בית יעקב (טבשונסקי) מט

שאינו זוכה כזוכה והיאך מיקיימא מצות נתינה בכך כיון דאינו אלא הפקעת רשות. והרשב"א דדעתו בחי' גיטין ל"ו דהפקר ב"ד עושה הפקעה והקנאה כאחת מובא בשו"ת רע"א שם כתב בחי' גיטין ל' כיחידאי לא אמרי ר"ל אף דס"ל כר"י אבל כאן ס"ל דלא מקיימי מצות נתינה בכך. ובאמת בב"מ י"ב שם מוכת דמטעם זה דעשו שאינו זוכה כזוכה הוי הפקעה והקנאה כאחת עיי"ש בש"מ דלהדיא מוכח כן. שוב ראיתי במחנ"א שם העיר מש"ס ב"מ. סו"ד דברי הר"י בעליות צע"ג דאין הבנה לדבריו אם לא דחיסור לשון יש בהעתקתו. והנה בחי' הגרע"א לב"מ מביא תירוץ הקצוה"ח כאן עפ"י רא"ש נדרים ל"ד כיון דבידו לזכות ודחהו דשם הוא רק דמהני ההקדש לאחר שיזכה, ולא הוי כמקדיש דשלב"ל אבל מ"מ פשיטא דקודם שזכה לא חל ההקדש ואולי הכא משמע דתיכף הוי תרומה ומעשר ופוטר להפירות מהטבל וכן הק' עליו בשו"ת עונג יו"ט סי' הנ"ל. וי"ל דדעת הקצוה"ח כמו שהוכיח הגרי"צ בשו"ת בנין ציון חלק ראשון סי', קס"ו שחל ההקדש מיד ממה דאמרי' נטלה לאוכלה ופירש הרא"ש ובעי למיהדר בו מעל דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ואי ס"ד דההקדש לא חל עד שבא לידו וקנאו הרי אז לא רצה עוד להקדישו אלא לאכלו וא"כ לא חל ההקדש כלל ואיך שייך אמירתו לגבוה וע"כ דכל שרוצה לזכות בו בשעת ההקדש חל ההקדש מיד ואפי' עדיין לא זכה בו והוא הפקר. וכן נראה מדברי רש"י שם שכתב דלכך נקט ככר של הפקר דרבותא קמ"ל דמצי זכי בהפקר לחלה קדושה עלויה ואי ס"ד דההקדש לא חל עד אחר שבא לידו וזכה בו מאי רבותיה דפשיטא כשזכה בהפקר הוי כשלו לכל דבר וגם להקדישו. ואף שיש לדחות קצת מראיותיו שם אבל האמת נראה דכן הוא וכן נראה מדברי תוס' שם. ועיי' בזה בקהלת יעקב אלגזי אות ז' פילפול עצום ובשו"ת בית אפרים חיור"ד סי' ס"ו ובשומ"ש מהדורא חנינא סי' נ"ד. והגרע"א מתרץ קושית הש"מ עפ"י מש"כ הרמב"ם פ"ג מתרומות דישראל יכול להפריש תרו"מ וליתן המעשר ללוי אחר שהפריש ממנו תרו"מ וא"כ שפיר יכול להרשות להפריש כאילו מפריש בשליחות. והק' עליו בס' נ"ח לב"מ דבודאי ביש לו כור מעשר יכול להרשות לאחרים להפריש מכריו עשירית מהכור לת"מ כמו דמצי בעצמו לעשות כן. אבל להרשות להפריש כל הכור לת"מ בעצמו נמי ל"מ לעשות כן. ואי יפרישנו כולו לת"מ על של אחרים אין לו תו מה ליתן ללוי והכא דנקט כור מעשר יש לך בידי רשאי לעשות תרו"מ על מקום אחר דמשמע דמצי לעשות כל הכור תרו"מ בזה תיקשי ודאי איך מצי ליתן רשות לתרום משל אחרים. ואין זה דיחוי די"ל דמפריש מעט מהכור. ועוד די"ל דהיה לו הרבה כורים מעשר ומהם נותן כור אחד לבן לוי זה והוא בעצמו היה יכול לעשות לכל הכור תרו"מ על