בית יעקב (טבשונסקי) ל

לו שדהו כו' לא תמכור אלא לי אסור. וכתב הנמוק"י דע"כ בשויה קאמר דבלא"ה לא מהני כלק' סי' ר"ו ע"ש וקשה דבשויה ת"ל דהמלוה קידם מטעם מצרן. ולהנמוק"י לשיטתיה ל"ק דהוא פסק דרק בדיעבד וכמ"ש המחבר כאן אבל לדיעה זו קשה. ואינו מוכרח דהא בהגמ"ר שם פירש בפשיטות דהתנאי היה אפי' אם יוסיפו לו והק' מההיא דע"ג ותירץ דהכא מיירי בהתנה בהדיא לא תמכור אלא לי בדמים הללו אפי' אם תוכל למוכרו ביותר ויאנסך זוזי והוא קיבל עליו ואין אנו מוכרחין לחילוק הנמוק"י:

פת"ש ס"ק ה'. אך יש להק' כו'. הקדימו להק' כן בש"מ בשם הרא"ש ותירץ משום לא פלוג וכבר כתבתי בפנים מזה:

שם ס"ק י"ד. לכאורה קשה כו'. כן הק' הרשב"א בתי' ב"ק קי"ד ועיי' ב"י וב"ח מש"כ בזה ותמוה שלא הביאם וצ"ע בגוף הספר ואינו תח"י:

הלכות שותפין סי' קע"ו. סמ"ע ס"ק ד'. בע"ש כתב כו'. ובט"ז השיגו דהא נ"מ במת. ובאמת הסמ"ע לשיטתו לק' סי' ר"ז ס"ק נ"ג דשבועה מחזקת הקנין והט"ז שם השיג עליו. ולשון הרשב"א מובא בב"י ועוד שכבר נשבעו וא"א להם לעבור על שבועתם משמע קצת כהט"ז דחומר השבועה מחייבם ולא משום קנין. ומש"כ הסמ"ע ס"ק ו' דא"כ יהיה זה כחליפין הט"ז הק' עליו והחכ"צ מיישב דברי הסמ"ע עיי' פרישה שביאר להדיא כמ"ש החכ"צ:

סעיף ג' בהגה. וי"א דיכולין כו'. וכתב הגר"א כדין עבד שנקנה בחליפין. וזה צע"ג דהא אין עבד עברי נקנה בחליפין כמ"ש המלמ"ל רפ"ב מעבדים ושם בע"כ איירי. ובאמת בלשון הראב"ד אינו מוזכר חליפין שכתב שאדם יכול להקנות א"ע לחבירו בקנין כדין עבדים. וי"ל בקנין כסף. וראיתי אח"כ בשו"ת ב"ש שכתב דעכצ"ל דאינו משוה קנין פועל לקנין עבדים דהא דע"ע אינו נקנה בחליפין זהו מגזה"כ כמ"ש המלמ"ל אבל בפועל אינו קנוי קנין הגוף ועיי' ש"ך סי' של"ג ס"ק מ"ז. ומש"כ עוד בהגה וי"ח ואומרים כו' לענין מה שהרויחו. והק' בנתי' דא"כ לקתה מדה"ד ע"ש וכתב דמיירי בהגיע הזמן. ומלשון הריב"ש מובא בב"י ל"מ כן שכתב אלא שבתוך הזמן יכולים לחזור כדין פועל. ומש"כ הנתי' דלקתה מדה"ד שזה לא עשה כלום. לכאורה י"ל כל שאנו רואים שהלך בעסקי השותפות ולא עלתה בידו אין בכך כלום וכמ"ש הריב"ש מובא בב"י שהילוכן ודיבורן היינו שכרן וכ"כ הרשב"ץ מביאו הב"י סעי' ז' דאם נתעכב בדרך מחמת אונס יש לו חלק בשותפות ומה שהק' מסי' של"ב עיי' נתי' סוס"י של"ב מש"כ שם בדברי הקצוה"ח וסותר א"ע למש"כ כאן. ומש"כ בפת"ש ס"ק ב' לדחות דברי הרדב"ז ממש"כ הסמ"ע ס"ק מ"ד. ל"ק על הרדב"ז די"ל דס"ל כהב"י שכתב דדעת רש"י ותוס' דהוי כפועל. ולק' בס"ק י"ב הביא עוד תשו' מהר"ם אלשיך הנראה כחולק ע"ז וכתב לחלק דבהסחורה דבעין ל"מ מחילה. אבל מתשו' הב"ח המובא במסג"ה ס"ק מ"ב משמע דאף באיתא בעין מהני מחילה. ומש"כ שם בשם שו"ת מ"ח דבשטר ל"מ מחילה כלק' סי' רמ"א. י"ל דל"ש לומר שטרא בידי מאי בעי אלא במלוה וכחובה וכדומה דתמיד השטר ביד המלוה או האשה אבל בשטר שותפות לכ"א מהם יש לו זכות בהשטר לכל פרטי השותפות והוא במקום שני שטרות והאמין הא' להב' שיחזיק השטר אצלו ואף שמחזירו אין הוכחה מהחזרה לביטול השותפות דאולי עתה האמינו להחזיק השטר אצלו. שוב לאח"ז בא לידי ספר משפט שלום וראיתי שם מובא שו"ת תכ"צ דבשותפות ל"ש זה מטעם אחר. ומה שמביא עוד המש"ש מהרדב"ז שאם יש ג' שטרות ביד כ"א שער א' ואחד ביד שליש ויש סתירה בלשונותם הולכין אחר שנים שהם הרוב. והק' עליו דהא אין הולכין בממון אחר הרוב. כן ראיתי בשו"ת דב"מ שהק' כן והוסיף עוד להק' על מש"כ שם הרדב"ז עוד שאם אין שנים מהם מוסכמים סומכים על של שליש לפי שאותם י"ל שזייפוהו. דאיך נתלה בט"ס בסברא בעלמא ופסק להלכה שבכל זה המע"ה. ומש"כ בהגה וכ"ז בשנים שנשתתפו כו' ואינו נקנה אלא בקנין גמור. זהו להמרדכי אבל הג"א כתב שיקבל עליו אחריות אלא דהרמ"א כתב דין זה לענין שאר רווחים ולא לענין עיסקא וממילא מובן דלענין עיסקא בעי אחריות וצ"ע:

סעיף ו'. אבל להשתעבד כו'. עיי' אחרונים. וכתב המשפט שלום דהדבר פשוט שאם בתחילה היה המדובר שיניחו כ"א ר' זוז ואחד מהם הניח רק ק' לע"ע והשמיט א"ע ולא נתן יותר ואח"ז היה היזק רב דצריך לכו"ע לשלם מביתו. ואינו פשוט כ"כ מסברא וגם בשו"ת דב"מ ח"א סי' ל"ה כתב בנידון דידיה להיפוך שבזה גם הרמב"ם מודה דודאי לא קיבל אחריות העסק יותר מכפי המעות שהניח בעסק ואיירי שהותנה ביניהם שיטילו שניהם בשוה רק שלע"ע הניח אחד פחות קצת והיה מחויב עוד להשלים ובין כן נפסד כל הממון שאז שייך דין הרמב"ם שאין השותף נשבע ונוטל בכגון זה דמעות שנשארו בידו לא נקרא עליהם שם שותפות רק שנשאר עליו חוב מהשותפות והו"ל א"י אם נתחייבתי לך. ונראה לכו"ע אם מדובר בינם שמעתה הריוח לחצאין אף שלא הביא עוד ההשלמה שפיר הו"ל שותף להפסיד ואם מדובר שכל עוד שלא יביא יהיה הרוח לפי מעותיו שפיר י"ל כהדב"מ:

ש"ך ס"ק ט"ו. תימא כו'. עיי' בהגר"א מתוספתא דב"מ וכן מובא בלשון זה בב"י בסי' רנ"ג. אולם בתוספתא שלפנינו ליתא בב"מ רק בכתובות פ"י ושם איתא בזה"ל ג' שהטילו לכיס ונגנבו מהם מביאים השאר לאמצע וחולקין ובירושלמי ב"ק פ"ד מוקי לה בזה מנה וזה מאתים והירושלמי מחלק בין דבר הנבלל לאבנים שאינם נבללין. וע"ש במראה"פ שתמה על הרמ"ה שלא חילק בזה דהא נ"מ לדינא בנשתתפו בדבר שאינו נבלל. ועיי' חידושי א"ש ר"פ הבית ועלייה ובנתי' סי' רצ"ב ס"ק ט"ז פירוש אחר בדברי הירושלמי. וצ"ע דהא בר"ה י"ג אמרי' דאין בילה אלא ביין ושמן ועיי' השגת הראב"ד פ"א ממע"ש הל' ת' ובמלמ"ל שם פי"ד ממהרי"ט:

שם. ס"ק ט"ז בא"ד. ומש"כ מהר"ם אלשקר כו' והמחברים שכתבו סתם כו' דלא עדיף אותו מחבר כו'. אינו מוכרח דהרמ"ה ביד רמה כתב דאיכא נסחי דגרסי נעשה כאומר לו שמור לי כו' שכיון שאין האחד מתעסק בו בשעה שמתעסק חבירו נעשה כאומר לו. וא"כ אינו מוכרח לפרש בש"ם כמ"ש הש"ך וזה הוא נמי דעת המחברים שכתב מהר"ם אלשקר. ובעיקר דברי הרמ"א נ"ל דלכאורה יתור לשון הוא בהגה דהוסיף אינו חייב בשמירת השותפות דלא הול"ל אלא ועושה מנדבת לבו אינו אלא ש"ח. אלא כונתו דודאי בשאר שותפים לא הוי שומר בסתמא מטעם שכתב הש"ך והנתי' בביאור דבריו דהו"ל ג"כ להב' לבוא לשמור. והרמ"א מיירי בשותפין שהתנו בתחילת השותפות שעל האחד לשמור ועל הב' לא היה מוטל השמירה והוי לזה כאדם אחר. ובזה כשנטלו לשמור ודאי חייב דל"ש לומר היה לך לבוא לשמור ולא לקחתי לשמור אלא חלקי דיכול לומר הרי מתחילתו לא הוטל עליך לשמור ואם יאבד עלי חיובו וכשנטלת לשמור מסתמא היה בדעתך לשמירת כולו. וז"מ בדברי הרמ"א אינו חייב בשמירת השותפות דאינו מוטל עליו שום שמירה. ויסוד דבריו בנויים על דברי הג' אלפסי דבסתמא לא הוי ש"ש ובכה"ג הוי ש"ח, ועיי' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' חת"מ. ועיי' לשון מהר"ם אלשקר במחנ"א הל' שומרים סי' ל"ו משמע כמ"ש לעיל בדבריו. והט"ז כאן כתב על דין המרדכי דבסתם לא הוי ש"ש וחולק על המהר"ם שאין הלכה כתלמיד במקום הרב. וצ"ע שאין המרדכי יחיד בזה כמ"ש הש"ך הרבה מהראשונים המסכימים לדעת המרדכי. ובקצוה"ח כאן כתב לענין עסק גאבלי והביא ראיה ממש"כ המהרי"ט ע"ש. הנה המחנ"א הל' שומרים מביא תשו' מהרי"ט דבלקחו בגדים בשותפות והתחילו שניהם לשמור יחד דמאותו שעה הו"ל שמב"ב שהרי באחריות שניהם היה עומד ועל שניהם מוטל השמירה לכן כשהסכימו שיהיה נמכרים בחנות א' מאותו שעה הו"ל שמב"ב. המחנ"א השיג עליו דמה שעמדו יחד ושמרוהו אין זה בגדר שמב"ב דכיון דשניהם שומרים יתד לא היו מתחייבים אחד על של חבירו. וגם בלא דין שמירה בבעלים פטורים דאין שום חיוב שמירה לכל אחד על של חבירו. ומה"ט שני שותפים שיושבים יחד בחנות ומוכרים וקונים וקם אחד