כן בשם רבותיו. אבל במשפט שלום מביא מתשו' מבי"ט דבנד"ד גם יורשיו בכלל] והוא מחלק בין קרקע למטלטלין וכאן במטלטלין איירי דליכא פירות ועיי' ב"ת דמחלק באו"א. ומש"כ הסמ"ע בהגה בשם תשו' רשב"א. לעיל סוס"י ע' מביא הב"י תשו' זו וכ"פ שם בשו"ע והש"ך כתב שם דהבעה"ח חולק עליו וכ"כ המלמ"ל פי"א ממכירה בשם הבעה"ת וריב"ש ועיי' תומים שם מש"כ בזה סעיף ח'. שהרי לא סמכה דעתיה. עיי' סמ"ע ולח"מ שנדחקו ליישב לפי"ז הפשט בגמ'. אבל בשמ"ק מביא מספרים מדויקים הגירסא ברמב"ם שהרי סמכה דעתו. ובזה נ"ל להעיר במה שהק' הב"י לעיל סי' ס"ז בהשמטת הטור דינא דמתני' שביעית היתה לו שדה ממושכנת כותבים עליה פרוזבול ועיי' תומים שם. ונ"ל דהרמב"ם שם פירש במשכנתא דסורא ולדעת הרמב"ם הרי הוא כמכר כמ"ש הנמוק"י ב"מ ס"ז ולכן הוי חידוש דאע"ג דאינו ברשותו כמ"ש הרמב"ם שם ולכן כתבה הרמב"ם. והטור מפרש לה כהר"ש שם בחוב פשיט וליכא חידוש דכבר כתב דין זה בהיה לחייב לו אלא דהר"ש מפרש בין משכן לו בין שמשכן לאחרים ואילו הסמ"ע מפרש שהלוה השכינה ביד אחר וצ"ע:

ש"ך ס"ק י"ח. ועיי' ב"ת כו' ודבריו תמוהים כו'. כדברי הב"ח כן כתב המרדכי מובא כאן בד"מ והקצוה"ח לא ראה דברי הד"מ. ומש"כ הש"ך לדחות ג"כ תמוה שלא הביא שכן הק' המרדכי ב"מ סי' ש"ע ועיי' ת"ס חחו"מ סי' מ"ח שתירץ שפיר כונת רבינו נתנאל מדא"ל ר"א לאמימר והא מעשים בכל יום כו' ולא אמר והא ערב משתעבד מקרא ומדלא א"ל הכי ש"מ דפשיט