בית יעקב (טבשונסקי) כד

פלגא אוזינקא אי טעין פרעתי נאמן דכל שפא ושפא זמניה הוא הרי להדיא כמ"ש הקצוה"ח:

ש"ך ס"ק ד'. והג"מ כו'. בב"י מובא לשונו דבזה בעינן שיחזיקו תרויהו ולא סגי בהילוך דחד. אבל אם החזיקו בחזקה דנעל גדר ופרץ בחזקה טובה סגי בהילוך דחד ובזה מדויק שפיר לשון הרמב"ם בפי' המשנה שכתב כגון שהלך ברגליו וכדומה. דצ"ל למה תפס דוקא הילוך. ועוד שכתב וכדומה. דהיינו חזקה דנעל גדר ופרץ והו"ל לכתוב בהדיא דהם עיקר החזקה. ולמש"כ הג"מ א"ש כונתו דבהילוך בעינן שיחזיקו תרויהו. ובשאר החזקות די בחזקה דחד. ולפי דמלשון הש"ס משמע דבעינן שיחזיקו תרויהו ע"כ תפס הרמב"ם ברישא הילוך. ומש"כ בקצוה"ח ס"ק ג' לישב קושית תוס' ד"ה לפיכך לפי' הר"י מג"ש דנ"מ בזה אומר כולה שלי וז"א חציה שלי ובזה מיישב גם מה דאיצטריך למיתני המקום. זכה לכוון לדברי היד רמה שכ"כ להדיא במתני'. ומש"כ עוד בס"ק ד' ליישב קושית הט"ז לפי' הרא"ש. לכאורה ל"ד למיגו במקום מנהג ולפאה שמביא הש"ך דהתם הוי מנהג להכל בזריעת שדיהם אבל הכא דהמנהג רק אם רוצה לבנות בשותפות ולא על בונה משלו וא"כ אינו טוען נגד המנהג. ומלבד זה הט"ז לא הק' מחמת מיגו אלא דהיא גופא הטענה שבנאה משלו. ומש"כ הנתי' סוס"ק ד' לתמוה על הט"ז מסעי' ז' דצריך שטר או חזית. שם נמי יקשה קושית הט"ז למה צריך לזה שלא יטען בנינו בין שנינו דהחיוב מוטל על שנינו הא גם מתחילה לא הוטל על שניהם כמ"ש הט"ז. ואולי גם כונת הט"ז להק' אעיקרא דדינא. ול"נ ליישב קושית הט"ז עפ"י מש"כ הרא"ש וז"ל ואע"ג דמתני' איירי בשאין בו שיעור חלוקה לא מצי למימר אותו שהאבנים ברשותו לא רצית לחלוק כי ידעת שאם תחלוק אכוף אותך לבנות הכותל ולא נתרצית אלא ע"מ שאבנה כולה משלי דמסתמא כיון דהיזק ראיה שמיה היזק שניהם נתרצו לסלק ההיזק מעליהם. וה"נ דהא החולקים ס"ל דמצי לעכבו לפי שאינה מחיצה של קיימא ויצטרך לצעוק עליו תמיד לסלק היזק ראיתו ונהי דהרא"ש לא פסק כן אלכתתילה אבל כשנפל א"י לטעון כן דבנהו משלו כיון דהיזק ראיה שמיה היזק מסתמא עשאו באופן שיהא נשמר תמיד:

סעיף ג'. אפי' אם יש לאחד פי שנים כו'. הרמ"ה כתב כן מסברא כמ"ש הסמ"ע. והגר"א מביא ראיה לזה ע"ש וערבך ערבא צריך. אבל בש"מ במתני' הוכיח כן מדלא קאמר במתני' בגויל ששה טפחים כמ"ש התוס' וקאמר זה נותן וזה נותן משמע דלעולם נותנים כן וכ"מ לשון רש"י במתני':

