בית יעקב (טבשונסקי) מא

סעיף ט'. וי"א שאינם נקנים בק"ס. התוס' כתבו משום דהוי כטו"ה דלא הוי ממון. ע"כ צ"ל דרק לדמיון נקטי טו"ה וגרועי מינה דלדידן ל"ל כן דהא פסק לק' סי' ר"ג דטו"ה נקנה בחליפין ואיך הביאו טעם התוס'. ועיי' קצוה"ח הרבה קושיות שהק' לדיעה זו. ואולי יש לחלק עפ"י מש"כ האלגזי בקונטרס טו"ה בס' נאות יעקב לחלק בדעת תוס' דהיכא דמוכרח ליתן בזה לא הוי ממון. והיכא דנותן מרעות נפשיה שפיר הוי ממון. וי"ל דתוס' לא כתבו כך רק בעובדא דר"ג שהיה מוכרח ליתן וגם להקנות החצר עמו כמ"ש המרדכי שם דבלא"ה לא הוי ד"א מקנה אותו מובא בקצוה"ח סי' ער"ה. ובכל הני דהוי מדעתו מודים דהוי ממון. ומה שהק' הקצוה"ח מקנין בועז. י"ל דשם קנה הגואל כל אשר להם כמ"ש קניתי כל אשר למחלון וכליון ומשמע שהיה שם עוד חפצים ומטלטלין. ומיגו דחל הקנין אשאר מטלטלין חל הקנין גם על הקרקע עיי' סוס"י ר"ג בהגה. וראיתי בהג' חש"ש קדושין שהעיר מיגו דחל קנין אאישות ע"י החליפין חל נמי אקרקע ועיי' מש"כ סוס"י ר"ג מזה. ועוד י"ל דבמדרש רות מבואר וכן בירושלמי קדושין שבראשונה היו קונים במנעל חזרו להיות קונים בקצצה חזרו להיות קונים במנעל חזרו להיות קונים בכסף ושטר וחזקה. הרי אף בהיות להם כבר כל קניני התורה עכ"ז העם קבע לו קנינים הנאות להם למסחר. יש שכל קנינם היה בחליפין אף שמד"ת יש עוד קנינים. וא"כ להם הוי כמו סיטומתא דמהני מצד המנהג דמהני גם לדשלבל"ע עיי' סי' ר"א ובאחרונים שם. שו"ר לאח"ז שכן העיר הג' מהרש"ק בהג' תכ"ש סי' קכ"ג ב"ה שכוונתי לדעתו הרמה ועיי' ת"ס חיור"ד סי' ש"ו ובשפת הנחל להגר"א מסלאנים דרוש י"ז מש"כ בזה:

סעיף י"א אין קונים כו' ואם קנו כו'. הק' בקצוה"ח דליבטל הקנין משום אשלד"ע וע"כ העלה דמטעם ע"כ הוא. וכבר הערתי בסי' ק"צ דמלשון ר"ע גאון שבעיטור מוכח דמטעם שליחות הוא עיי' ב"י. [כעת בא לידי הספר דברי חיים על חו"מ וראיתי שגם הוא, השיג על הקצוה"ח בזה מכמה מקומות] ובקושית הקצוה"ח י"ל דאמר להם סתם קנו והם הקנו בשבת והפרמ"ג בס' שושנת העמקים כתב דבעשה שלית לקדש סתם וקידש בשבת דהקדושין לא בטלי. אולם ל"ל כן דהא דומיא דש"מ דייקי ובש"מ אפי' צוה בשבת. וי"ל עוד עפ"י דעת המחנ"א הל' שלוחין דבנשבע שלא לקדש וקידש ע"י שליח לא הוי לד"ע כיון דבעצם הקדושין אין עבירה וה"נ י"ל כן וי"ל עוד:

סי' קצ"ו. סעיף א'. או בשטר. ביור"ד סי' רס"ז סעי' כ"ג פסק אפי' בלקח מעכו"ם. והק' הב"מ מובא בחי' רע"א שם מתוס' בכורות י"ג ע"א שכתבו דבקנהו מעכו"ם אינו נקנה בשטר. ובמקנה קדושין י"ט מתוס' ב"ב נ"ד בשם רש"י דישראל גופיה לא קני בשטרא אלא מספר המקנה והתם ישראלים הוי ועבד דיליף מהיקישא דשדה אינו נקנה מן הגוי בשטר [הנתי' בחידושים כתב ע"ב דדוקא בלקח מישראל אבל מעכו"ם ל"מ שטר ובביאורים לא כתב דבר מזה] ובזה נראה לכוון לשון הרמב"ם דבפ"ב ממכירה כתב ונקנה בכסף ובשטר או בחזקה. ודקדק הכ"מ דדעתו דדוקא בכסף ובשטר ולא בכסף לחוד. ולדעתו למה בהל' עבדים פ"ה כתב בכסף או בשטר או בחזקה. ולהנ"ל א"ש יותר דבהל' עבדים מיירי בקנהו מישראל דנקנה בשטר לחוד ובהל' מכירה מיירי בקנאו מעכו"ם דאינו נקנה בשטר לחוד. ועפ"י פשוטו אינו נראה כלל עיקר דיוק הכ"מ דבהל' מכירה איירי אתר שכתב בפרק הקודם דיני קניית כסף ושטר ולכן כתב בכסף ובשטר או בחזקה דעתה מתחיל לכתוב שם דיני חזקה. ובהל' עבדים דלא מיירי מדיני חזקה ומבאר שם דיני קניית כסף ושטר לכך כתב כסף או שטר או חזקה. ומדברי הה"מ נראה שהיה לפניו נוסחא אחרת בדברי הרמב"ם ועיי' הג' ברכי יוסף יור"ד שם:

סעיף ג'. או שהנעיל כו'. בש"ס איתא נעל לו מנעלו כו' והנעיל כו' ופי' רשב"ם היינו נעל לו מנעלו דרישא ואגב שיטפא נקט. וכן נראה דעת הרמב"ם והטור שהשמיטו והנעילו דסיפא. אבל הרמ"ה פירש דתרי ענינא נינהו. ברישא מיירי בקשירת רצועות דומיא דהתיר לו מנעלו דמיירי בהתרת רצועות. ובסיפא מיירי בנעילת כל המנעול. ומקדושין כ"ב משמע להדיא כפי' הרשב"ם דל"ק אלא התיר לו מנעלו וע"כ פסקו כן הרמב"ם והטור ומ"ש המחבר או שהוליך כליו אחריו לביה"מ. הנה ביור"ד סי' רס"ז לא כתב אחריו אבל בר"ן קדושין בשם, הרמב"ן כתב דדוקא נקט אחריו דמלאכת בזיון הוא דכה"ג בע"ע אסור וכ"כ הריא"ז מובא בש"ג ועיי' הג' ברכי יוסף יור"ד מש"כ בזה. ובזה ראיתי בס' חדרי דעה שחידש כיון דילפי' עבד מקרקע א"כ כמו בקרקע אם ייפה הקרקע כ"ש קנאה ה"נ בעבד כשיפה כ"ש את העבד קנהו בחזקה. ולא ראה שכתב כן הנמוק"י ב"ב וז"ל וכן אם תיקן האדון שער העבד או פספסו שהוא תיקון בגופו של עבד קנאו. ומש"כ המחבר וי"א דה"ה כו'. הוא דעת הרמב"ם כרש"י וכמ"ש הה"מ מובא בבאה"ג כיון דקיי"ל כשמואל ור"א דנקנה במשיכה כ"ש בהגבהה. ולפי"ז א"מ לשון הרשב"ם שם שכ' משא"כ במשיכה ומסירה כו' כיון דר"ש ס"ל דגם במשיכה קונה. וע"כ משום דהרשב"ם פירש טעמא דחכמים לפי שאין דרך להגביה בנ"א. ומביא ראיה מהגבהה שקנה אפי' במידי דבעי מיתנא כדלק' סי' קצ"ח. ולהרשב"א דחוק קצת למה נקט, דוקא הגבהה. ועיי' בהגר"א בליקוט שהסביר מחלוקתם באו"א. והנה בקדושין שם פריך אשמואל בשלמא כו' אלא לתנא ברא ליתני משיכה ולהרשב"א דחכמים דפליגי אר"ש לא ס"ל הא דשמואל וכ"כ הב"ח מאי מקשה דילמא תנא דמתני' ס"ל כחכמים. ולמש"כ הגר"א דחכמים ור"ש פליגי בעבדים א כמקרקעי דמי דחכמים ס"ל כמקרקע ור"ש ס"ל כמטלטלי י"ל כיון דפירש תחילה טעמא דתנא דמתני' דמילתא דליתא במטלטלין קתני כו' אלמא דסבר עבדא כמטלטלי דמי והוא כר"ש ולכך שפיר מקשי דניתני נמי משיכה. והתנא ברא אף דאין ראיה דס"ל כמטלטלי דמי מ"מ משמע דמוסיף אתנא דמתני' ול"פ עליה בדינא. וצ"ע בפירשב"ם שפירש שאין דרך להגביה בנ"א דעבד קטן מא"ל דדרכו בהגבהה וחכמים סתמו בכל עבד ואולי משום לא פלוג:

סמ"ע סוס"ק ה'. ונראה דה"ה כו'. עיי' קצוה"ח ונתי'. ואולי הוי קנין מחמת הלוקח כיון דאזיל מחמתיה וקטן יש לו קצת דעת וכ"מ לשון הפרישה שכתב דהוי כמוסרו לידו:

סי' קצ"ז סעיף ג'. ואם משך כו'. ובנתן מעות אי מהני אח"כ משיכת הלוקח שלא בפניו עיי' תורת גיטין להנתי' סי' ק"כ שכתב דלא מהני ובשו"ת נודע בשערים בחי' הל' גיטין כתב דמהני כיון דל"ש הגזירה דנשרפו חיטך כמו בהיתה עלייה של לוקח מושכרת ביד מוכר ועיי' נתי' סי' קצ"ח ס"ק ה' ובשעמ"ש:

סעיף ד' בהגה. לא מסר לו המשכוכית כו' היינו בלא היו קשורים אבל אם הם באפסר אחד אף אותם שמשך לא קנה דאכתי אגיד גביה כשבת צ"ד כן העלה המקנה בסוגיין. ותמיה בעיני שחידש כן מדנפשיה ולא הזכיר כלל מדברי ר"י כאן. וכן מש"כ ראיה מלשון הש"ס דאילו מסר לו י' בהמות כו' דנקט לשון מסירה ראיה לרש"י דמסירה קונה בגסה ג"כ תמוה הלא כבר כתבו הפוס' כאן ראיה זו וצ"ע:

סעיף ה'. או שהיתה אשה. צ"ע מפסחים ג' ע"ב התם משום ביעתותא דלילה שוב לאח"ז ראיתי בהג' יעב"ץ שעמד בזה. ובעיקר הדין אין ברור כ"כ הטעם דאדם בינוני ל"ק ברכיבה. דהא חזינן דרכיב ולא קפיד. וביותר למש"כ הסמ"ע דאף בסתם מיירי צריך טעם. ומצאתי תשו' הרמ"ה בשו"ת בשמים ראש סי' רס"ה ושם, ביאר דבסתם אנו דנין שלא עשאו כדרך רכיבה בבהמה שלו אלא משום דעומד על המקח בא לנסות בעצמו. וכ"ז בזמנם אבל בזמנינו הכל לפי המנהג וכ"כ בתשו' שם:

סעיף ו'. משוך ותקנה כו'. לכאורה י"ל בדעת הרמב"ם דהא צריך, להבין כיון דא"ל משוך ותקנה נהי דכונתו היתה להבא אבל הא סליק נפשיה מהחפץ הנמכר דהא על להבא נתרצה במשיכה ונהי דבעודו ברשותו ל"מ סילוקו אבל לאחר שימשוך הלוקח לרשותו או לאחר שיחזיק ויטלו מרשות המוכר ודאי מהני משיכה והחזקה שיעשה אח"כ וכסברא זו כתב בשו"ת ראשי בשמים סי' ט"ז ליישב דעת הרמב"ן רס"י שאח"ז דגם במתנה