שאר מעשרותיו וג"כ יכול להרשות להבן לוי. והנה החכ"צ בתשו' סי' ס"ט כתב במכירי כהונה דאם נזדמן לו צורבא מרבנן או קרובו עני מותר לחזור והוכיח כן מש"ס חולין קל"ד דא"ל רבא לשמעיה זכי לן מתנתא ופירש"י דמנפשיה לא מצי שקיל ומימר נמי לא בעי למימר הב לי דתניא חלקם שאלו בפיהם כו'. ות"ל דבלא"ה היאך היה מבקש ולהכשיל הבעה"ב דאסור לחזור וע"כ דלצ"מ מותר לחזור. ולא משמע כן בסוגיא דב"ב הנ"ל דחשיב מכירי כהונה מוחזק. ואף דהעיר מש"ס זה וכתב כיון דלא איתרמי ליה צו"מ ויהביה להך הו"ל כמוחזק אבל מתוס' שכתבו משום דאסור לחזור משמע דאי הוי מותר לחזור לא הוי תשיב בה מוחזק וכיון דמותר לחזור לצו"מ או קרובו עני ודאי לא הוי מוחזק. וראייתו מש"ס חולין יש לדחות די"ל דהבעה"ב היה מפצה לשמעיה עבור המתנות כדי שיתנם לרבא. ועוד י"ל כיון דשחט לכבודם אסח השמעיה דעתו מינה שבודאי יתנו לרבא וכמ"ש רש"י גיטין ורשב"ם ב"ב שם. וי"ל עוד בזה ועיי' תוס' כתובות ק"ב ע"א ד"ה אליבא. ובזכרוני שבקובץ יגדיל תורה פילפלו בקושית המחנ"א הנ"ל מסתירה דרב אדרב ואינו כעת לפני. וכתב המהרשד"ם סי' שפ"ד דאם הבטיח מתנה מועטת ולא הספיק לקיים דבריו עד שמת המקבל לא מיקרי מחוסר אמנה נגד יורשיו רמז לזה הש"ך לעיל סי' קכ"ה ס"ק ל"ד:

סעיף ט'. שאם רבים כו'. עיי' מש"כ בזה לעיל סי' קס"ג ובנתי' סי' של"ג סוס"ק א' ובמשפט שלום כאן. ומה שתמה בקונטרס משמרת שלום על התוס' כתובות ק"ב שכתבו דהנותן מתנה מועטת קנה חבירו כו' דהוא נגד הש"ס והפוס'. הנה כן הוא גם שיטת היראים מובא בפסקי ריקאנטי סי' שס"ג דבהבטחת מתנה מועטת אף בדברים לבד קאי במש"פ. ועיי' ביאור מ"ב הנדפס עם הרקאנטי מש"כ בזה:

סעיף י'. בחוב שיש לי אצלך. עיי' קצוה"ח שהעלה בבכור דבמכר לו בעד חובו מהני אליבא דכו"ע לפמ"ש תוס' ע"ז דבליכא מעות לכו"ע משיכה קונה. ועיי' שו"ת שם אריה חיור"ד סי' מ"ח שכתב דלפי"ז אפשר דמודה הקצוה"ח באם מכר בעד החוב אלא דדמי המקח יתירים על החוב ויצטרך להשלים עוד כסף דבזה צריך שיהיה קנין כסף שיתן לו פרוטה ויזקוף השאר במלוה או שיזקוף הכל במלוה ויכתוב לו שטר או שיתחייב לו בענין דזה לא דמי למתנה. אלא דעיקר דברי הקצוה"ח צ"ע דבנה יסוד על דברי התוס' והא הרמב"ן חולק עליהם וס"ל דאפי' בליכא כסף לא קני משיכה ולדידיה ל"מ משיכה במוכר בהקפה ועיי' ח"ס חיור"ד סי' שי"ב דגם דעת רש"י כהרמב"ן ועיי' שומ"ש מהדורא תליתאי ח"א סי' מ"ט מש"כ בדברי הקצוה"ח. ומש"כ המחבר וכל החוזר בו מקבל מש"פ. עיי' חוו"ד סי' קע"ג ובש"ק ירושלמי פ"ב דקדושין ובש"ך רסיק"ץ מביא דברי הירושלמי. שו"ר בשמ"ק שם העיר מדברי רש"י ב"מ ס"ג דנוטים לדעת הרמב"ם