בית יעקב (טבשונסקי) מז

סוס"י רצ"ד ויפה סתם הרמב"ם כאן כמ"ש הה"מ מובא בב"י. אבל על הטור קשה דדעתו כרש"י למה סתם כאן וצ"ע. והנה המחבר השמיט מחלוקת תוס' ור"ן בהיו שניהם של איש אחד. והטעם דל"ק הזרעים אף שהם בתוך עציץ שלו כתב הגרש ירחים גיטין משום דהזרעים חשובים כמחוברין לקרקע ליכא בהו קנין חצר. ואין זה טעם מספיק לדברי התוס' ב"ק י"ב ד"ה למה דמשמע דס"ל דקרקע נקנית בקנין חצר. וי"ל בזה משום חצירו ומתנתו באים כאחת דלא אמרי' לדעת הש"ך ס"ק ג' ועיי' פנ"י מש"כ בדברי הר"ן ופלא שלא הביא מש"כ הב"ח ודרישה בזה. ועיי' שומ"ש מ"ק ח"א סי' רל"ב וגם הוא לא ראה דברי הדרישה וי"ל בזה. ובענין זה נ"ל להעיר בדברי המג"א סי' של"ו ס"ק י"ד שתמה מאוד על הרא"ש בתשו' מובא בשו"ע יור"ד סוס"י רצ"ד דהנוטע על הגג תשוב כמחובר לכל מילי וגם לענין שבת. וראייתו הוא מפ"ה דמעשרות מ"ב. וחמה עליו דהא כתב הר"ש שם דדוקא לענין טומאה אמרו כן ולא לכל מילי ע"ש. ותמה אנכי על המג"א דהא הרא"ש בתשו' כתב וז"ל ועוד תנן בצלים שהשרישו בעלייה טהרו מלטמא נפלה עליהם מפולת והם מגולים הרי אלו כנטועין בשדה חזינן אפילו מפולת שנפלה עליו מאיליו ובעליה הוי כנטוע בשדה כש"כ המכוין ליטע בגג דחשיב כמחובר גמור לכל מילי והתולש בשבת ממנו חייב. הרי דראיית הרא"ש הוא מסיפא ומפרש לה על הגג ושם במג"א יש קצת ט"ס ע"ש היטב:

סעיף ט"ו. א"ל משוך קופה כו'. ראיתי למי שחקר במשך חתיכת בגד שלימה ואין רצינו לקנותה כולה רק מקצתה אי הוי משיכה דל"ד לכאן דהוי גופים מחולקים. ופשוט דהוי משיכה עיי' יור"ד סי' ש"כ גבי בכור. ובחולין פ"ג ע"א ובקדושין נ"א נ"ב. שוב ראיתי בפרישה רס"י קע"ו שנסתפק אם מועיל משיכה היכא שאין רוצה לקנות רק חצי המעורב בשל מוכר ודבריו צ"ע ועיי' תפא"י משניות פאה פ"ב בחידושים. ועיי' נמוק"י פ' הספינה פ"ח ע"א אי הוי לוקח כה"ג בלקח חתיכה שלימה ואינו רוצה רק מחציתה או חלק ממנה ופסק דחייב לפי ערך שרצה לקנות. והר"י בש"מ שם כתב דכה"ג לא הוי לוקח כלל כיון דמעורב עם של המוכר. מיהו י"ל דהם מיירי בבשר שאין כל החלקים שווים אבל בתחיכת סחורה שכולה שוה ל"ש לומר דמעורב בשל מוכר דכל אמה סחורה שוה לחבירו וצ"ע:

סי' ר"ג. סעיף א' בהגה. וטו"ה לאו ממון. הרבה האריכו האחרונים בזה. וראיתי בהג' רש"ש נדרים ד' פ"ה יצא לחלק ולתרץ בזה פסקי הרמב"ם באופן זה. דבאין למקבל טו"ה יותר מלהנותן אינו ממון כמו בקדושין סופ"ב דגם להמתקדשת אין לה טו"ה יותר מלהמקדש. ושם בנדרים דהכהנים יכולים למוכרם ויש להם הנאה גדולה יותר מלהבע"ב בכה"ג הוי ממון. ועפי"ז העלה דישראל המקדש לכהנת בתרו"מ מקודשת. לא ראה במח"כ דברי השאלתות [מובא במקנה קדושין נ"ח ע"א] וז"ל ברם צריך למימר היכא דקא יהיב לה תרומה לכהנת וא"ל התקדשי לי בגוה א"נ לכהן וא"ל מיקדשי לי ברתיך מי הוי קדושי. ועיי' מש"כ ע"ז המקנה שם. ודברי הרש"ש מובא בשד"ח מערכת הכללים אות טו"ה. ומה שדחהו שם יש ליישב בקל להמעיי' בסוגין. וצלע"ק אם נחלק כן מאי פריך שם ר"א אעולא ממתני'. לישני דעולא מיירי בהמתקדשת ישראלית ומתני' מיירי בכהנת ובכה"ג מודה עולא. וי"ל בזה:

סמ"ע ס"ק ז'. בא"ד ואע"ג דהמחליף כו':

בנתי' חמה עליו מסי' ע"ז דאף בלא יחד נותן לו ממטבע היוצא באותו שעה ע"ש. ואולי י"ל דאף התוס' ב"ק צ"ז לא השיגו על דעת רש"י אלא בזקף המכר במלוה דכה"ג הוי דינו כמלוה כמ"ש שם. אבל במכר סתם ומחויב ליתן לו מעות בכה"ג צדקו דברי רש"י [ועיי' אחרונים לעיל סי' ק"צ סעי' ט"ו מובא במשפ"ש שם] ובזה היה אפשר ליישב דברי הש"ך לק' סי' רצ"ב ס"ק ט' ע"ש שתמה עליו בנתי' שם דמדברי התוס' משמע להיפוך וכן חמה עליו הגרע"א מובא בפת"ש לעיל סי' ע"ד. די"ל דפקדון לא גרע ממכר ליתן לו מעות ולא זקף במלוה ובכה"ג לא פליגי תוס'. ואולי זה נמי כונת הסמ"ע כאן:

סעיף ד' אם חדשים חדשים, עיי' נתי' מה שהק' על המחנ"א דא"כ בהך דסי' של"ב לדבריו יתחייב במש"פ. ואין זה חמיה כ"כ דהא באמת כתב כן הקצוה"ח שם דחייב במש"פ. וגם מה שבנה יסוד על דברי הש"מ דפועל אין גופו קנוי. מחולקים בזה הראשונים מובא במחנ"א הל' שכירות פועלים. אולם בעיקר דברי המחנ"א והקצוה"ח דמעות אינם מחייבים עיי' שו"ת חסד לאברהם להגר"א תאומים סי' מ"ב שדחה דבריהם:

סעיף ט'. המטבע אין דרך כו'. עיי' פת"ש בקנין אודיתא. ויש לציין עוד מדיני אודיתא עיי' שו"ת רשב"א ח"ג סי' נ' וח"ד סי' ס"ז ובשו"ת המיוחסות סי' קי"ז ובשו"ת רמ"א סי' צ"ב ובנתי' סי' ס' ס"ק ט"ו י"ז ובמקו"ת סי' חמ"ח ובארעא דרבנן בהגה אות נ"ג וביעיר אוזן להחיד"א מערכת ה' אות כ"ז ובשומ"ש מהדורא תליתאי ח"ג סי' י"א ובשו"ת חמדת שלמה ובשו"ת חסד לאברהם סי' ל"א. ועיי' יד רמה ב"ב ד' קמ"ט דאודיתא מהני אף לדשלבל"ע ודשא"ב. ועיי' פת"ש לעיל סי' מ' ובשו"ת אוריין תליתאי בקונטרס שער נפתלי מביא בשם אחרונים דאודיתא כ"ז שלא בא ליד הזוכה יכול לחזור. ולא משמע כן לק' סוס"י רנ"ז ע"ש. ואולי כ"ז שעסוקים באותו ענין יכול לחזיר כמו כל הקנינים. והמהרש"ל בחכ"ש גיטין י"ג ע"ב כתב דאודיתא הרחיקוה רבנן משום דמיחזי כשיקרא וכ"כ התו"ח ב"מ דמ"ו. בזה א"ש מה שהק' המפ' בעובדא דר"ג ב"מ י"א דליקנו באודיתא וכן בעובדא דשכ"מ גיטין פ' הזורק הו"ל להקנות באודיתא. דהרחיקוה רבנן. וחקר בהג' שער הלקוטות סנהדרין מ"ג ע"ב בהטעו אותו שיודה אי הוי הודאה. ופשיט לה מעובדא דעכן בש"ס שם. ועיי' מש"כ בזה הג' רש"ש ולדבריו אין ראיה משם. ועיי' נמוק"י פ' חזקת גבי ואי חכים משוי לו ראה י"ל משם:

סעיף י'. המחליף קרקע בקרקע כו'. והוא מהתוספתא בשו"ת הרשב"א מובא בב"י. וכן מובא ברא"ש ריש ב"ב ובריטב"א ב"מ ד' מ"ו. וחקר הקצוה"ח אי דוקא שוה בשוה או מתורת ק"ס ע"ש. והנה הפ"י בסוגיין דב"מ תמך יסודותיו על דברי התוספתא הזאת דחליפין שוה בשוה הוא מתורת דמים. וכן ראיתי בחי' רשב"א קדושין בסוגיא דכל הנישום פירש דברי התוספתא בתורת שוה בשוה עפ"י דברי הר"ח. ובריש ב"ב כגון שהלך זה בתוך שלו והחזיק כו' כתב הרשב"א מובא בש"מ דקמ"ל דאף קרקע בקרקע קונה בחליפין. ולפי"ז צ"ע דלעיל סי' קנ"ז מביא המחבר דיעה זו בשם י"א ע"ש סעי' ב' והוא מהתוספתא כמ"ש הרשב"א והרא"ש וכאן סתם המחבר ואולי מפרש דשם לא מיירי בדיני חליפין אלא מתורת חזקה כמ"ש הר"ן קדושין פ"ק. [ודבריו שם מגומגמים קצת ויש ליישבו עפ"י דברי הב"י רס"י קנ"ז ע"ש] והתוס' ב"ב דלא נתתי לחידוש זה י"ל דלא פליגי. אלא דלישנא לא משמע להו דהלך זה לבדו וכ"כ הג"מ מובא בב"י שם. ולשון הרא"ש שם צע"ק דאחר שמביא התירוץ עפ"י התוספתא כתב עוד חילוק התוס' וי"ל:

ומש"כ בהגה וי"א דכל הקנין קיים. עיי' בהגר"א ולכל מה שהאריכו המפ' בזה עדיין הדיעה הזאת אין לה יסוד בש"ס ואף לא בסברא. ועיי' שו"ת ראשי בשמים סי' פ"ב העלה דבר חדש בזה עפ"י גירסא חדשה במרדכי:

סי' ר"ד. סעיף א'. וחייב לקבל מש"פ. בשו"ת הר הכרמל סי' ל"ד כתב דכל זמן שלא קיבל המש"פ קיים המקח ולא נפקע קנין הכסף רק אחר קבלת המש"פ והוי תביעת ממון ממש ותופס בו ירושה. ויש לדון מזה בספק במכירה מי נקרא מוחזק. ומצאתי בשומ"ש מ"ת ח"ב סי' קכ"ז שכתב דכל ספק אי קנה אי לא הוי הלוקח מוחזק בנתן דמים. אבל בשו"ת אוריין תליתאי ראיתי שכתב בשם מהר"ם מינץ דחיוב מש"פ אין בו חיוב ממון כלל אפי' בדתפס. והמחבר הנ"ל הוכיח כן ממש"כ הש"ך דאם יש הכחשה ביניהם אי עומד החוזר במש"פ אי לא אין בזה חיוב שבועה דאין זה כפירת ממון ואי מועיל תפיסה יש כאן ממון עפ"י מש"כ הכ"מ פכ"א מעדות דבקל יוכל לתפוס. ואין להוכיח כן לדינא דסברת הכ"מ אינה מוסכמת דהריטב"א ריש מכוח חולק ע"ז ואכתוב מזה לקמן. אמנם בעיקר הדבר יש