בית יעקב (טבשונסקי) ד

הלכות הרשאה סי' קכ"ב סמ"ע ס"ק ג'. ועפ"ר כו' אבל בממון כו':

ובתומים כתב דדוחק לחלק כן. ולכאורה מתוס' גיטין כ"ת ע"א וב"מ ל"ט ע"ב משמע דלאו בכל ממון חיישינן רק ביתמי החמירו וכ"כ הריטב"א ב"מ שם בשם הרמב"ן:

ואולי גם כונת הסמ"ע לזה. ובקצוה"ח הק' בזה ולא הביא דברי הסמ"ע ודרישה. והאורים כתב דהוי כאין הולכין בממון אחר הרוב ולכאורה כאן הוי רוב וחזקה רוב לחיים וחזקת חיים והיש"ש כתב דאע"ג כשמת המלוה בטל השליחות והוא באחריות הלוה מ"מ אינו יכול לעכבו מליתן לו דמעמידין אותו בחזקת קיים. וצ"ל בכונתו ג"כ משום דהוי רוב וחזקה דבחזקה לחוד אין מוציאין ממון וזה כונתו שכתב משום דליכא ריעותא. דבאיכא ריעותא ברוב אין מוציאין אף בחזקה עמו כמ"ש הבעה"מ כתובות רפ"ב דבחזקת הגוף בצירוף רוב גם שמואל מודה וקאמר שם בש"ס איתרע ליה רובא ועיי' שעהמ"ל פ"ד מסוכה בכלל דחיישינן שמא מת:

ש"ך ס"ק ה'. וכ"כ בתשו' מהרי"ו כו' ואין שם יורש אלא הוא כו':

הש"ך קיצר בהעתקתו דהא כיון שאין שם יורש אלא הוא אין כאן בע"ד כיון שנפלה לו בירושה ולמי יתבע השליח. אבל בד"מ מובא בזה"ל אעפ"י שהמרשה חייב למורשה וא"ש:

סעי' ד'. צריך ליקח לו בקנין שהרשהו:

עיי' ש"ך ס"ק י"ג בביאור דברי הטור. אף שבעצם הבנתו בדברי הרמב"ם וראייתו כן נראה מתשו' הרשב"א מובא בש"מ ב"ק ק"ד ע"ב אבל בדברי הטור אין לומר כן דבלשון הרמב"ם שמובא בטור לא הוזכר דבעי קנין אג"ק ובריש סי' קכ"ג מביא דעת הרמב"ם ושם הו"ל להביא דעת הרמ"ה ע"ז. ובאמת מלשון הרמ"ה מובא בש"מ ב"ק משמע דא"צ קנין כלל והוא מפרש עובדא דרבי אבא בקנין ממש דלא כהרמב"ם. ועיי' נחלת שבעה בנוסח השטרות סי' מ"ד אות א'. והנה דעת הגאון בשו"ת הגאונים סי' קצ"ג דקנין אג"ק בעי וכן דעת הראב"ד מובא בחי' רשב"א ב"ק שם:

סעי' ה'. ויש מ"ש כו':

משום דהוי כשותף כמ"ש בבהגר"א:

ולפי"ז צע"ק בש"ס ואי כתיב ביה זיל כו' דהא על השאר א"צ להרשאה דהוי כשותף. ומש"כ בש"ך ס"ק י"ט בשם רש"ל. וכתב בקצוה"ח דבשכר פעולה כיון דצריך לשלם אמרי' מיגו. והנתי' חמה עליו כיון שאין לו קנין בגוף הדבר רק שהמשכיר חייב לו ל"ש מיגו דמשתעי דינא. וכסברת הקצוה"ח כן מובא בק"נ על הרא"ש גיטין פ"ק בשם גאון אחד בישוב דברי הש"ך סי' ק"ה מש"כ בישוב דברי רש"י שכתב דשליח מהני אף בחב לאחרים ר"ל בשליח בשכר. דהואיל דאית ליה זכות בהאי תפיסה כשיתפוס זכי נמי לחבריה וי"ל:

