בית יעקב (טבשונסקי) כא

הש"ע ס"ק י'. ומה"ט נראה כו'. כ"כ הרמ"ה בעל דיעה זו בפירוש, וראייתו הוא מהפסוק דאי מהני מחילה כי מכוונים נמי דילמא מחלי להדדי. אלא דלפי"ז ל"י מש"כ הסמ"ע דלהדיעה דחלון נגד חלון מהני הוא משום קפידא ומהני מחילה גם בפתח נגד פתת. דהא גם זה הוא דעת הרמ"ה כמו שנרשם בהגה. והרמ"ה ס"ל בפירוש דלא מהני מחילה בפתח נגד פתח וצ"ע:

שם. ס"ק י"ד. דלשון הסתכל שייך כו'. לכאורה איפכא מצאנו במתני' כתובות רפ"ב אם יש עדים שיצאת בהינומא כו' עמדו הראשונים הא אסור להסתכל באשה ותירצו בש"מ דוקא להסתכל אסור ולראות שרי ועיי' מש"כ בזה היד מלאכי אות ה' סי' קע"ט וביעיר אוזן מערכת ה' סי' נ':

סעיף י"ב בהגה. וכ"ז כשסתם כו'. זהו דעת המרדכי. אבל מהנמוק"י משמע דבכל גונא הוי סתימה בלא פצימת החלון אפי' כשסתמו הוא בעצמו וכן מצאתי ביד רמה. אך בבהגר"א מביא תוספתא כהמרדכי. והנה הרדב"ז ח"ג סי' תרכ"ב פסק דאם בעל החלונות עצמו פרץ את פצימי התלונות וסתם אותם ועמדו סתומות ג' שנים אבד חזקתו. והוא דבר תמוה וצע"ג עיי' ב"י וד"מ. והריטב"א כתב דסתימה בנסרים לא הוי סתימה. וצ"ע אי קאי נמי, אסתמו חבירו. דלכאורה כיון דלא בעי פצימת החלון ה"נ אין אדם רואה שסותמין חלנותיו בנסרים ומטלוניות ושותק:

סעיף י"ג. ואפי' אמר אני אסתור כל הכותל כו' כו'. קיצור לשון הוא דהא זה יכול לעכב מטעם האמור בש"ס דחדתא בעתיקא לא קיימי. וצ"ל כמ"ש בטור אסתור לך כל הכותל או אפי' כל הבית ופשוט:

סעיף י"ט בהגה. וחייב עצמו כו'. מזה ראייה למש"כ הנוב"ק חחו"מ סי' ל"א בשט"ח שנשבע המלוה שלא יתבע ללוה אם מכר השט"ח הלוקח יכול לתובעו וא"צ לקיים שבועת המוכר. ועיי' ט"ז יור"ד סי' ט"ז ס"ק ח':

סעיף כ"א. צריך להרחיק כו'. הנה חידוש דין מצאתי ביד רמה שכתב דדוקא חלון שבלעדו לא יהיה האורה בבית כברוב בתים אבל, אי יש אורה גם בלעדי חלון זה א"צ להרחיק. והפוס' סתמו ולא כתבו כן ועיי' תוס' ב"ב ז' ע"א סוד"ה א"ל. שוב מצאתי בתשו' הרא"ש כלל ק' סי' ו' כתב כן בשם הרמ"ה ושכן דעת התוס'. ומש"כ עוד המחבר אעפ"י שלא הרחיק מהכותל כו' כתב הנמוק"י דאפי' השפיל ד' אמות צריך להרחיק ואינו מובא בטוש"ע:

סעיף כ"ה בהגה. ראובן שבנה כו'. הקצוה"ח הקשה מסי' קנ"ה ע"ש. וי"ל דהרמ"א נמי לכתחילה אמר למחות בו ומנ"ל דבדיעבד:

פת"ש ס"ק ו'. עיי' כנה"ג כו' תשוה"ג סי' רל"ה:

