בית יעקב (טבשונסקי) מה

סמ"ע ס"ק כ'. אלא כיון דמיירי כולו כו'. משמע מדבריו דעכ"פ בעינן שיוציא כולו מרה"ר. והשעהמ"ל פ"ג מגניבה פירש דבריהם כיון דמשכו קצת למקום שמשיכה קונה אף שעדיין נשאר הרוב ברשות שאין משיכה קונה ומש"כ הערוך השולחן לחדש דמרשות מוכר בעינן משיכת כולה דוקא ועפי"ז מיישב ההיא דשבת צ"א לא ראה שכתב כן השעהמ"ל שם עפ"י סוגיא זו:

שם ס"ק כ"ט פי' מגביה אותו כו' אבל התוס' כו' כו'. וכן הק' הלח"מ דהא שמואל ל"ק אלא ע"מ לבקרו דמשמע דאינו מכוין לקנות. ולענ"ד לולא דבריהם י"ל דכונת הרמב"ם הוא עפ"י מש"כ הרמ"ה והנמוק"י דדוקא נתכוין לקנות כולו ולא בנתכוון רק למקצת. וזה כונתו שיגביהנו כדי לקנות ר"ל ליקח כולו ולא מקצתו. ואין כונתו לאשמיענו דיגביה לשם קנין אלא דהם לא הבינו כן בדבריו וצ"ע:

סי' ר"א. סמ"ע ס"ק ד'. ולא חשו כו' דכבר כתבתי כו'. הנתי' לעיל סי' קצ"ח ס"ק ד' מכריח דלא פליג מחולין פ"ג וכבר כתבתי מזה בסי' קצ"ט בשם השעמ"ש. ואין ראיה כ"כ דשם הא לא לקח בשר אלא בעד דינר ונתן לו כל מעותיו כפי מקחו וגם הטבח היה דעתו לחלק השור לכאו"א כפי מעותיו והוי כנתן לו כל מעותיו. אבל כשהמקח הוא בסכום יותר מכפי מה שנתן לו שפיר י"ל כהסמ"ע דבזה לא תיקנו ובשוש"י כתב ראיה מקדושין כ"ז ע"א אמר רבא כו' וברש"י אבל לא נתן לו כל דמי המטלטלין כו' ות"ל דבנתן לו מקצת מעות קנה מטעם כסף. וליתא דשם לא הוי המעות בתורת קנין אלא בתורת תנאי כמ"ש הרשב"א שם לכשתביא מעות ובנתן מקצתו לא השלים תנאו והקנין בטל:

ש"ך ס"ק א'. ונראה דהיכי דנהגי כו'. ברא"ש פ"ק דב"מ סי' ל"ח מבואר להדיא דמהני גם בקרקע. ועיי' תוס' קדושין ט' ע"א ד"ה הילכתא שכתבו א"נ י"ל הילכות מדינה כלומר מנהג היה כך ומשמע דאף בקרקע. אבל לפמש"כ לעיל סי' קצ"ה מירושלמי אין ראיה דכל העולם נהגו כך. ועיי' שו"ת יד אלעזר סי' קי"ד מש"כ בזה. ובדבר מחלוקת הח"ס והנתי' בקנין סיטומתא אם הוא דאורייתא או דרבנן. הנה לפמש"כ השם אריה בתשו' בקנין דרבנן אם נהגו בכך לא גרע, מקנין סיטומתא וצ"ל לפי"ז דכל מש"כ הפוס' דקנין דרבנן ל"מ לדאורייתא ע"כ בלא נהגו הסוחרים בזה. ובזה י"ל הרבה בסתירת המקומות בש"ס בענין זה דקנין סיטומתא מכיון שנהגו בו הוי דאורייתא ככל הקנינים וי"ל בזה, והב"ח כתב לחלק דבמטלטלין דאיכא מו"מ טובא ואין פנאי להזמין עדים לחליפין כו'. כונתו עפ"י מש"כ הרא"ש מובא בהג' רמ"א לעיל סי' קצ"ה סעי' ג' דנהוג להקנות בסודר של עדים [ועיי' מה שכתבנו שם בזה] וראיתי מי שתמה בדברי הב"ח דהא קנין א"צ עדים ולדברינו א"ש:

סי' ר"ב. סעיף א' כיון שקנה קרקע כו'. הרמב"ם השמיט הא דאמר רבא דנתן לו דמי כולם. וכתב הכ"מ טעמו דגריס כגירסת הרי"ף דרבא לא קאי רק על מכר עשר שדות ולא אמטלטלין אגב קרקע. ועיי' נמוק"י פ' הספינה שכתב דעת הרי"ף דקאי גם אמטלטלין אגב קרקע ועיי' בהגר"א סי' קצ"ב ס"ק י"ט מש"כ בזה. ונ"ל להסביר טעם הרמב"ם לדעתו שפסק דצבורין לא בעי אגב ובאין צבורין בעי אגב ונראה דבאין צבורין ואומר לו קנה אגב קרקע קנה אף בנתן לו רק מקצת מעות דדעתו להקנותו. ואף שהרשב"א כתב דדעתיה שיקנה כשישלים לו השאר י"ל דסברא זו לא ס"ל להרמב"ם ויותר י"ל מדאמר לו קנה דעתו להקנותו עתה. וגם בצבורים לדעתו שכתב שם דבהיתה עליית לוקח מושכרת ביד מוכר קני בכסף לבד ופי' המפ' משום דאין כאן הגזירה שמא כו' והכא דמקנה לו הקרקע הא ליכא כאן הגזירה וא"צ אגב בנתן לו מעות וע"כ דלא קאי רק אמכר עשר שדות. ועיי' גיטין כ"ב ע"א עציץ וזרעים של אחר כו' וברש"י ד"ה עד שיחזיק. ומש"כ בסמ"ע ס"ק ג' כיון דמונחים כו' לכאורה טעם חדש הוא. ובפרישה מביא רק טעם הכ"מ דצבורין הענין עצמו מוכיח שמקנה אותה אגב החצר ואולי כונתו ג"כ כאן כן לדברי הכ"מ. ועיי' קצוה"ח סי' ער"ה ס"ק א' ולפמש"כ יש לפקפק בדבריו. ומש"כ עוד בס"ק ד' עיי' מקנה כ"ז ע"א מיישב דבריו לנכון:

ש"ך ס"ק ב' וכתב עוד ר"י כו' וכ"מ להדיא מדברי התוס' כו'. צל"ע שלא הביא מש"כ בעל העיטור ובעל התרומות להדיא דקני מובא בב"י סי' ס"ז מחו' י"ב. ומש"כ לא ידעתי למה יגרע שאלה משכירות. באמת הסמ"ע סי' ס"ז ס"ק מ"ה כתב דשאלה עדיף הואיל וחייב באונסין חשוב כשלו ואף בקרקע נמי עיי' אורים שם ס"ק מ"ו. אלא שהיש"ש ב"ק פ"ה הל' ד' כתב לענין קונה שאינו מפקיע קנין שכירות ומפקיע שאלה. ומש"כ הש"ך שכן דעת התוס' ב"מ י"א לכאורה אין הוכחה כ"כ דאפשר דהק' כן רק למאן דס"ל דמטעם חצר הוא וכן ראיתי בש"מ בשם תוס' שאנץ שכתבו וז"ל וכ"ת דשדה בשאלה ומטלטלין במתנה לא מיקני באגב הניחא למ"ד דמטעם אגב הוא אלא לר"א דבסמוך ל"ש למימר הכי דקני בתורת חצר וכן פירש הר"ש פ"ה דמע"ש משנה ט'. ואולי כונת הש"ך מסתם דבריהם דמשמע דמקשים בכל גונא. והנה ראיתי בהג' תש"ש קדושין כ"ז כתב דאגב ל"מ אל בסימטא ורה"ר ולא כשהיו ברשותו של מוכר דלא עדיף ממשיכה ומצאתי בחי' רשב"א ב"ק ל"ו שכתב וז"ל ועוד אי עמדו בדין אף לר"ע כן אם נתרצה לו הניזק אלו משך או אם היה השור ברשותו של מזיק דקנתה לו חצירו כעובדא דמדוני בקדושין. וע"כ כונתו דמקנה לו באגב כעובדא דמדוני. ואף שעיקר דברי הרשב"א שם צ"ע טובא נקטינן מיהת מדבריו דאף בעומדת ברשותו של מוכר מהני אגב. ומש"כ הש"ך דהא דין זה פשוט יותר ל"ד דהא בש"ם פשוט מכר משכירות ומשמע דמכר פשוט יותר ועיי' עיטור. והנה חותני זצ"ל בס' תפארת יעקב חקר במקנה קרקע ומטלטלין כאחת ונתבטל הקנין של הקרקע כגון דנמצאת שאינו שלו או דעייל ונפיק אזוזי אם מתבטל קנין המטלטלין. ומצאתי חקירה זו בשומ"ש מ"ק ח"ב סי' ר"ג ופשיט מתוס' עירכין כ"ט ע"ב דבטיל קנין המטלטלין מיהו שם מיירי בקנין חזקה אבל בקנין כסף צ"ע:

סעיף ב' בהגה. אבל עם לא מהני. עיי' בזה בתוס' ישנים יומא פ"ה ע"ב ובהג' מיימוני פ"ג מהל' ת"ת אות ב' ובמדרש שמואל אבות פ"ב מ"ב וה"נ תליא בזה אם הקרקע עיקר או המטלטלין. ומש"כ בסמ"ע ס"ק ג' כיון דמונחים כו'. לכאורה טעם חדש הוא. ובפרישה מביא רק טעם הכ"מ דצבורין הענין עצמו מוכיח שמקנה אותה אגב החצר. ואולי כונתו ג"כ כאן לדברי הכ"מ ועיי' קצוה"ח סי' ער"ה ס"ק א' ולמש"כ יש לפקפק שם בדבריו ואכ"מ:

סעיף ד'. הקנה כו'. והא דמיחשב שינוי רשות ביצא מתח"י האפטרופס ליד היתומים ב"ק ל"ט משים דלא גרע מיצא מיד השומר לבעלים דרשות משנה שם מ' ע"ב ודלא כספר אחד שנתקשה בזה ולא העלה דבר ברור. והנה מזה הוכיח המקו"ח סי' תמ"ח דשלוחו של מוכר יכול להקנות מטלטלין של מוכר אג"ק של השליח ועיי' מש"כ בזה הח"ס חאור"ח סי' קט"ז. והמקנה בסוגיין חידש דאפי' ב' בנ"א מקנים לאחד זה קרקע וזה מטלטלין דקנה המטלטלין אג"ק של חבירו. והקצוה"ח סי' ער"ה לא כתב כן ולענ"ד קושית המקנה שם לק"מ. ומה שהק' דודאי היה לו מקום שאול או שכיר שהיו המטלטלין מונחים שם דדוחק לומר שהיו מונחים ברה"ר או בסימטא וא"כ ליקני מדשמואל מכר לו י' שדות כו' מלבד שאין זה דוחק כ"כ דהא ע"כ צ"ל כן כמ"ש הר"ן שע"כ לא היה לו שום זכות בקרקע. עוד י"ל עפ"י מש"כ בשדי תמד בשם רשב"א ב"ב גבי איסור גיורא קמ"ט דכן קשה שם וכי לא היה לו מקום שאול לפירות ותירץ שהיה שאול לו לזמן ונשלם הזמן וכן מובא בחי' מאירי שבת בשם הרשב"א. וגם מה שהק' במ"ש שם צפוני זה לפלוני כו' ומשמע שכן לכולהון ולמה הוצרך לזה הו"ל להקנות אגב טפח אחד או ע"י כל הסלע לכל מקבלי המתנה ומוכרח לזה דקרקע לזה ומטלטלי לזה לא מהני ולכך היה צריך ליחן לכ"א תלק בקרקע והוא איבעיא דלא איפשטא לקמן גם זה לק"מ דהא כחב הר"ן שם והא דקתני צפוני כו' לאו למימרא דאגב צריך יחוד מקום אלא זה היה מחלק גם הקרקע להם ונתן צפוני לפלוני במתנה