ש"ך ס"ק כ"ה. אבל בבעה"ת כו' וא"ת א"כ כו' הרשב"ם ב"ב ק"נ ע"ב מביא דעת המפ' דנפק לאפיה שלא יחזיק בהם ודחאם כיון דכותבין בהרשאה וכל כו' חזינן דשליח שויה. אבל דעת הי"מ הוא הר"י מיגש המובא בש"ך כאן דהקנאה גמורה היתה ולכן חשש וכן פירש ביד רמ"ה ב"ב ע"ז ע"ב ובשו"ת הגאונים סי' קצ"ג ביאר שלא יחזיק בקרקע שניקנית אגבה והרמ"ה כתב דמשום זה לא חייש דלכך אקני ליה אגב אסיפא שאם יבא להחזיק הוי עקיר לה ויהיב לה. וע"כ לומר דהגאון מפרש כפי' הרגמאה"ג דלאו אסיפא ממש קאמר אלא חצירו סוף ביתו ושני הפירושים מובא ברש"י ב"ק שם. אמנם דעת הגאון בתשו' שם צ"ע שכתב דלכך מקנין אגב ד"א של א"י שלא יחזיק ביה ולא יקנהו כי אין ידוע. דגם בל"ז לא קני דבמתנה בעינן דבר מסויים וע"כ צ"ל בדעתו כדעת הי"א לק' סי' רמ"א סעי' ד' ועיי' מש"כ לק' בזה:

שם. ס"ק ל"ג בא"ד. ומש"כ דא"כ אין הב"ח כו' לאו מילתא היא כו':

נראה בכונת הב"ח דיש ללוה ג"כ נכסים אחרים ולכך רוצה הבעל לבטל השומא וכתב הב"ח דבלא"ה מצי לבטל השומא אף בלא הרשאה. ובעיקר דברי הש"ך עיי' הפלאה בקו"א סי' פ"ה ובב"מ שם מש"כ בדבריו:

שם. ס"ק ל"ד. וגם דברי הריטב"א כו':

כונת הריטב"א הוא על הפירי שתובע הבעל וא"צ הרשאה אף שגם בפירי הם שותפים שאם רוצה למכור א"י משום ריוח ביתא ע"ז אמר דבפירי ידו כידה ול"ד לשאר שותפים. ובתי' רשב"א גיטין מ"ח מבואר דגם בפירי יכולה למחות דלא כהש"ך כאן ועיי' ישועי"ק אהע"ז סי' פ"ה ס"ק ג':

סי' קכ"ג. סעי' א'. מדינא דגמ' כו':

וכתב רש"י ב"ק ע' הואיל ואינו ברשות הבעלים כו' הילכך אם אבד יוכל לחזור ולתבוע מיד הנאמן. וחמה הקצוה"ח דהא פקדון לכו"ע יכול להקדישו. והיה א"ל בדעת רש"י דדעתו הוא כמ"ש הראב"ן מובא במרדכי ר"פ מרובה דללישנא קמא פליגי אדר"י דר"י מיירי בגזל ולנהרדעי אפי' בפקדון לא מקדיש ויהיב. אבל דעת יחידאי היא. ויותר נראה דשיגרת לישנא היא ברש"י ואגב אחריני נקט "נאמן. אף שמיירי בגזל וכ"כ הפנ"י. ולהלכה נראה דעת רש"י כדעת גדולי הפוסקים המובא בש"מ דהיכא דאסור לכתוב כגון במטלטלי דכפריה חייב הנאמן באחריותו וחוזר עליו והיכא דהחיסרון הוא בכתיבה דלא כתב כל דמתענית וכדומה פטור מאחריות וא"ת עליו. ולכך כאן דאמר לא "כתבינן" ר"ל דאסור לכתוב ע"ז כתב רש"י דחייב באחריות דאי לאשמעינן דמצי א"ל לאו ב"ד דידי את וכמו שהק' הקצוה"ח הול"ל כלישנא דל"ק לית ביה מששא. ובזה מבואר גם מה שהק' הב"י על רש"י דלא גרע מעשאו שליח דהא על פיו נתן. דהכא גרע משלח ע"י שליח כמ"ש גדולי הפוס' הנ"ל. ומש"כ עוד המחבר אבל אין כותבין הרשאה על מלוה שבע"פ. עיי' רשב"א ב"ק בסוגיין מחלוקת הראשונים בזה. ודעת רש"י נראה כהחולקין על הרמב"ם שפירש בקדושין מ"ז ע"א והירשה עליהם היינו שכתב לה הרשאה. אבל הריטב"א עמד שם על לשון זה בש"ס:

והנה התוס' ב"ק ע' ושבועות ל"ג כתבו דלמ"ד דאף בלא כפר לא כתבינן מוקי לה במקרקעי דקרקע אינה נגזלת דודאי כתבינן וכמ"ד המשביע עידי קרקע חייב. ותמה הגרע"א בגליון דהא מבואר לק' ל"ז ע"ב דלמ"ד אין קרקע נגזלת דדריש כללי ופרטי ס"ל דמשביע עידי קרקע פטור. וראיתי בתפארת ירושלים כתב בכונת תוס' דאף למ"ד דס"ל קרקע נגזלת אפ"ה אינה נגזלת בכפירה בעלמא כמטלטלין רק ע"י קנין גמור ותו דמי קרקע דכפריה כמטלטלין בלא כפריה. וכסברא זו כתב באמת הגרע"א ב"מ ז' להק' בש"ס שם דמוקי במסותא מקרקעי דכל עיקר החילוק הוא בין מטלטלין לקרקע הוא דמטלטלין נגזלים וקם ברשותו דגזלן וקרקע אינה נגזלת ולא קם ברשותו דגזלן. ולפי"ז, בגזל מטלטלין בלא קנין הוי כקרקע דמנחי ברשותו דנגזל ובמסותא דלא עשה קנין וכל הגזילה הוא רק במה שאמר דידי הוא וליכא קנין יכול להקדישו ועיי' גליון הגרע"א סוכה ל"א ע"א. אבל הקצוה"ח כאן ובסי' שנ"ד העלה דכל היכי דיש לאחר תביעה ע"ז ג"כ אינו ברשותו מיקרי ולמאן דס"ל קרקע נגזלת והוי כמטלטלין הוי כאן דשא"ב. ונראה בכונת התוס' דהא מצד הסברא ודאי יש לומר דקרקע אינה נגזלת מקרא והארץ לעולם עומדת אלא מאן דס"ל משביע עידי קרקע חייב ומרבי להו גם לענין השבה הוא רק מצד גזה"כ וכן נראה להדיא ברש"י ל"ז ע"ב ולא איתרבי אלא למש"כ שם בכתוב דהיינו קרבן שבועה והשבה כמ"ש רש"י שם אבל לענין הקנאת הנגזל בדוכתא קאי לענין זה דאינה נגזלת. ואחר זמן בא לידי שו"ת חסד לאברהם להגר"א תאומים ושם ראיתי בחלק חו"מ סי' ג' שכתב לתרץ קושית השואל שהק' קושית הגרע"א באופן שכתבתי ולא הזכיר מדברי רש"י שבועות שהבאתי שמוכח להדיא כן. ואגב ראיתי שם שכתב לתרץ קושית השואל שהק' לו על הראב"ן שבמרדכי הנ"ל שכתב דנהרדעא פליגי אדר"י וס"ל דאף בפקדון ל"מ מקדיש. ומלבד קושית התוס' ע"ז עוד תקשה מגמ' ערוכה קדושין מ"ז התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך מקודשת. ולהראב"ן הרי אין בידו להקדישו ואין הקדושין חלין על דשא"ב. ותירץ דהראב"ן ל"ק אלא בלא יחד מקום להחפץ הנפקד דאז החפץ מונח ברשות הנפקד והש"ס דקדושין מיירי ביחד לו הנפקד מקום דאז הוי רשות המזיק עפ"י דעת רשב"ם ב"ב פ' הספינה מובא לק' סי' קפ"ט ובזה שפיר יש בידו להקדישו. והנה עפי"ז היה אפשר ליישב מה שהק' האהל דוד שבועות שם דמה יענה הראב"ן לראיית התוס'