וכתב שם המגיה על הגליון גרם לו שלא ראה דברי תשוה"ג עצמם שמבואר שזה נותן טעם שעושה כדי לחזק כותליו. ולי תמוה למה לו הטענה משום שמא יפתח החלון ת"ל משום שמא יטען חלון פתות היה לי וסתמתי כדלק' סעי' י"ב בהגה. וי"ל עפ"י מש"כ הנתי' בחידושים לק' סי' קס"ב ס"ק ה' בשם הריב"ש דכשאין עדים שהיה פתות תחילה אף שיש לו פצימין י"ל אפשר שבנאו כך בפצימין:

שם. ס"ק י"א. עיי' בתשו' שבו"י כו'. בפנים יפות פ' שופטים כתב דמותר להשחית אילן לצורך מצוה כגון לצורך עצי סוכה. וכן פסק בשו"ת בנין ציון ת"ר סי' ט'. והפנ"י מביא ראיה מנחמיה סי' ת' צאו ההר והביאו עלי זית ועלי תמרים. ובס' אחד השיג ע"ז כי לא מצאנו איסור בקציצת ענפים משום בל תשחית, ולא עבר מה"ת אלא בקציצת אילן [עיי' חוו"י מובא ברמיזה כאן] ולענ"ד ראיה דגם בקציצת ענפים עובר מתוס' ברכות ל"ו ע"ב בהא דאין קוצצין בשביעית שהק' ת"ל משום איסור ב"ת. והא י"ל דאיצטריך משום קציצת הענפים דאסור בשביעית משום הפסד וגם בענפים יש הפסד וע"כ דגם בענפים עובר משום. ב"ת. ועיי' שו"ת ת"ס חחו"מ סי' כ"ז מ"ש בזה. שוב מצאתי במלמ"ל פ"ז מאי"מ מביא בשם הב"ש תמיד דלצורך מצוה שרי והמלמ"ל חמה עליו דבקציצת ענף לית ביה משום ב"ת. ובש"מ ב"ק מובא בשם גאון דכשכורתין הענפים שבראש האילן מתייבש כל האילן וצ"ע. [כעת נדפס הג' יד איתן על הרמב"ם וראיתי שהעיר על המלמ"ל מתוס' ברכות] והנה בשו"ת יעב"ץ סי' ע"ו הק' בש"ס ב"ק צ"א דאמר, רב דיקלא דטעין קבא אסור למיקצציה ושם אר"ת לא שכיב כו' אלא דקץ תאינתא שלא בזמנה. והק' מאי מוסיף ר"ת ארב וכן בזה הלשון מובא בש"ס ב"ב כ"ו והא רב נמי אסר בשיעור זה. ולדעתי פשוט דאי מרב הו"א דדוקא בדקל נערה כיון דנתגדל כ"כ שטוען קב אסור לקוצצו אבל באילן זקן שנזדקן כ"כ עד שאינו טעון אלא קבא הו"א דמותר כיון דקאי לגרוע יותר. לכך מוסיף ר"ח דאפי' אילן זקן נמי אסור מדקאמר בלא זמניה. וכן מצאתי בלשון הגאון מובא בש"מ ב"ק וז"ל בלא זימניה שהיתה עדיין טוענת תאנים. ועיי' מש"כ בזה המלבי"ם בהתו"ה פ' שופטים ובשו"ת בנין ציון ח"ר סי' ס"א. וראיתי בפסקי תוס' פ' מקום שנהגו דהקוצץ אילן סרק אינו רואה סי' ברכה. ועיי' תוס' ב"ב כ"ו ע"א ד"ה אנא ל"מ כן וכן משמע מחא"ג פסחים נ' ע"ש. ועיי' שו"ת תסל"א סי' צ"ג לענין אילני יער דהפירות היוצאים מהם חשובים פירי לענין כלאים. וצ"ע אי שרי לקוצצם:

סי' קנ"ה. סעיף ב'. מדברים שעולה מהם הבל תם הרבה. והוא מלשון הרמב"ם עיי' בהגר"א. ולכאורה י"ל למה לא פירש משום היזק העשן כמשפ"י רש"י וכן פירשו הרי"ף ורא"ש. וראיית ר"ת בתוס' י"ת ע"א מיין נסכים חלושה היא כמ"ש הרא"ש פ' המוכר פירות והר"ן פסחים פ' בתרא. וי"ל משום דבירושלמי פ"ב הל' ג' משמע דמשום החום הוא דאמר שם ביין מותר לסמוך אעפ"י שממעטו מ"מ משביחו וכן הוא בתוספתא מטבע החום למעט. ותמוה לי דבש"מ עמד על לשון המשנה דקאמר מפני שמשביתו דלמה צ"ל זה. ותירץ אעפ"י שממעטו. ולא הביא שכ"כ בתוספתא וירושלמי. והנה הב"י נדחק לתרץ דעת הטור שלא חילק בין יין א"י לשאר ארצות. והט"ז מתרץ דהוא מפרש בש"ס הני דידן ר"ל משחרב בהמ"ק בטלו טעם הפירות ואפי' של א"י נמי. ולכאורה י"ל זה בדעת רש"י והגאונים מובא באור"ח סי' ר"ב שפסקו ביין מעושן מברכין עליו שהכל דאישתני לגריעותא. ותמהו עליהם ממתני' דקאמר מפני שמשביתו. דבמתני' איירי בזמן המקדש. אבל עתה העשן פוגם היין. אבל צל"ע בחילוק הט"ז מירושלמי דמכילתין פ"ב דקאמר שם ר' הושיע כדשמע הכין תנייה יהב תמרא גו אגריה דבני אסרית חמרא אמר המשנה הטעתי לא שהטעתי המשנה אלא דריחא דבני מסרי חמרא. ויותר הול"ל דאיך רצה לסמוך אמתני' דמיירי בזמן המקדש והני דידן אחר החורבן קשי לה:

ומש"כ המחבר ואם הוחזקה החנות בתחילה כו' עיי' קצוה"ח מה שהק' על פירוש הר"י מג"ש. ותירץ דדוקא לאביי פירש כן ועפי"ז מיישב השמטת הרי"ף זה. ואינו מוכרת דגם ביד רמה פירש כר"י מג"ש ופירש האיבעיות אלו משום דאין אדם עשוי לשנות דירתו ואף שגילה דעתו עתה אין זה כלום כיון דלכתחילה הוי דירה ולא היה לו לאסוקי אדעתיה שיעשה אוצר רק אי לכתחילה גילה דעתו שנעשה לאוצר ומש"כ הרמ"א וה"ה שלא יפתח חלון כו' ונרשם טור בשם רשב"א. לפנינו בטור איתא כן בשם רשב"ם וכן העתק בנוב"ת חחו"מ סי' ל"ז. אבל מצאתי בש"מ איתא כן בשם רשב"א וראייתו מלשון לא יפתח חנות ש"מ דאפי' פתח לא יפתח. ולענ"ד ראיה יותר חזקה מדלא אמר כאן שיעור כמו בתנור ברישא וכן דיקדק הרמ"ה וכתב דהוא מלבד שיעור ד' אמות דגבי תנור. אבל מדסתם ע"כ הכא איירי שהיה התנור של נחתום והצבעים אינה תחת עלייתו רק בסמוך לה ואין כאן משום הרחקה דלעיל ורק משום ריחא לכן אף בסמוך לא יפתח. ומש"כ הנו"ב דע"כ הרשב"ם מפרש בנה עלייה כפירש"י ולא כר"ת. הנה בש"מ כתב לשון הרשב"א שכתב דינו אפי' לפירוש ר"ת. ובזה היה אפשר ליישב הגירסא אכסדרא תחת האוצר מהו שמחקו הדרישה. וי"ל להרשב"א שהספק באכסדרה שלפני ביתו והאוצר על האכסדרה וההבל יוצא מבית לאכסדרה אף דבשני בתים כה"ג אסור כמ"ש הרשב"א ממתני' אבל