בית יעקב (טבשונסקי) טז

בא"ד ומבואר בתומים כו' ט"ס הוא וצ"ל ש"ך ס"ק כ"ב. בש"ך ס"ק ד' יש ט"ס ובמקום "כהמחבר" צ"ל "כהרמב"ם":

סי' קמ"ג. סעיף א'. כל אותם ל' יום כו':

צ"ע שהשמיט מש"כ הרמב"ם דדוקא ל' יום ולא יותר ומש"כ הרב בהגה וי"א כו'. הוא דעת הנמוק"י ועיי' עליות הר"י בש"מ והנה הקצוה"ח מדמי לה למש"כ הנמוק"י ב"ק בשם הרמ"ה וא"כ למה השמיטה המחבר כאן ובאור"ח לענין תפילה בסי' ק"ת פסק כהרמ"ה. במג"א שם כתב דהרמב"ם והב"י סברי דהוי אונס וביור"ד סי' רל"ב בהגה שם מביא שני הדיעות ולא הכריע. וצ"ל כמ"ש המג"א דלענין שבועה החמירו. ותמיה ראיתי בחי' רע"א שם דעל מש"כ המג"א בשם ב"י בחו"מ כתב דלא מצא שם. והוא בסי' ר"ז סעיף י"ג בבדה"ב בשם הריטב"א ובמג"א ט"ס במ"מ. ובעיקר דברי האגודה הק' הקצוה"ח סי' נ"ה מנתינה בע"כ ומריש כתובות ובנתי' דחהו דהוי כהלואה. ובאמת הוא מחלוקת הראשונים דהרשב"א פ"ז דגיטין מובא בחירע"א שם כתב דהוי כמכירה על תנאי. ומתוס' גיטין ע"ה ד"ה מכלל נראה דהוי כהלואה. ומש"כ הנחי' להק' מההיא דפסקיה מברא. נ"ל דהאגודה ל"כ כן רק אם האונס שאירע לו ביום האחרון לא היה אירע לו בשאר הימים הקודמים וכן בתקנת הילל דלא היו מצניעין עצמם בכל השנה רק ביום, האחרון והיה יכול להחזיר מקודם ולא היה האונס כלל אבל באונס שהיה יכול להיות גם בשאר הימים מודה האגודה ול"ק ממברא דפסיקת המברא היה יכול להיות גם בשאר הימים אילו בא בהם. וקושית הקצוה"ח מריש כתובות דהש"ס דדייק הא חלה לא ל"ד חלה אלא ה"ה לשאר אונסין וכמ"ש רש"י ותוס' שס דומיא דמת אלא דבמת החסרון הוא משום דאין גט לאח"מ ואי בתלה כדעת האגודה לפמש"כ הקצוה"ח הא הטעם משום דלאו אונס הוא ואין זה דמיא לאונס מיתה. ומש"כ הקצוה"ח מנתינה בע"כ נ"ל דגם האגודה מפרש תקנת ר"י דהוי כתנאי וכמ"ש הקצוה"ח והגרע"א ואפ"ה שפיר דייק משם דאם להש"ס א"ש דתקנת הילל והיה נגד הדין דנתינה בע"כ בעלמא לא הוי נתינה היה לו לתקוני גם בזה דנאמר אונסא רחמנא חייביה, ובאמת בזה הוי מחלוקת בירושלמי וע"כ דלא נקרא עליו שם אונס כלל. עוד נ"ל בהא דתלה. דאם עשה תנאי אם לא אבא עד יב"ח מסתמא כשקבע זמן זה היה בדעתו שבהמשך זמן זה יהיה לו ישוב הדעת ולגמור הדבר ואיך נימא דפושע הוא במה שלא בא מקודם דאילו רצה לבא לא היה מתנה על זמן יב"ח. ועיי' ח"ס חחו"מ סי' מ"ב מש"כ בזה ובזה ראיתי בשו"ת חסד לאברהם להגר"א תאומים סי' נ' מביא ראיה מש"ס ביצה כ' ע"ב למ"ד