סעיף ח'. ואפי' טוען שפרעו כו'. עיי' סמ"ע והב"ח כתב משום דהוי איבעיא ולא איפשטא ובעל הכותל הוי מוחזק. והקצוה"ח דחהו דלא הוי מוחזק והביא ראיה מתשו' הרשב"א כהסמ"ע. ולכאורה מהרי"ף ורא"ש משמע כן שכתבו דבעיין לא איפשטא ומשתבע שבועת היסת ומיפטר וכתב הנמוק"י משום דהמע"ה. הרי דבעל הכותל מיקרי מוציא:

סעיף ט' בהגה. מיהו על חלקו כו'. עיי' קצוה"ח שהשיג על הרמ"א דאין זה בכונת הנמוק"י. אבל פשוט דכונת הרמ"א להביא ראיה מהנ"י דא"י לעכב משום הכבדת הכותל דלאו טענה היא וע"ז סובב שם דברי הנ"י אבל מצד עיכוב השימוש מודה הנ"י דטענה היא ויכול לעכב ועל חלקו יכול לבנות. וראיה מפורש לזה ממש"כ הנמוק"י ב"ב בסוגיין וז"ל אמרו במתני' דהיכא שלא עכב אחד מן השותפין על חבירו לבנות למעלה מד"א ובנה חבירו כו' הרי דגם הוא ס"ל דיכול לעכב וע"כ מצד עיכוב השימוש ואפשר לכוון גם דברי הרא"ש לזה:

סעיף י'. חייב בכל התוס'. עיי' נתי' שהק' מהא דסי' קנ"ח סעי' ו' ז' ומ"ש דהכא מחייבין לו בכל התוס'. וחידש מזה דדוקא בסמך על התקרה אמרי' כן. אבל ברמ"ה מבאר דהכא הו"ל כיורד לשדה חבירו שלא ברשות אבל לענין שיעורא ל"ד לשם, דהתם דלית ליה לבונה או לנוטע זכות בגופה דארעא דין הוא למישם לו שבחא. אבל הכא כיון דתרויהו אית להו חולקא באוירא דהאי כותל וכי משתמש בכולה משתמש שאני ע"ש היטב בביאור הענין. ובזה יש לפקפק במש"כ הקצוה"ח ס"ק י"ב ליישב השגת הרמ"ה על הרמב"ם דהא הרמ"ה אינו מפרש משום תקרה. ומש"כ הנתי' בשם הנ"י דהחיוב הוא משום התקרה הלא הנ"י כתב דמשום הנאה הוא מובא לשונו בקצוה"ח ס"ק י"ב:

סמ"ע ס"ק י"ג. וצ"ע מנ"ל כו'. אולי מפרש הרמ"א בכונת הרר"י דמיירי במקום דנהגי לבנות בלבנים אלא דאין מנהג קבוע באיזה לבנים ובזה היה א"ל כיון דאין מנהג קבוע אבנה בהוצא ודפנא ע"ז כתב ר"י דלא יפחות מפחות שבלבנים. ובאין מנהג כלל לא מיירי הר"י ואפשר שסובר כהרמב"ן. ואינו מבואר בשו"ע באין מנהג קבוע באיזה לבנים ומבואר ברמ"ה דבזה אזלינן בתר רובא ואי פלגא ופלגא הלך אחר פחות שבשיעורין דהוי ספק ואוקי בחזקת מאריה. ומש"כ הקצוה"ח כאן מקור מנ"י לפנינו נרשם כן בשו"ע:

סי' קנ"ח. סעיף א'. מחייבין אותו לגדור ביניהם. ואי מחייבין לגדור בניהם בפתוח לרה"ר עיי' בעה"מ ומלחמות במתני' ד' וביד רמה:

סמ"ע ס"ק ד'. וה"ז דומה כו'. ובט"ז תמה דא"כ אפי' בבקעה נמי ע"ש. ותמוה דשם מיירי בגדר שסביב השדה ולא בגדר המפסיק והכא הא מיירי בגדר משום היזק ראיה וכונת הה"מ להביא ראיה לשם דהיכא דחייבין לגדור על הלוקח מוטל ליתן אבל לא להשותם לגמרי מדברים שאינם מענין אחד. ומש"כ עוד הסמ"ע ולפי"ז אפי' כו' ועיי' ש"ך שמגיה. וי"ל הגירסא שלפנינו דלק' סי' רי"ח מביא רמ"א דעת החולקין דהמוכר מקבל. וכתב הסמ"ע מהר"ש דבמוכר שדה שלימה הכל מודים וז"ש הסמ"ע דל"מ כשמכר לו גינה שלימה אלא אפי' במעורב עם גינות המוכר ר"ל דמוכר לו רק חצי גינה ג"כ מקבל הלוקח [ועיי' תוי"ט במתני'] ולשון הרמ"א כאן צ"ע וביותר על המציין שהטור לא חילק דהא הטור לק' סי' רי"ח מביא דעת החולקין על עיקר דין הרמב"ם כאן. ולמש"כ הקצוה"ח כאן דהכא בעינן ד' אמות י"ל דשם מיירי בגדר קטן ועיי' הג' יפ"ע כאן מש"כ בזה. ומה שהק' הקצוה"ח בסתירת דברי הרמב"ם מפירושו לפסקיו הנכון מה שמגיה בזה הגרמ"ש דצ"ל אלא במקום שנהגו:

שם. ס"ק י"ט. עיי' בטור בשם הרמ"ה כו'. והשעהמ"ל פ"ג מגזילה האריך בדברי הרמ"ה והק' בדברי הרמ"א שכתב אבל אם גדר הניקף כו' לפי מה שגרם לו היקף יתירא וכתב השעהמ"ל דנראה אפי' להרמ"ה אינו אלא במקיף אבל בניקף מחויב ליתן לפי מה שההנהו. כמדומה שלא היה לפניו ספר יד רמה דשם כתב הרמ"ה דאפי' עמד ניקף נמי אינו חייב רק לפום היקיפא יתירא דגרם לו. ומש"כ הסמ"ע ס"ק כ"א נ"ל דה"ה כו' כן כתב שם הרמ"ה להדיא:

סי' קנ"ט. סעיף א'. אלא ביום. הט"ז הק' מסי' קנ"ד. ותמוה שלא הביא מש"כ המ"מ בשם המפ' מובא בקצוה"ח וכ"כ הראב"ד בשמ"ק וכ"כ היד רמה ושם מבואר כמ"ש הלח"מ בכונתם דבזה מיושב גם מ"ש בלילא לא חזי לי ע"ש. ומש"כ המחבר ומעדיף הנה רש"י פי' מעט והראב"ד ורמב"ן פירשו כפי המרחק. ומזה ראיה למש"כ הטור מובא במחבר סעי' ד'. ומש"כ שם הבאה"ג בשם תוס' ורא"ש. התוס' לא הזכירו כלל משום סילוק היזק ראיה והרא"ש ונ"י פירשו כן וכן פירשו כאן גבי מעדיף. ועיי' בהג' החדשות פורת יוסף ותראה שכל דבריו שם מאוד תמוהים:

סעיף ג'. ואם בא כו' שומעין לו. כן הכריחו התוס' ממה שהק' דמאי ס"ד ע"ש. ומשמע דאם האחד אומר אני מקבל עלי כל העדפה שומעין לו וכ"כ בס' תב"י. אבל בסמ"ע ס"ק י' מובא לשון הטור וגם שאין שום אחד יכול להסתכל כלל בשל חבירו וכן כתב הרא"ש וז"ל וגם שהיתה ההיזק ראיה מסולקת מכל וכל. משמע דמלבד הטעם דהעדפה יש טעם זה הנוסף וא"כ אפי' מקבל אחד עליו כל ההעדפה אין שומעין לו:

סי' ק"ס סעיף א':

לפיכך צריך בעל הגג כו'. ועל קרקעית בעל הגג כמ"ש רי"ף מובא בפרישה. וטעמו דהטעם שלא יהא נתפס כגנב שייך נמי בבעל הגג ויש לו יתר שמזיק נמי בראיה. ומשמע דלא כהקצוה"ח דעל הי' טפחים מסייע