בית יעקב (טבשונסקי) כח

בה קנין הגוף. אבל א"א לומר כן דהא מתני' מיתוקמא בשני גונא או בכסף או בעבד של שני שותפים כמ"ש שם בגיטין וע"ז כתב הרשב"א כן. ובזה נדחה גם מש"כ בשו"ת ברית יעקב סי' ל"ט ליישב דהרשב"א ל"כ כן אלא באדון אחד ושיחרר חציו דלא מקוים בו עתה לעולם בהם תעבודו אבל בעבד של שני שותפים ל"ש זה דבזה קנאו מתחילה לעבוד בו רק יום אחד ועובדא דההיא אמתא ידעו דהיתה של שני שותפים ושיחרר האחד חציה. וא"א לומר כן דבכל גונא תנן דכופין ואף בעבד של ב' שותפים ואף בזה כתב הרשב"א דאינו עובר. ונ"ל בישוב קושית האחרונים על הרשב"א עפ"י מש"פ הרמב"ם פ"א מעבדים ומובא ביור"ד סי' רס"ז דמותר לעבוד עם אנשים עוברי עבירה והוא מש"ס פ' אז"נ דלעולם בהם תעבודו ובאחיכם. ולפי"ז ההיא אמתא דעבדה איסורה מותר לעבוד בה גם בחציה הב"ח ומקוים בה הלעולם בהם תעבודו ושפיר מקשי [ושוב לאח"ז בא לידי חי' ח"ס על שבת וראיתי שכתב ג"כ באופן זה] והנה מדברי הרגמה"ג שהבאתי יש לפשוט מה שחקר הבית מאיר קדושין כ"ב בעבד מוכר עצמו אי אמרי' בדמי מכירתו שקיבל מה שקנה עבד קנה רבו. וכתב שברור בעיניו דלא אמרי' כן ותמה על השמטת הפוסקים והרי מדברי הרמה"ג מבואר דלא כדבריו וכן משמע מכמה מקומות בש"ס דפריך מה שקנה עבד קנה רבו [עיי' קצוה"ח סי' רמ"ט שהוכיח כן להל"ר] ולא שני במוכר עצמו:

סי' קע"ב. סמ"ע ס"ק ח'. ואינו דומה כו'. והוא מדברי הב"י וקשה דא"כ מה מדמה הש"ס תניא נמי הכי כו' נימא כיון דיש לו פתח אחד למבוי הב' וסתם זה סליק נפשיה מפתח זה. ואח"כ ראיתי ביד רמה שכתב להוכיח דאפי' יש לו פתח. אחר וסתם זה סליק נפשיה והא דקתני בית סתום לאו דוקא אלא ה"ה פתח סתום. ולולא יראתי היתי אומר בכונת הרמב"ם דבית של פתחים הרבה דקאמר לאו לתשמיש קאמר דמאי חידושא בזה. אלא סתם בית העשויה לדירה אין לה פתחים לתשמיש לכל רות ואינם עשוים אלא לפרקים לתשמיש שאינו מצוי ודמיא לחפירה דסופלי וכ"כ הרמ"ה ובזה כתב דמהני יחוד אבל בפתחים העשוים לתשמיש ל"מ בהם יחוד לאיסתלוקי משאר הפתחים:

סעיף ד'. אכסדרה כו'. הנה רש"י בפירושו כאן סתר למשפ"י במנחות ל"ג ע"ב ע"ש. והנה במג"א אור"ת סי' תל"ג ס"ק ב' פירש אכסדרה הבנויה ע"ג עמודים ואין לה כותל. ותמה הת"י שם מאין לקח זה נגד כל המפ' שסתמו. ונ"ל דהמג"א מפרש כן בכונת הרי"ו שבב"י שם דדוקא אכסדרה אבל בית אחר אעפ"י שיש בו הרבה אורה צריך לבודקה לאור הנר ותמה הב"ח דאי אורה רב היינו אכסדרה. וע"כ פירש המג"א דדוקא אכסדרה כהאי שאורה רב א"צ אף לכתחילה לאור הנר אבל בית שיש בו אור צריך לכתחילה אור הנר וכן אכסדרה שרק רוח אחת פרוצה אין אורה רב כ"כ צריך ג"כ לכתחילה אור הנר. והרי"ו כתב כן ליישב סוגית הש"ס דילן שלא יחלוק עם הירושלמי המובא במרדכי כמ"ש בהג' מרדכי שם. וראיתי אחרי כותבי שחכ"א הק' על המג"א דהא מחלוקת רש"י ותוס' היא בב"ב. מיהו צ"ע להמג"א בהא דפריך שם בש"ס והאמר רבא אכסדרה כו' לישני דרבא מיירי באכסדרה שאין לה מחיצות והכא באכסדרה של ג' מחיצות ועיי' לח"מ פ"ב מחמץ ומצה הל' ד'. ובשו"ת שבו"י ת"ג סי' נ"ו מש"כ בזה:

סעיף ו'. ודוקא כשיש ד"א כו'. כן דעת הרשב"א. אבל הרמ"ה ביד רמה כתב דאף בשני אמות שאינו מקורה סגי והפוס' לא הביאו דעתו וצ"ע:

סעיף ז' בהגה. אבל יש לו חלק בחצר. משום דהד"א אינן שלו ולכן די בסילוק בעלמא כ"כ בבהגר"א. וקיצר בדבריו דהא הריב"ש מסיק דאף למאן דס"ל דהד"א הם שלו לגמרי ג"כ סילק נפשו ולא דמי לחלקו בחצר והריב"ש לא כתב החילוק בינם. אבל מבואר הוא ביד רמה שגם הוא מהסוברים דהד"א הם שלו לגמרי וכתב הטעם דהא' שזוכה לאו בתורת הקנאה זוכה אלא בתורת סילוק וכל כמה דלא מסתלק כל חד מיניהו מחלק חבירו בקנין או בחזקה אי סלקא מרי פתחא לפתחא מהאי חצר סלקיה לזכותיה. והנה המחבר סתם ולא הביא מחלוקת המובא בב"י מר"י ותוס' אי פרצם אב דוקא או אפי' פרצם הוא וצ"ע. וכתב ביד רמה לא תימא ה"מ דלית לו פתחא אחריני דומיא לטומאה דקתני בית סתום כו' אלא אפי' אית ליה פתחא אחריני כו'. ונראה דזהו כונת פסקי ריקאנטי סי' שס"ז שכתב אם אדם אחד היו לו שתי חלונות לתוך. חצר חבירו וסתמן ולא פרץ את פצימיו יכול לחזור ולפותחן כו' ונדחק שם בביאור מ"ב מאי קמ"ל. דמלשונו משמע דהיה לו עוד חלונות פתוחות. ואשמעי' דגם בזה לא אסתלק וכמ"ש הרמ"ה:

סי' קע"ג. סעיף א'. ואם הם בשתי כריכות כו'. הב"י תמה על שלא הביאו הפוס' דברי הירושלמי המובא במרדכי ע"ש. ופשוט נ"ל דהפוס' פירשו כונת הירושלמי כפירוש ר"י בש"מ דחילים בתילים חולקין כששניהם רוצים והש"ס דילן בא לאפוקי ממ"ד התם דאף כששניהם רוצין אין חולקין. ונמצא דברי הירושלמי מובא להלכה כאן. שוב עיינתי במפרשי הירושלמי וראיתי להמאה"פ שכתב כן מדעתו. והנה לשון השו"ע שהם כתובים בגליון הוא מפירוש רש"י. אבל מדברי הרמב"ם ביד ובפי' המשנה משמע דה"ה בכל ספרים. וכן ראיתי במלאכת שלמה משניות שדייק כן מדבריו ועיי' ב"י מהמרדכי והג"א:

סעיף ב' בהגה מיהו הרא"ש כתב כו'. וכן דעת הראב"ד בהשגות פ"ב משכנים הל' י"א כמ"ש שם בלח"מ. והנה הקשו המפ' לדעתם דא"כ מאי קמ"ל ר"י בש"ס ב"ב ק"ו כיון שעלו הגורל קנו פשיטא וכמ"ש רשב"ם שם ועוד מאי בעי בש"ס עלה מ"ט כו'. ומסיק משום דקא צייתי להדדי כו' ת"ל דכבר החזיק. ופ"ת על הרא"ש שם כתב דס"ד הוי כעין אסמכתא וא"מ כיון דכבר החזיק מאי אסמכתא שייך כאן. וראיתי בשו"ת ב"ש סי' מ"ט שכתב ליישב דהקנין היה קודם הגורל וס"ד דהוי חיסרון משום ברירה או דהוי כמו משחק בקוביא דהוי אסמכתא. וכ"ז דחוק בכונת הרא"ש ול"נ דמיירי דקני זמ"ז בק"ס קודם הגורל שכ"א מקנה מה שיברור לו הגורל ובק"ס קיי"ל דכ"ז שעסוקים באותו ענין מצי הדר ביה וכתב הרא"ש הטעם משום דכן דרך ק"ס לעשות פתאום והכא בההיא הנאה דצייתי להדדי גמרי ומקני בלב שלם לענין דתיכף לאחר הגורל לא יהא יכול לחזור דאנן סהדי דגמרי ומקני בלב שלם וזה דקמ"ל בש"ס. והרא"ש כתב חזקה וה"ה לשאר קנינים בקרקע וכ"מ סוף הלשון בתשו' הרא"ש ע"ש. ועיי' ב"ח מש"כ בפי' מתני' ב"ב מ"ב ע"א לדעת הרא"ש דע"כ בכ"ג מיירי אף בחלוקה בגורל יכולים לחזור בלא חזקה. ולפי"ז י"ל דעת הנמוק"י שבפ' ב"כ כתב דגורל קונה ובמתני' שם פחז"ה פירש כמ"ש הב"ח לדעת הרא"ש וצע"ג:

סי' קע"ד. סעיף ד' בהגה. וי"א דאפי' בכה"ג כו'. בתוס' הק' לרבה אמאי איצטריך קרא בבכור דיהבינן ליה אחד מיצרא. ותירץ ר"י לפי שלא נתן לו הכתוב כח אלא כב' אחיו ואילו היו שני אחיו רוצין להשתתף לא כפינא לג' ליתן להם חלק ביחד. מזה משמע דס"ל דלא כי"א דכאן. אבל הר"י והרשב"א שתירצו באופנים אחרים מובא בש"מ ולא תירצו כהר"י בתוס' י"ל דס"ל כהי"א דכאן:

סי' קעה. סעיף א'. אלא שנים לראיה בעלמא. המעיי"ח ב"מ ל"א הק' אף בע"א סגי כיון דאיסור לא היה יודע ודחק בזה. ולא ראה מש"כ בזה הט"ז כאן:

סמ"ע ס"ק ד'. דכאן שבאו ליטול מה שירשו מאביהן שאני. אולי כונתו עפ"י מש"כ לעיל רס"י ל"ז דאף בשני שותפין הדין כן והט"ז שם וכאן השיג עליו. והקצוה"ח שם עשה פשר בינם דבגזילה צדקו דברי הסמ"ע ולא בבע"ח והסכים עמו הנתי'. וזש"כ דכאן שבאים לירש וכשנמצא את שלא ידעו בו או אף בע"ת והוי טעות בעיקר החלוקה וכן אף בשותפין ונמצא גזולה הוי טעות בעיקר החלוקה. לאפוקי בשותפין ובע"ח דלא הוי טעות בעיקר החלוקה א"י לבטל וי"ל עוד באו"א:

סעיף ו' בהגה. ואפי' אם אומר המוכר כו'. מזה ראיה למש"כ הנאות דשא מובא בפת"ש ס"ק ג':