נו"נ אין קריבין ביו"ט לא תימא כו' ורבנן הוא דגזרו גזירה שמא ישהה ופירש"י שם שישהה עד המועד שיהא בשר מצוי ברגל וכשיבא המועד יארע לו אונס ונמצא מאחר נדרו וקשה מה איכפת לן אם יארע לו אונס ברגל שלא יקריבו הלא לא יעבור על בל תאחר דאנוס הוא ויקריב אתר התג ופשיטא דמי שנאנס ולא היה יכול להקריב כל הימים עד עבור ג' רגלים דאינו עובר על ב"ת. ואף עשה דובאתם והבאתם שמה לא יפסיד דיקיימנה אחר רגל הג'. וע"כ כהאגודה דל"ת כה"ג אונס הואיל והיה יכול להקריב מקודם. והנה מש"כ ראיה מש"ס. מש"ס גופה אין שום ראיה דמשום אונס הוא דהא בש"ס נוכל לפרש כפירוש הרגמה"ג על גליון ש"ס מנחות ק' ע"ב דדילמא ישתהו הכהנים מלהקריב כ"כ קרבנות ויבואו לבית הפסול. אלא דמפרש"י לכאורה ראיה כהאגודה ולאחר העיון גם מפירש"י אין ראיה לפמש"כ הפנ"י ר"ה דאם היה אונס בכל הג' רגלים תיכף שיעבור האונס עובר על ב"ת וה"נ כונת רש"י דיהיה אנוס ברגל ולאחר הרגל כשיעבור אונסו עובר בכל יום אב"ת והוא ימתין על רגל הב' ועובר בכל יום. ובאמת צ"ע למה לא פירש"י דיעבור על עשה דובאתם והבאתם שמה דעובר ברגל אחד ויותר שכיח דיארע לו אונס ברגל אחד משיארע לו אונס בכל הג' רגלים ושיעבור על ב"ת. ולכאורה מזה ראיה למה שהעלה הפנ"י ביצה י"ט דעשה זו אינה אלא באפריש ולא אקריב אבל אמר ולא אפריש אינו עובר אף דבלאו כה"ג עובר. וגם צריך טעם למה לא פירש בגזירה שמא ישהה משום תקלה דגיזה ועבודה וכה"ג שם י"ת פירש משום תקלה. וצ"ל כמ"ש בהג' רש"ש שם דטעם זה הוא על אמר ולא אפריש דל"ש תקלה. וא"כ יפה פירש"י משום הלאו ולא משום העשה דבכה"ג אין בה משום העשה. ואף דראיית החסל"א נדחית אבל עיקר הבנתו בדברי האגודה יפה מאוד דהאגודה לא קאמר אלא בנשבע או מחייב א"ע לעשות דבר זה עד זמן פלוני ומונח חיוב אכתפיה לעשות דבר זה בתוך זמן זה ואם היה לו זמן שלא היה אנוס ולא קיים עבר על שבועתו. משא"כ במחייב א"ע דבר על תנאי הרי לא שם החיוב על נפשו לקיים התנאי רק שהתנה שאינו נותן מתנה זו רק באופן כשלא יקיים התנאי זה בזמן זה וכשהוא אנוס בקיום התנאי בטלה המתנה דאמרי' דלא נתן המתנה רק כשלא יקיים התנאי ברצון ולא כשלא יוכל לקיימו משום אונס ואף שבתחילה לא היה אנוס הואיל ונאנס לבסוף אדעתא דהכי לא נתחייב. וניחא בזה מה שלא הובא דין האגודה באהע"ז גבי גיטין וקדושין דל"ש בהו אונס רק לענין קיום התנאי. ובזה יש לפלפל הרבה במה שכתבו האחרונים בדברי האגודה:

סעיף ב'. אבל אם א"י כו' אין דין זה מוסכם עיי' נמוק"י בעובדא דשכוני גואי ובש"מ בשם ר"י וגם ברמ"ה ל"מ כן וצ"ע. ומש"כ בבאה"ט ס"ק ה' אם ברת כו' אפשר כו'. כ"מ לכאורה מדיוק לשון רש"י כתובות י"ז ע"ב ד"ה אי ברת ע"ש:

סי' קמ"ד סעיף ג'. והוא שלקח בשטר:

בתומים חקר באם מכר כל שדותיו וגם שדה זו בכלל לדעת הטור. ובנתי' פשוט לו דהוי חזקה אפי' בסתם. הנה מצאתי ביד רמה שכתב דדוקא בשדה זו ולא בסתם וכן בג' לקוחות. מש"כ הנתי' לדחות דברי התומים ממש"כ הרמב"ן ע"ש. א"מ דהא הרמב"ן כתב שם דא"א לאוקמי תרוי' בסתם דהא אמר כי תניא ההיא. ועכצ"ל כמ"ש התומים דמצי מיירי בכל שדותיו וגם שדה זו וא"כ אין לנו הוכתה על סתם. ומש"כ בסמ"ע ס"ק ה' בשם תשו' הרשב"א הק' בנתי' דא"כ אפי' מכר שלא בשטר נמי תמיהני דאין ה"נ דהא כתב הה"מ מובא כאן בב"י דדעת הרשב"א כדעת הר"י דאפי' שלא בשטר נמי. וצ"ל דכונתו להק' לדיעה הא' כאן. אלא שדברי הרשב"א גופא צ"ע שכ' אפי' הקדישה שלא בשטר כו' דמאי צריך לטעם שאין לו תובעים דכי גרע הקדש ממכירת הדיוט כיון דס"ל דבהדיוט נמי אפי' שלא בשטר:

סעיף ד'. והוא שמכרו בשטר:

בטור נסתפק בדעת הרא"ש להיכן היא נוטה. והק' המפרשים דהא מפורש כן בדברי הרא"ש עיי' דרישה ותומים. ומצאתי בש"מ בסוגיין בשם תוס' הרא"ש שהק' קושית התוס' וכתב לחלק כדעת הר"י ואח"כ כתב דיש לחלק באו"א והטור היה בקי בנוסח הרא"ש ובגירסתו:

סי' קמ"ה. סעיף א'. שאין העד מדקדק בזה:

עיי' תומים ונתי' מה שחקרו לדעת התוס'. ובאמת דברי התוס' אינם לדינא דא"צ לחילוק התוס' כמ"ש הבעה"מ לחלק וכן בש"מ. ובהג' אשרי לא העתיק רק דברי התוס':

סעיף ב'. העיד האחר כו':

אבל אחד מעיד על אב"ג ואחד על דה"ו מצטרפין כמ"ש סמ"ע בשם הטור. והנה הירושלמי סנהדרין פ"ג הל' ט' נראה שחולק ע"ז דפריך שם בפשיטות אילו אחד מעיד שאכלה שנה ראשונה שניה ושלישית ואחד מעיד שאכלה רביעית וחמישית ושישית שמא כלום הוא. ובש"ק סוטה פ"א הל' א' הק' הא לעיל מזה איתא מודים חכמים לריב"ק בשני חזקה דמצטרפין. וראיתי בהג' יפ"ע סנהדרין ל' מגיה בירושלמי זה אומר אג"ה וז"א בד"ו. וכן מש"כ בירושלמי בשטר ע"ש מיירי נמי בקרא ערעור על אחד מהם שהוא פסול דבטל כל העדות וצריך לקיים ולהכשיר כולם. הנה הרשב"א ז"ל מובא בש"מ ב"ב כ"ט הביא גירסת הירושלמי כמו שלפנינו וחלי לה במחלוקת דרבנן וריב"ק והירושלמי כת"ק דריב"ק ס"ל. ולפנינו נדפס תי' הרמ"ה על ב"ב ומצאתי שם נ"ו ע"ב מביא הירושלמי הזה והק' קושית הש"ק ומפרש לה באופן שהני חזקות שייכים להדדי ומשכח"ל באתרא דמוברי באגי דאובר פלגא ואכל פלגא בראשונה והדר בשניה אובר מאי דאכל ואכל מאי דאוביר וכן בכל שתא ושתא עד דמישלם שית דאשכח דלא קיימא ליה חזקה עד שית שנין ועוד