ועיי' פנ"י שם. ומש"כ המחבר וי"ח. כתב בשו"ת פני משה דדוקא במלוה שלא הגיעה זמנה אבל הגיעה זמנה הוי כבעין. אבל מתוס' ב"ק צ"ט לא משמע כן. ועיי' לשון הטור מובא בסמ"ע ס"ק ט"ז ובמחנ"א הל' ק"מ סי' ג'. ומה שהק' הקצוה"ח והנתי' כאן בדברי הרא"ש מובא בטור משום רבית קצוצה. י"ל דמיירי בהלואה ע"י שליח לדעת רש"י מובא ביור"ד סי' ק"ס סעי' ט"ז ועיי' מקנה קדושין ו' ע"ב מש"כ בזה:

סעיף י"א בהגה. וכל האומר לתת כו'. כבר כתבו המחבר ועמד בזה הסמ"ע ס"ק י"ג. ואולי כונת הרמ"א לאשמעי' ממדת חסידות אין לחזור אף בעשיר וכירושלמי שביעית מובא בר"ש סוף שביעית ובפ"ח על הרא"ש פ' הזהב ע"ש, ועיי' ערוך השולחן שכתב דמה שאסור לחזור בתרי תרעי הוא ג"כ ממדת חסידות ובזה מכוון מאוד לשון הרמ"א. והנה בקצוה"ח סי' רע"ח חידש דמכירי כהונה יכולים למשוך אף שלא בפניו כיון דאסור לחזור ויש להעיר מתוס' ב"מ מ"ט ד"ה וחזר שהק' דהו"מ למיפרך מאי למימרא. ולפי"ז יותר הו"מ לאוקמי כגון שמשך שלא בפניו והפקידו אצלו ואשמעי' חידוש דין ולא הו"מ למיפרך מאי למימרא ועיי' פת"ש לעיל סי' ק"צ ס"ק ד' בשם המלמ"ל משמע דלא כהקצוה"ח. והנה בש"ס שם רב אמר אין בהם משום מחוסר אמנה ור"י אמר יש בהם כו' וכתב בגליון הגרע"א עיי' ר"ש סוף שביעית וצ"ע. ובשו"ת רע"א החדשות מבואר כונתו להק' על הר"ש שם שכתב ולאו משום דאיכא איסור דאמרי' פ' הזהב דברים אין בהם משום מחוסר אמנה. משמע דרצונו לתרץ דלא תקשה לרב ממתני' זו ולזה תירץ דאיסור ליכא ומשמע דלרב אף דאין בהם משום מחוסר אמנה מ"מ אין רוח חכמים נוחה הימנו. ותמוה דהא פריך מברייתא זו הרי דלרב ליכא משום אין רוח חכמים נוחה הימנו. ולגודל התמיה היה נ"ל עפ"י מש"כ התוס' מ"ח ד"ה ואמר רבא דמאי קמ"ל. ותירץ הרא"ש בש"מ דרבא קאי על מתני' דסוף שביעית, דתנן שם המקיים דיבורו ר"ת נוחה הימנו ועלה קאמר רבא דל"ח אם אינו עומד בדיבורו איכא מש"פ אלא שאין רוח חכמים נוחה הימנו. וזה נמי שכתב הר"ש ולא משום שיש איסור בדבר ר"ל איסור מש"פ אם אינו מקיים דהא כו' ר"ל מחלוקת דדברים אם יש בהם משום מחוסר אמנה קאמר דיש דס"ל אין בהם משום מחוסר אמנה ולכל היותר אין בהם אלא משום מחוסר אמנה ולא מש"פ. ובאמת כתב הרא"ש לק' מ"ט דהו"מ להק' לרב ממתני' דשביעית אלא ניחא ליה להק' מר"י בר"י משום הקרא. והנה בתרומת הכרי כאן חקר בחזר הלוקח קודם שנאנס המקח מהמוכר ואח"כ נאנס אף דהשתא מיהא ליתא ויכול לומר השתא הדרנא בי מ"מ מקבל מש"פ דכיון דכבר חל מש"פ תו לא פקע והוכיח כן מש"ס מ"ט ביהיב זוזי אשומשמי כו' א"ל רבנן והא בעי לקבולי מש"פ כו' ולפר"ת דבהפסד ליכא מש"פ הא נפסד לגמרי שאיגנוב דמי המקח א"ו דש"ה