בית יעקב (טבשונסקי) יא

התשו' שכ' והרי הוא ערב והא נ"מ טובא בין ערבות לדד"ג כמש"כ לעיל סי' קכ"ח סעי' ב'. והט"ז הק' דכל חיוב הערבות הוי אסמכתא רק משום הנאת הימנותא משתעבד והכא צווח שאינו רוצה שיאמין לו. ולמש"כ הב"ח מובא לעיל בש"ך סי' קכ"ט ס"ק ל"ט דערב סתם לעכו"ם הוי קבלן כדיניהם ובקבלן א"צ לטעם דהימנותא עיי' מ"מ פכ"ה ממלוה:

סמ"ע ס"ק י"ד. משא"כ כאן כו':

הט"ז כאן והנתי' לק' סי' קע"ו ס"ק נ"א גימגמו בדבריו והמעיי' בדרישה יראה דדבריו נכונים. ובמסגה"ש כתב דמטעם הסמ"ע נראה דלא ס"ל כהט"ז לעיל רסי' ק"ל דביש שטר ביד המלוה סגי דהא הסמ"ע כתב דדוקא בעכו"ם דאזיל בחר ערב תחילה הדין כן. וליתא דהסמ"ע כתב כן אפי' שיודע שיש להלוה שובר מהעכו"ם דבכה"ג בישראל פטור:

סעיף ח'. ונעשו ערבים זל"ז כו':

עיי' ט"ז ותומים מה שחילקו בזה. והרשד"ם סי' קפ"א כתב דכ"ז כשהעלילה היא בעצם השותפות אבל עלילה צדדיית לא וכ"כ הלחם רב סי' ק"ג. ובשו"ת ב"ש חחו"מ סי' ל"ז דן בשנים שחכרו עסק מאדון אחד ונשרף העסק והעלילו עליהם שהם שרפו ותפס האדון משותף אחד ותובע להב' לסייעו בהפסידו ופסק בדרך המהרשד"ם דעלילה צדדיית היא ואינו מחיוב לסייעו:

סעיף ט'. יש שכתבו כו' לא נשתעבד לו:

הה"מ לא כתב מקורו. ומכבר אמרתי להביא ראיה מש"ס ב"ב קס"ט ההיא איתתא כו' א"ל ר"נ זיל זבין כו' והדר זבנה ניהלה באחריות. ולמה לו למיזבן לה הרי יכול לקבל עליו אחריות מתורת ערבות וע"כ דל"מ קבלת אחריות דאחר. ובדרישה כתב דלטעם הב"י בדעת הרמב"ם אם אחר שכבר קנאו מפייסו ליתן ערב ש"מ דלא ניח"ל למזבן ליומא וכי נתערב לו סומך עליו. ולטעם המ"מ לא מהני. ומש"ס שם משמע כהמ"מ דהתם הוי אחר הקנין ויקבל אחריות עליו וע"כ דלעולם ל"מ. [ועיי' שו"ת בית אפרים חחו"מ סי' ל"ד בארוכה בזה ושם בארה דשני הטעמים צריכים זל"ז] שו"ר שיש לדחות ראייה זו לדעת הרמב"ם סי' זה סעיף י"ג דאין ערב משתעבד בדשא"ק א"כ נ"מ גדולה יש לפמ"ש בסי' קט"ז דאם הוקרה או השביחה נוטלה כמו שהיא שוה כעת ואילו מחיוב ערבות לא היה יכולה לגבות ממנו היוקר דע"ז לא נשתעבד הערב לכן אמר זיל זבנה ועיי' תומים ס"ק י'. ודעת גאון מצאתי בתשו' הגאונים סי' מ"ה דמשתעבד כה"ג. ובש"ך ס"ק ט"ו חקר אי י"ל קי"ל כהרמב"ם. ומצאנו חבר להרמב"ם מובא בהג' אשרי סוף ב"ב ע"ש:

סעיף י"א. ראובן שקנה שדה משמעון כו':

