בית יעקב (טבשונסקי) לט

בכך הלא משך היין לביתו ובזה אמרי' חמרא אכתפיה דמרא שוור כלק' סי' ר"ל. לק"מ דהא הסמ"ע כתב בהך דהמוכר מפני רעתה דדוחק לו אף אם לא היה דוחקו כש"כ דלא היה חוזר עכ"ז ירא שמא ידחהו וה"נ אף אם עפ"י דין לא היה יכול לחזור מ"מ ידחהו:

שם. ס"ק כ"ט. דבחייה עומדת לג' דברים. ל"ד וה"ה עוף ועיי' הג' הגר"א משכיל לאיתן יור"ד רס"י י':

סי' קצ"א. סעיף א'. על הנייר. ברמב"ם ובטור כתבו לשון הש"ס אעפ"י שאין בו שו"פ והיינו כמ"ש תוס' קדושין ט' ע"א דהוי חידוש וכן כתב בש"מ ב"ב נ"א בשם תוס' הרא"ש. והמחבר דהשמיט י"ל דס"ל לעיקר כמ"ש הר"ן קדושין דמשום קדושין נקט זה ובכ"מ מביא שני התירוצים ועיי' ב"ח. והמחבר חב"י לא ראה ברמב"ם ועיי' הג' רש"ש קדושין ט' ע"א ולא ראה דברי הב"ח כאן. ומש"כ המחבר על העלה של זית עיי' מש"כ בזה בשו"ת בית אפרים חאור"ח סי' א' ב'. והנה שם מתרץ קושית המפ' שהק' במתני' גיטין דמכשיר גט על קרן של פרה והא בשופר כה"ג פסול משום דקיימי גילדי גילדי ועיי' תוס' סוטה י"ח ע"ב. עפ"י ירושלמי גיטין שם דהק' על עלה של זית ולא כמקורע הוא ותירץ אפי' כתב אני פלוני מגרש אשתי כשר ועכצ"ל כן גם לש"ס דילן דדחי שם דילמא שאני עלה של זית דחזי לאיצטרופי ולא משני דמיירי בדבק עלין הרבה וכתב עליהם ושפיר חזי למאכל בהמה וע"כ דלש"ס דילן נמי קשה לו קושית הירושלמי ולא כמקורע הוא ואפי' בדיבק יתד חשיב כמקורע וע"כ כתירוץ הירושלמי ושפיר יכול לכתוב זה על עלה אחת וא"כ בגלד אחת נמי יכול לכתוב כן. ולכאורה להירושלמי גם בלא"ה א"ש דמוקי שם קרן של פרה בזכרותו של קרן. ובזה י"ל קושית הטו"א בסוגיא שם מה הוסיף אביי בטעמו על הטעם מפני שהוא קרן. דנ"מ בטעמו לענין גט דלאביי פסול בקרן רק בזכרותו וי"ל בזה:

סעיף ב' בד"א במוכר כו'. תמהו המפ' על הרמב"ם שפסק כר"ה ולא כר"א. ועיי' בב"י כמה תירוצים, ומש"כ בתירוץ האחרון משום סתמא דש"ס פ' האומנים צ"ע דהא ר"א אמר שם כן והכא ר"א גופא ל"ל חילוק זה [שו"ר בדרישה מזה] ובאמת חלוקים הם בטעמם דשם לאו דוקא מפני רעתה וכ"כ המהר"ם לובלין שם דכל דבר העומד לימכר ל"ש דין זה וכ"מ מרש"י ע"ח שם שכתב מפני שאינה חביבה עליו. והכא בעינן דוקא מפני רעתה. ובישוב דעת הרמב"ם היה נ"ל דסתמא דש"ס ב"ב נ"א הוא כרבא ע"ש ומ"ש שם ור"א אמר כו' זה גירסת רשב"ם, ורבינו גרשום גריס שם ורב ביבי כו' וקאי רק על מעות אשה ואולי כן גריס הרמב"ם ופסק כסתמא. ובתוס' ר"י הזקן קדושין כ"ו על הגליון ראיתי שפירש דר"א לא פליג במוכר מפני רעתה אלא בא לדקדק לשון הברייתא דתני מכורה ונתונה דכולה במתנה איירי וכתב בלשון מכר משום אחריות ט"ס. והוא כמ"ש הה"מ מובא בב"י והנה רש"י בקדושין פירש משום אחריות ט"ס. והרשב"ם ב"ב פירש ליפות כחו דמקבל מתנה שאם יערערו עליו יבא הנותן לפצותו כדין מוכר ולא ליהוי תרעומת עליו והוא כמ"ש בסי' רכ"ו מש"ס ב"מ. וצ"ל למה שינה הרשב"ם מפירש"י. וי"ל דלכאורה יפה הק' המקנה קדושין דהיאך מתרצים כן אליבא דשמואל הא שמואל ל"ל אחריות ט"ס [אלא מש"כ המקנה דצ"ל דרב אשי כתב כן אליבא דנפשיה ולא ס"ל בהא כשמואל. חמוה דהא ר"א ס"ל אחריות לאו ט"ס כשמואל עיי' ב"ב קס"ט ע"ב] ותירץ המקנה דהכא כיון דכתוב בלשון מתנה ומכר הוי כפירש אחריות ואף שמואל מודה בכה"ג. ונ"ל דלזה שינה רש"י ולא כתב משום אחריות ט"ס אלא לתבוע ממנו דמים המפורשים בשטר ר"ל דהדמים הוי כמפורשים באחריות. אבל הרשב"ם שינה משום זה לפרש דלאו אחריות ממש קאמר אלא לענין פיצוי. והנה המקנה עמד על הרמב"ם בפי' המשנה שכתב דילפי' קנין שטר מוכתוב בספר וחתום והוא נגד הש"ס דמסיק מן ואקח את ספר המקנה. וכתב ע"ז כמה תירוצים. ותמוה שלא העיר דהרמב"ם סמך בזה על הירושלמי שכתב כן וכן דרכו בפי' המשנה כמה פעמים לכתוב כהירושלמי. וטעם הירושלמי י"ל דבאמת הילפותא מן ואקח כו' קשה מאוד דשם היה ג"כ כסף כדכתיב ואשקלה לו את הכסף וכן הק' הרשב"א ועי' אור חדש מש"כ בזה לכך יליף מן וכתוב בספר:

סמ"ע ס"ק ה'. וכ"כ רשב"א. וכ"מ מתוס' קדושין כ"ז ע"ב ד"ה בד"א. ובריטב"א הק' בהא דאמר שמואל בשט"מ ל"ק עד שיתן דמים דליקני מטעם כסף. וכתב כמה נ"מ ולא כתב הנ"מ במלוה משמע דלא ס"ל כן. ולכאורה בש"ס שם דפריך משמואל על הברייתא ל"ל לשנויי במוכר מפני רעתה לישני להרשב"א במלוה דנקנה בשטר לחוד. אבל אין מזה דיוק דה"נ ה"מ לאוקמי בדפריש עיי' רשב"א שם ובנתי' כאן והש"ס משני אחת דמפני סמיכת דעת המוכר הוא וה"ה כל דדמי לו וכן מכוון לשון הרשב"א בתשו' המובא בב"י ע"ש:

שם. ס"ק ט'. ויש ליישב כו'. עיי' ט"ז וקצוה"ח. ואולי כונתו כגון פסלתו מלכות וכדומה עיי' סי' שס"ג דהם בעין ואפי' גזלן יכול לומר הש"ל לדעת הרא"ש מובא בהגה שם וז"ש הסמ"ע בענין שא"י להתפרע ממנו ר"ל שלא הוציאם וישנם בעין והוא פטור:

סי' קצ"ב. סעיף א' מכר או נתן. עיי' פח"ש בשם המחנ"א וכ"כ המהר"ם מינץ סי' ל"ט וכ"נ הב"י כאן להוכיח כן מרא"ש גיטין. ובזה י"ל מש"כ המהרי"ט ראיה דבשכירות בעינן דוקא נעל ופרץ מפ' הזורק תיזיל ותפתח כו' ומתוס' פ' הספינה וביאר בנתי' כונתו דהיה לו להניח כליה ותקנה בזה. די"ל כיון דבלא"ה היתה משתמשת שם אין ניכר דלשם קנין נתנה וכן בפ' הספינה דאין מקפיד על מקום קלתה. ומה שהק' המחנ"א מב"מ ע"ג ועי' נחלת צבי כאן. י"ל כונת הריטב"א דבא לומר כיון דמחזיק בתוכה תדיר הוי כא"ל לך חזק וקני ויעשה חזקה המינכרת בדבר שלא היה משתמש בתחילה וכן מורה לשון הריטב"א:

סעיף ז'. ואם שביל של כרמים כו'. עיי' ט"ז. וכ"כ הנתי' דדוקא שביל של כרמים דאין בו בה שיעבוד הגוף רק להילוך וכ"כ התוס' ד"ה בשביל והמחבר לא ביאר. ואולי משום דבשמ"ק מובא דעת רא"מ שמסתפק בזה למעשה דאולי גם בשאר דרכים נמי קונה בהילוך. ובמלמ"ל פ"א ממכירה מביא ירושלמי פ"א דביכורים מחלוקת במכר שביל אי קונה עד התהום או רק להילוך. ותמה על השמטת הראשונים בזה. ותמוה דלכאורה סתימת הש"ס דילן ל"מ כן דסתם הואיל ונעשה להילוך נקנה בהילוך ובירושלמי שם בשביל של כרמים מיירי:

סעיף י"א בהגה. ויש חולקין. עיי' סמ"ע ובהגר"א. והנה הרמ"ה דעתו ג"כ כדעת הראב"ד דל"ק באכילת פירות וכתב מפורש דבההיא דסעי' ט' קנה. וכתב לחלק דבההיא דסעי' ט' הנאתו מקרקע גופא אבל באכילת פירות כי קא תליש ליכא הנאה ולבתר דחליש כי קא נהנה ממטלטלים הוא נהנה ודמיא לשדה ליפתא כו'. וכתב עוד דבכל הני דסעי' ט' דוקא בנהנה קונה גופא אבל לא בשלח שלוחו לעשות הנאה זו ודוקא בגדר נעל ופרץ כיון דלאו מטעם הנאה אלא דעצם המעשה הוי קנין מהני ג"כ בשלוחו אבל לא בדבר דתליא בהנאת קרקע לו. והאחרונים שבפת"ש ס"ק ב' לא ראו דבריו:

סעיף י"ב בהגה. וי"ח במתנה. הוא דעת התוס' ב"ב והג' אשרי. דהרא"ש מפשר דבאומר לו לך חזק וקני מהני אף במחנה עיי' ש"מ ב"ב נ"ג מבואר טעמם היטב. והגר"א כתב דלגירסא דילן ברי"ף מוכח דמחנה הוי כמכר. אבל בסוגיין דב"ב מוכת דמתנה הוי כנכסי הגר כמ"ש שם בש"מ דכל הסוגיא דשם קאי אפיסקא דמתני' דהיינו נותן מתנה ואחין שחלקו ומחזיק בנכסי הגר. ועיי' הג' רש"ש שם מש"כ בזה. ובירושלמי קדושין פ"א בסוגיין משמע דדוקא נכסי הגר ע"ש במראה"פ ובש"ק. והנה בטור כתב בשם, הרא"ש דבפירש ואמר לו קני כולם קנה. ותמה המקנה א"כ מאי קאמר שם בש"ס תניא כותיה דרבא מכר לו עשר שדות כו' הרי קאמר שם דאגב וקני בעינן והרי הוא מפרש דיקנה בחזקה זו גם אח המטלטלין והו"ל לקנות גם בלא נתן דמים אבל לק"מ דכתב הרשב"א שם דאעפ"י דא"ל זיל וקני באגב ל"ק עד שיתן דמים דקאמר ליה זיל קני באגב לכשתתן דמים וה"ה והוא הטעם למוכר עשר שדות. ומיהו כשפירש ליה קני קנין גמור אג"ק