בית יעקב (טבשונסקי) כז

סעיף ב'. ולא יכנס מתוכה לשדה אחרת. לשון הרע"ב משניות כיון דבאמצע הוא הפסד גדול הוא לו. ותמה בהג' רש"ש דהא אף בנתנו לו מן הצד כן כסיפא דמתני' וי"ל בדעתו דדוקא בנכנס בשעה שאין דרך, בנ"א ליכנס דהותר לו מן הצד אבל בנכנס בשעה שדרך בנ"א נכנסין שרי ליכנס מתוכה לשדה אחרת. אבל ממש"כ היד רמה ל"מ כן:

סי' ק"ע. סעיף ב'. רצה אחד לסכור כו'. ובאמצעים עיי' סמ"ע ופרישה. ובאמת מש"כ התוס' אינו מוכרח עיי' מהר"ם שיף שי"ל באו"א. [וצ"ע על הגר"א שמפרש דברי המחבר עפ"י דעת התוס' ודברי המחבר אינם מוכרחין לזה וגם עיקר דברי התוס' אינם מוכרחין] והנה בש"ס שס מביא עובדא דבני חמרך ע"ש ולפירש"י נסתלקו משום הפסד שטיפת המים עיי' מהר"ם שיף והפוס' השמיטוהו וצ"ע. וראיתי שם בהג' מצפה איתן שכתב טעם דלא פסקינן כשמואל משום דמתרץ אליבא דרב ופלא שלא ראה ברא"ש שכתב כן בשם ר"ח. והרבה האריכו המפ' בזה:

סי' קע"א. סמ"ע ס"ק ד'. ואף כי המ"מ כו'. עיי' ט"ז שהשיגו וכתב מהמ"מ דצריך י' טפחים ותמוה דלשון זה שהביא אינו נמצא במ"מ שלפנינו רק ביאור דבריו נוטים לזה כמ"ש הלח"מ. ומה שהק' עוד על הסמ"ע ס"ק ח' מש"ס ב"ב. נ"ל דלק"מ דמשום זה לבד שאין הפועלים נשכרים לא מבטלינן חלוקה זולת בהצטרפות לזה גם עצם השיעור כי קטן הוא וגם ביומא דכרבא יהיה לו הפסד פועלים ומזה איירי בש"ס דעצם השיעור קטן הוא. אבל הסמ"ע כתב כן אם יש בעצם השיעור ליום ומחצה וכיון דעצם השיעור הוא תשוב לא מבטלין חלוקה משום הפסד פועלים:

סעיף ג'. חוץ מד"א של פתחים כו'. וכתב הבאה"ג דצ"ע שהרי הרמב"ם כתב דין זה בחצירות הכפרים ושאין הדין כן בחצירות שבמדינות כמ"ש הה"מ בשם הר"י מג"ש. לפי הגירסא שלפנינו בהה"מ בדברי הר"י מג"ש אבל חצירות שבמדינות כו' הילכך אם מגיע לכ"א מהם כו' בחלקו בחצר זו בית שיש בו ד' על ד' ולפניו אויר שיש בו ד' על ח' כו' א"ש וכן גירסת הלח"מ. ולהבאה"ג נראה שהיה לפניו הגירסא שהביא הב"י סי' קע"ב דלהר"י מג"ש די בד"א לזה וד"א לזה והיה לפניו כן הגירסא בהה"מ כמ"ש הלח"מ שם ולשיטתו יפה הק' על המחבר. וי"ל עוד דכונתו להק' דמשמע דאם יש לאחד שני פתחים ולהב' פתת אחד דנותנים לכל פתח ד"א וע"ז יפה הק' דבמדינות ל"ש כן. ומשום זה השיא הנתי' דברי ההגה לק' סי' קע"ב סעיף ב' לכאן. וכונתו להגיה כן ע"ש, ומש"כ בהגה היה בו ד"ת ומכר כו' ראיתי למי שפירש דמיירי דלאחד היה בו ד"ת ולהב' אין לו דאי לתרויהו לית להו הא בלא"ה לא מצי לעכבי וכמ"ש מור"ם אח"כ. וליתא דבגוף תשו' מהר"ם משמע דלתרויהו ל"ל כשיעור וכ"מ לשון מור"ם ועכצ"ל כמ"ש הנתי'. ומש"כ עוד בהגה ג' שהיו שותפין כו'. עיי' בהגר"א. וצ"ע בכלל זה שיש סתירה לזה מכמה מקומות ועיי' שו"ת בית שלמה חחו"מ סי' קל"א בביאור נכון:

סעיף ד'. ויש מי שאומר כו'. לכופו לחלוק:

המפ' נדחקו בכונת המחבר עפ"י דעת הרמ"ה ולפנינו נדפס היד רמה ושם מבואר להדיא דדוקא בקרקעות שוים דהוי כייפינן ליה ליתן אחד מצרא ולא בעידית וזיבורית ודלא כמ"ש הסמ"ע באופן הב' ומיירי בששניהם יש להם שדות סמוכים כופים זא"ז ולא כמ"ש הט"ז וע"ש עוד חידושי דינים:

סעיף ה' בהגה. שההפסד יותר מחומש. והוא מב"מ ח' ע"א עיי' בהגר"א אבל בש"ס ב"ב י"ג בכור ופשוט שהניח להם עבד ובהמה טמאה כו' ופירש הרגמה"ג דבטהורה חולקין בבשר. ומשמע דבכל גונא טהורה קאמר ואף בעומדת לחרישה דאל"כ הכל קשה דהו"ל למיתני טהורה בכה"ג אמנם ביד רמה שם מפרש דה"ה אפי' מטהורה נמי הו"מ לאקשויי בשור העומד לחרישה דלמיפלג בבשרו לאו שמו נקרא עליו הוא ואי למיפלג באגר חרישה אין הבכור נוטל בראוי אלא דלא פסיקא ליה טהורה דבקיימא לשחיטה שפיר ראוי למיפלג. ומביא נמי הך דב"מ ח' שמביא התה"ד ודלא כהתה"ד שלא רצה לאוקמי הך דב"מ ח' בקיימי לשחיטה. ועיי' שו"ת ת"ס חחו"מ סי' י"ב שכתב לדחות זה מטעם אחר ע"ש. ומש"כ עוד ובית שיש בו ד"א אם יחלוקו לרחבו כו'. מבואר דד"א על ד"א מרובעות בעינן. והמחבר סמך עמ"ש כן גבי חצר בסעי' ג' וכתב הג"מ בשם ריצב"א הא דלא תני בית במתני' משום דדין חצר יש לה והוכיח כן מש"ס סוכה וכ"כ הרמ"ה במתני'. ומש"כ הסמ"ע בהגה בשם המרדכי הוא בחדר וכמש"כ דאינו מיוחד לדירה אך מש"כ בשם הר"י אולי דעתו דמדמי לה להתחלת בנין בית כמ"ש הריצב"א. אולם לענין מזוזה ביור"ד סי' רפ"ז פסק המחבר דאם יש בה כדי לרבע ד"א חייב אמנם כבר ביאר הט"ז אור"ת סי' תרל"ד בדעת הרמב"ם דדוקא ד"א על ד"א בעי ע"ש:

סעיף ו' בהגה. אפי' אמר ליתן כו'. כן דייק הרא"ש מלשון מעלין עיי' בהגר"א. ובהג' הרש"ש הביא בקיאות מכמה מקומות בש"ס דלשון מעלין הוא על סתם שומא. והנה כן מצאתי בתשו' רמב"ן סי' מ"ג שהעיר בדעת הי"ת ודחה ראית הרא"ש מש"ס עירכין. ונראה כונת הרא"ש דלשון מעלים משמעו הוספת דמים ובכ"מ דאמר מעלין הוא סתם שומא אבל מעלין בדמים משמעו הוספת דמים. ובכל הני דמביא הרש"ש ל"כ אלא מעלין דמשמעו שומא סתם. אך מלבד זה י"ל בההיא דעירכין די"ל הואיל דכשפודה המקדיש מוסיף חומש וכ"כ בס' מ"ב:

סעיף ח' בהגה. לא חלקו כו'. מסידור לשון הרמ"א משמע דקאי על המחבר דמיירי באין בו דין חלוקה. אבל בתשו' הרשב"א המובא בב"י מבואר דקאי אף ביש בו כדי חלוקה. ומש"כ הנתי' ס"ק י"ב לחדש ע"ש כנראה לא זכר שכן כתב להדיא בתשו' רשב"א מובא בהג' רמ"א לק' סוס"י שס"ג. שו"ר בפת"ש כאן בשם השעמ"ש שהעיר מדברי הרמ"א. ובשו"ת ב"ש חחו"מ סי' מ"ת מביא עצם לשון תשו' הרשב"א ושם מבואר כיון דאלו רצה חבירו היה משתמש בו. משמע דאם כשרצה להשתמש בו לא הניחו הדר בו חייב לשלם שכירות ומה שדחק שם לחלק מהא דסי' שס"ג לא ראה דברי השמ"ש כאן כעת נדפס הספר דברי הגאונים וראיתי שם בכלל ק' מביא בשם אחרונים לחלק בין דירה ששניהם יכולים לדור בה ביחד אבל בבית אחד א"א ע"ש:

] סעיף ט"ז. היכא דאין ד"ח כו' וי"א כו'. בשו"ת אוריין תליתאי סי' ל"ת פסק ביתום פתות מבן כ' יש בו דינא דגוד או אגוד אף שאינו מוכר בנכסי אביו פחות מבן כ' דכ"ז מתקנה הוא שלא ימכור פחות משויה והכא ל"ש זה דא לשומן פחות משווין וגם הא בעי שומת ב"ד והוי ספק תקנה ואוקמיה אדיניה כמבואר באהע"ז סי' קי"ח. והנה מצאתי בשו"ת רשד"ם חחו"מ סי' רע"ו פסק דגם בפחות מבן כ' פסקינן כהרא"ש וי"ל דתליא בשני הטעמים המובא לק' סי' רפ"ט. דלהטעם שכ' שם הסמ"ע דהוי כמכירה א"כ גם בפחות מבן כ' שייך זה ולטעם שכ' הט"ז שם דחיישינן שמא לא יתרצה כשיגדל י"ל דהכא ל"ש זה, שו"ר בש"ך שם שרמז לתשו' מהרשד"ם. ובערוך השולחן שם כתב בפשיטות, דיש גוד או אגוד בפחות מבן כ' ולא ראה דברי המהרשד"ם. ובשו"ת ב"ש סי' קי"ב כתב שכמה פעמים באו לידו מעשים כאלו והורה למעשה לעשות עצת הנתי' סי' רל"ה ס"ק י"ד ללות מאחרים תחילה ע"ש. והנה הקצוה"ח כאן וברס"י רמ"ט העלה בח"ע ותב"ת דלהש"ס דילן מה שמרויח ביום של עצמו הוא שלו לגמרי ואין להרב שייכות בו וראיתי בפי' רגמה"ג על הגליון שפירש דהא דכותב שטר על חצי דמיו הוא משום דמה שמרויח ביום של עצמו הוא למחרתו לרבו. וכן פירש עוד בהא דמשני שם אגוד ליכא דאף דיהיב ליה זוזי למחר הוא לרבו. והקצוה"ח מיישב בזה דברי הרשב"א בתי' שבת ע"ש (וכן כתב בשו"ת בשמים ראש סי' רכ"ז ממש כדברי הרשב"א]. ולכאורה י"ל דזה אינו אלא בעבד של שני שותפין ושחרר האחד חציו אבל ביצא בכסף י"ל דעל תנאי זה לא שיחררו חציו שיגרע בזה חלקו הנשאר לו בעבדותו שלא יהא רשאי לעבוד בו עבודת עבד, ובזה היה א"ל במה שהק' לדבריו מש"ס גיטין ל"ת ההיא אמתא כו' דאפשר דידעו דשם היתה משוחררת חציה באופן דנתנה דמים על שיחרורה ובכה"ג יש לו