בפרישה הק' ח"ל דל"מ מטעם דנ"ר עשיתי לבעלי וכתב משום אחריות נכסים. ודוחק דלא הוזכר בתשו' מדין אחריות ויותר נכון מזה ראיה להב"ש אהע"ז סי' צ' סעי' י"ז שאם עשתה שטר בפ"ע אפי' אחר מכירה א"י לומר נ"ר עשיתי לבעלי דכולי האי לא עבדה משום נ"ר ושפיר דייק הרא"ש שתעשה שטר בפ"ע:

סעיף י"ג. כל מה שתתן לו כו' היינו דוקא באותו פעם ולא בפעם אחרת ולשון כל מה שתתן אערב לך חוזר על כמות הסחורה כן כתב במשפטי שמואל סי' מ"ה מובא בקהלת יעקב אות ק"י:

סעיף י"ד. האומר לחבירו כו':

במדר"א תמה בראיית המ"מ מסוטה ל"ז מובא בבאה"ג דהתם כ"א מישראל נעשה ערב להבוי"ת בעד ערבות של חבירו שעשה בעד חבירו האחר והוא כעין הנידון המובא בש"ך. אבל הכא אין למלוה כלום על ערב שני כ"א נגד הערב נשתעבד שני. ופשוט דאין כונת המ"מ לדמויי לגמרי לשם. וכונתו רק להוכיח דמהסברא היינו אומרים דלא מהני ערב אלא כשע"י ערבותו ניתן מעות וכדומה אבל השתעבדות ערבות על ערבות לא היינו יודעים דלא מצינו כן. וע"ז מביא ראייה משם דמצינו ערבות כה"ג וממילא לכל כה"ג. ועיין מדרש חזית ע"פ משכני אחריך אבותיכם צריכים ערבים משל למלך כו':

וצ"ע בתשו' הרדב"ז מובא בקהל"י חלק מדות חכמים אות ל' שכתב דערב לערב לא עבדי אינשי ומה"ט ב' שערבו לא יכול לגבות מאחד על הכל ולא הזכיר מש"ס דסוטה. ועיי' ש"ך בשם הגד"ת. ואם המלוה יכול לתבוע להערב הראשון משום דר"נ. נסתפק בזה הגד"ת ותלי לה במחלוקת דלעיל אי ערב יכול לתבוע להלוה קודם שפרע עבורו וה"נ יכול לומר דאינו חייב רק אחר שיפרע ולא קודם. ועיי' שמ"ק ב"ק דף מ' בראובן שנתחייב לשמעון ושמעון נתחייב ללוי דשייך שדר"נ אם יוכל לגבות מהערב של ראובן כיון דשמעון היה יכול לגבות מהערב. ועיי' שו"ת שומ"ש מ"ק ח"א סימן קס"ג מש"כ בזה:

סי' קל"ב. סעיף א'. אבל קטן שערב כו':

בערב קבלן נסתפק הבעה"ת מובא בב"י. ובסמ"ע פשיט ליה דפטור. ומהטעם שכ' לק' סי' רל"ה דבקל מתפתה משמע דאפי' נו"נ ביד נמי פטור. ובנתערב לקטן שהלוה לאחרים יראה דאין התחייבות לקטן כמ"ש לק' סי' רמ"ג סעי' י"ט. וצ"ע בקטנה שכתבו האחרונים שם דיש התחייבות נגדה. ובל"ז י"ל דלא חשיב הימנותא דקטן הנאה להתחייב בה:

סעיף ג'. יפרע מאיזה מהם שירצה:

עיי' תומים שהק' בסתירת פסקי המחבר מסי' ק"ז. ובפשיטו י"ל דהמחבר דעתו להלכה כמש"פ בסי' ק"ז וכמו שמוכיח בתומים. וכאן מביא לשון הרמב"ם בשלימות משום הך דסעי' ה' שהיא הלכה אחת ברמב"ם וכתב כל ההלכה בלשונה ומפסיק בהך דסעי' ד' שהוא מסקנת הי"ח מלשון הטור. וראיה דבסי' ע"ז כתבם בסעי' אחד. ועיי' יד מלאכי בכללי השו"ע מהכנה"ג דאף בשני דינים דסתרי זל"ז בשו"ע אמרי' דבמקום אחד סתם כהרמב"ם לבני א"י ומערב דגרירי בתריה ובמק"א פסק כדעת החולקים לשאר המקומות שלא קבלו עליהם פסקי הרמב"ם. והנה בקצוה"ח לעיל סי' ע"ז האריך לחזק דעת המבי"ט מובא בש"ך כאן. ותוכן סברתו דלטעם הרשב"א ומהרי"ק בדעת הרמב"ם דאין בהערבות השתתפות שפיר אינו גובה והטור כתב כן לטעמו דמדמה לשנים שלוו. ול"י מה הועיל בזה דהא הש"ך דחהו מכח פסקי המחבר והרי המחבר סי' ע"ז פסק דשנים שלוו אינו גובה מכ"א רק החצי וע"כ כהרשב"א ומהרי"ק כמש"כ בסמ"ע וש"ך שם. ופסק כאן כהרמב"ם. והנחי' כאן כתב דשנים שערבו דמי ממש לשנים שלוו. ודחאו במשובב דהא אנן פסקינן כרשב"א ומהרי"ק דאינו גובה אלא החצי. ובזה גם הוא נתפס בדבריו. וגם במה דחה להנחי' ממ"ש הרשב"א ומהרי"ק כונת הנחי' היא דחזינן לדעת הטור בדעת הרמב"ם דערבים דמי ללוים ואף דאנן לא פסקינן כן מה"ח נימא לעשות פלוגתא רחיקתא דלהרשב"א ומהרי"ק אין בערבים משום השתתפות כלל הא מהסברא דמיא ללוים כמ"ש הנחי' להוכיח כן. וראיית הקצוה"ח ממ"ש ר"י גאון בשני לקוחות דאינו גובה מחבירו דתה הנחי' וכתב ששיבוש הוא דבשלמא בלקוחות שהטריפה הוא מצד אחריות לכך אינו חוזר על לוקח השני משא"כ בשני ערבין. וכתב במשובב דכל מה שכתב המחבר אינו ענין לכאן דנהי מאן דזבין ארעא ליומא זבין מ"מ אם היינו אומרים דכל שהוא יכול להפרע מזה ונפרע מאחר מחויב ליתן מחציתו א"כ בשני לקוחות נמי ומה ענין אחריות לכאן. הנה כונת הנתי' דהא מלוה עצמו היה ודאי גובה כל החוב עכ"ז אם גבה מהלוקח לא היה יכול למיהדר על הלוה זולת האחריות מטעם דזבין אינש ארעא ליומא ואין זה שייך בערב וגם ביתר דברי המשובב יש לערער ואכמ"ל:

הלכות חזקת מטלטלין סי' קל"ג. סעיף א'. נכון הדבר כו':

המהרש"ק בהג' חכ"ש תמה דהכא משמע דדוקא כשתובעו מכח מו"מ צריך לברר וברי' סי' ע"ה סתם דבתבעו מנה צריך לברר והרא"ש לשיטתו שם בסי' ע"ה דא"צ לברר רק בניכר רמאות. אבל המחבר פסק שם כהרמב"ם דבכל גונא צריך לברר. ולק"מ מלבד דדעת רמ"א בהגה שם דלפ' הרמב"ם והרא"ש כמ"ש שם בסמ"ע. עוד י"ל דהכא עדיף דהוי כעין בירור קצת כמ"ש הב"ח שאמר מכח מו"מ ועכ"ז כתב דצריך לברר משום דנפישי רמאי. וגם מש"כ שם עוד בענין ספרים אי הוי עשוים להשאיל ולהשכיר דמצא דעת רש"י שבועות מ"ו דלא הוי עשוים להשאיל ולהשכיר ודעת הג' אשרי