בית יעקב (טבשונסקי) כב

באכסדרה דנפישי אוירא מאי. ומש"כ הדרישה לפרש ע"ש. כן פירש הרמ"ה. ומש"כ הסמ"ע ס"ק ח' ה"ה כו' והרמב"ם והמחבר כו' הוא לאפוקי ממש"כ הלח"מ פ"ט משכנים בדעת הר"מ דאספסתא אין בו משום סירחון וכל הראשונים לא פירשו כן. ומש"כ המחבר בסעי' ג' בכל אלו בעל האוצר מעכב עליו. הוא דעת הרמב"ם אבל הרא"ש חולק ע"ז עיי' בהגר"א. והב"י אחר שהביא פסק הרא"ש דא"י לעכב כתב וכן פסק הרמב"ם ולשון שאינו מדוייק הוא וצ"ע:

סמ"ע ס"ק ט"ז. גפת הוא כו'. כן פירש"י במתני'. ובמתני' שבת ל"ו ע"ב פירש פסולת של שומשמין עיי' אור"ח סי' רנ"ז סעי' ג' ובבהגר"א שם ועיי' לח"מ פ"ט משכנים הל' ב':

סעיף ט"ז. שיכול לומר כו'. הרדב"ז בתשו' כתב ראובן שהיה עליו כתובת אשה ובע"ח ומכר קרקעותיו לעכו"ם והעכו"ם מכר הקרקע לשמעון ובאו האשה והבע"ח לגבות הקרקע משמעון והשיב שמעון כיון שבא מכח העכו"ם ובדינם אין טירפא. וע"ז השיב הרדב"ז דהדין עם שמעון משום דאי שחקת מובא במלמ"ל פט"ו מטוען. והגר"צ העליר בס' טיב גיטין הק' עליו מכאן דלדברי הרדב"ז אין כאן מיגו דרוצה ליפטור מכל שיעבודי הבע"ת. ואני תמה יותר מל"ג ע"ב בש"ס זה אומר של אבותי כו' מה לי לשקר אי בעי א"ל מינך זבינתיה ואכלתיה שני חזקה ומאי מיגו הוא הא רוצה לפטור א"ע מבע"ח. וצ"ל דל"ח לזה דא"י אם יש לו בע"ח. ובעיקר כלל דאי שתקת שכתב הרדב"ז כתבתי מזה במק"א:

סעיף י"ג. אבל בעל החלונות כו'. עיי' מש"כ בסעי' א' דעת הרמ"ה החולק על הרמב"ם. וראיית הרמ"ה היא ממ"ש שם קטן לא יעשנו גדול ות"ל דבלא"ה אסור לשנות. והגר"א ס"ק ל"ז מיישב זה ומביא מזה ראייה לפסק הרמ"א שם. ומשמע דהרמ"ה חולק נמי על פסק הרמ"א שם. וראיית הגר"א כאן ס"ק ס"ב מירושלמי צ"ע דהא הירושלמי קאי על דיוקא דמתני' ועיי' נמוק"י שם. ועיי' לח"מ סופ"ז דשכנים שכתב דבכל גונא דשינוי איכא פסידא ע"ש דבלא"ה הא ל"ג ממרזב דיכול לשנותו כשאין היזק לבעל החצר. ומש"כ שם הלח"מ עוד דבהיפוך בבעל החצר נגד בעל החלון אין שום הפסד בזה. ומשמע מדבריו דאף בבית דירה דלא כהנ"י והר"י שהבאתי וצ"ע. ולכאורה י"ל דדעת הרמב"ם נמי מוכח כהנ"י ועליות הר"י מדאשמיט אוקימתת הש"ס דאפי' לא משתמש ביה אלא בתיבנא וציבי ועמד בזה הלח"מ. וי"ל דמוכח כן מגופא דעובדא בש"ס דלא א"ל שום הקפדה על הגבהת החלונות אלא משום דקסתרת לאשיתאי כמ"ש הנמוק"י. והרמב"ם כתב עובדא דש"ס ולא היה צורך לכתוב אוקימתת הש"ס דבלא"ה מוכח כן:

סעיף כ"ב. מרחיקין את גורן קבוע כו'. עיי' סמ"ע דבגורן שאינו קבוע א"צ כלל להרחיק כהנמוק"י. אבל הרמ"ה כתב דבזה גם ר"א מודה דגורן שאינו קבוע צריך להרחיק קצת כדי שלא יזיק. וכן נראה לכאורה דעת הריטב"א חולין ה' שפירש פירכת הש"ס שם אילימא גורן ממש אטו שער שומרן גורן הוי ופירש דהיינו משום שמרחיקין גורן מן העיר נ' אמה. והא י"ל דהוי גורן שאינו קבוע ומותר אף בתוך העיר וע"כ דל"ש. והנה המ"מ פירש גורן קבוע כל שצריך ברחת ובמזרה ואינו יכול לזרות בידיו. ומשמע מדבריו דכל שא"צ ברחת אעפי' שצריך לזרות בידיו וזורה בידיו אפ"ה גורן שאינו קבוע מקרי וא"צ הרחקה. ועמד בדרישה דהא רש"י לא כתב כן אלא שאין הכרי גדול כ"כ וא"צ לזרות ברחת אלא הרוח מנשבת בכרי והמוץ נידף מאליו משמע דכל שאין נידף מאליו הו"ל כאילו זורה ברחת ובעי הרחקת נ"א. אבל דברי המ"מ נובעים מפירוש הר"י מג"ש מובא בש"מ שכתב כל שאינו זורה ברחת אלא בידיו בלבד. ולפי"ז אולי אפשר להשות דעת הפוס' דהנמוק"י דמפרש כרש"י בפירוש גורן שאינו קבוע לכך כתב נמי דבאינו קבוע א"צ להרחיק כלל כמ"ש בלשונו שהרוח שנשבו משם מעצמו לא קביע היזקו שלפי שעה נסתלק ועוד שאינו הולך למרחוק. אבל הרמ"ה מפרש כר"י מג"ש דהיינו שזורה בידיו והוי גירי דיליה ועוד שזורה למרחוק לכך חייב להרחיק בכדי שלא יזיק. והנה הש"ך כאן ס"ק י"ב כתב אבל קשה לי ע"ז כו' וכן תמה המלמ"ל פי"ב משמיטה. הנה ביד רמה גריס בש"ס ולהך לישנא דאמר ר"א עושין שדה מגרש אבל לא מגרש שדה מא"ל. משמע דהיה לפניו הגירסא כמו בילקוט. ופסק דאפי' בחו"ל איתא להך דינא וכן גריס הר"י מג"ש מובא בש"מ. והלח"מ רפ"י דשכנים כתב נראה מדברי התוס' [כצ"ל ומש"כ שם תוספתא הוא ט"ס] דזרעים מרחיקין מן העיר עד אלף אמה. ורבינו לא הזכירו משום דאין דין זה נזכר בגמרא. ולכאורה תמוה דהא כן איתא להדיא בש"ס לחלק לרבנן. ועכצ"ל דלא גרים בש"ס לרבנן אלא כגירסת הרמ"ה והר"י מג"ש. אבל כבר הק' המלמ"ל פי"ג משמיטה דאף לר"א ע"כ נשמע לרבנן נמי דא"כ איך מביא הרמב"ם משנה זו כצורתה. וזה י"ל גם בכונת תוס' שם שנדחק במהרש"א מאי קמ"ל ואולי גם הם גרסי בש"ס רק ר"א ואשמעי' דמר"א נשמע לרבנן ומש"כ הסמ"ע סוס"ק מ"ח מפני שאינו נוהג בחו"ל. משמע דבא"י אף בזה"ז נוהג ועיי' תוי"ט שחמה עליו ולא הביא דברי הנמוק"י במתני' שכתב דדין זה הילכתא למשיחא וכ"כ הב"י בבדה"ב. ובחינוך מצוה שמ"ב כתב דמצוה זו נוהגת בא"י בזמן שישראל שם וכתב המנ"ח דאפשר דגם האידנא דקדושת עזרא לא בטלה. ולא הזכיר מכל מש"כ בזה הסמ"ע ותוי"ט והנה החינוך נסתפק שיעור השינוי לחייב עליו מלקות לשיטתו. ולכאורה נ"ל מוכח מש"ס שם דפריך על מתני' ות"ל דאין עושין כו'. הרי להדיא דאף באילן אחד עובר. וכן מוכח מש"ס מכות י"ב דאף בבית אחד עובר דפריך שם ות"ל כו' והא בדירת אחד קמיירי. והמלמ"ל הביא מש"ס זה להק' על שיטת רש"י דדין זה אינו אלא במוקף חומה ולמה הביא ספיקת החינוך ולא העיר מש"ס דכאן. והנה המלמ"ל עמד שם בהשמטת הרמב"ם דין דאילנות שרי דכן מוכח מש"ס ב"ב. ולא התעורר דכן השמיט הרמב"ם אוקימתת ר"ש במכות שם לא נצרכה אלא למחילות:

ומש"כ בהגה ומזה יש מי שלומד כו' דין זה תמוה מאוד דהא אין אדם נתפס על חבירו. והחוו"י בתשו' סי' רי"ג כתב באופן שאין היזק לבני הכפרים בזה. אבל ל"מ כן מסיגנון התשו' ע"ש. ומצאתי בשו"ת בשמים ראש סי' קנ"ט מובא תשובה זו בשם הר' ר' עזריאל ובסי' שלאח"ז בא חבירו הר' ר' נתנאל ותמה על פסקו ודחהו מהלכה וכתב שם המגיה שכן פסק למעשה כהרר"נ. ותימה על הרמ"א שפסק כן להלכה. ובהג' כסא דהרסנא שם יצא לחלק דמשמע מתוך השאלה שהדין היה עם השר ומדינא דמלכותא נגע בה. אבל זולת זה בודאי הדין עם הרר"נ וצ"ע:

סעיף כ"ג. מרחיקין את הנבילות ואת הקברות כו'. משום ריח רע כדאיתא בש"ס. והנה בש"ך יור"ד סי' שס"ה ס"ק ב' מביא בשם הלבוש טעם חדש בהרחקת הקברות מהעיר שלא יתעצבו כשיפגעו בו. והש"ך דחהו דמש"ס משמע דמשום ר"ר. ונ"ל ראיה להלבוש מכתובות כ' ע"ב התלוליות הקרובות להעיר כו' אר"ח מתוך שהנשים קוברות שם נפליהם כו' עד נ' אמה כו', ואי איתא דמשום ר"ר הוא היאך שרי שם לקבור נפליהם בתוך נ' אמה. ודוחק לחלק בין קבר יחיד לרבים. ועוד דהא יכול להיות נפלים הרבה. וע"כ דמשום עצבות הוא כמ"ש הלבוש ובזה שפיר יש לחלק דל"ש עצבות בקבר יחיד ובנפלים. ובשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ח' כתב לענין בכור בהמה טהורה דצריך קבורה שלא יקברוהו סמוך לעיר נ' אמה. ולטעם הלבוש הא ל"ש צערא בבהמה וע"כ דמשום ר"ר. אבל זה ראיה דל"ש קבר יחיד לרבים. והנה מכאן דיקדקו לענין אם צריך לקבור ביחד אבר המחותך בחיים עם הגוף כולו לאח"מ דאמר ומ"ש זרועותיהם. וצ"ע מש"ס נזיר ס"ה ע"א מת שחסר א"ל תפוסה ועיי' תוס' שם נ"א:

סעיף כ"ד. ואף אם יפול כו'. עיי' באה"ג מש"ס כ"ג. והנה בש"ס לא נמצא מזה רק בתוספתא וירושלמי סו"פ חזקת מובא בראשונים. וכבר עמדו על הב"י שלא הערה מקורו אבל באמת מגופא דמתני' מוכח כן כמ"ש הרדב"ז ח"ב סי' תתל"ג מדקתני הרי הוא בחזקתו ולא קתני אין צריך להרחיק משמע לעולם כן בסו"פ חזקת גבי חצר ה"ה בחזקתה וע"ז קאמר כן בירושלמי. ומש"כ הסמ"ע ס"ק נ"ה ודל"ת דוקא בעיר כו'. הנה