בית אליקום צט

שפיר להסמיך מיעוט דמפילות למחצה נקבות אבל ביצאה מליאה הוי תרתי דסתרי דאם נדון אם ילדה בן קיימא הרי הרוב מבטל מיעוט מפילות ואין שייך לצרף אח"כ והוי כמסופק אם ילדה זכר או נקבה ע"כ חושש הת"ק ופסקו להלכה כן כל הפוסקים ואפשר לכוין גם סברא זו בדברי הרשב"א ונ"י ועכ"פ ברור בלא נודע באח הוי שפיר רוב והחזקה מטעם רובא ואף בעבר כמה עבורים וכנ"ל וכ"ש בעובדא דתשובת הרא"ש דלא נודע כלל מקום חמי' וחמותה ואיכא לספוקי אם הי' כלל לאביו אשה ובכה"ג אין שום חילוק בין עבר כמה עבורים וזמנים טובא לענין רוב דדוקא ביצאת חמותה למדה"י עם חמי' דהרי איכא רוב נשים מתעברות ויולדות יש לפקפק אם שהה כמה עבורים דהוי מחצה ולא רוב אבל כל שלא נודע לו באשה כלל הרי הספק בכל עת אם נשא אשה כלל ואף אם נשא איכא רובא דטבע העולם דהרי אין אנו דנין על חמותה כלל כ"א אם יש לו אח הוי שפיר רובא בכל הזמנים א"כ בעובדא דתשו' הרא"ש הוי חזקה מטעם רובא ולעולם שייך רובא א"כ א"א בשום פנים לדחוק בתשו' הרא"ש לפרש כפי' מהרי"ט דדוקא באיכא הוכחה דכמה שנים הוי חזקה דהרי לעולם בין בשהה זמן רב או מעט איכא רובא בלא"ה והרי הוחזק בל"ל אח מטעם רובא ולזה א"צ שום הוכחה א"כ לפ"ז במקום שאין מכירין את אביו ולא נודע אם יש לאביו אשה הרי איכא חזקה מטעם רובא לעולם וא"צ לשום הוכחה. ועיין נו"ב במ"ת באה"ע סי' קמ"ג דהביא כן בשם הריב"ש סי' תק"ט בהלך בעלה למדה"י לחוד ולא יצא קול שנשא שם אשה ומת אשתו שבכאן מותרת ליבם דהרי אין כאן רוב נשים מתעברות ויולדות ומעמידין אותה על חזקת זקוקה ליבם וכתב שם הנו"ב מזה להוכיח דהיכא דלא נודע משפחתו כגון באסופי דאף אם ניחוש למיעוט עכ"ז בכה"ג דלא נודע באשה כלל לחמי' הוי מיעוטא דמיעוטא כיון דאין כאן כלל רוב נשים מתעברות ויולדות ע"ש וכ"ז לפי שיטתו שפקפק על טעם הרשב"א ונ"י בהא דיצאת מליאה ע"כ סובר דאפשר דחששין למיעוט אבל כיון שבררנו בטוב טעם לעיל באו"ד ובכאן לבאר החילוק על נכון ואין חוששין למיעוט וביצאת מליאה אין כאן רוב כנ"ל ועכ"פ יש סיוע ברור במקום שאין נודע כלל משפחתו ואביו אם יש לו אשה עכ"פ איכא רובא להתיר ואף בזמן מרובה מטעם טבע העולם והוי זכרים מיעוטא ואין חוששין א"כ עכ"פ איכא חזקה מטעם רובא ובעובדא דתשו' הרא"ש דלא נודע כלל אם יש לאביו אשה א"צ לשום הוכחה ודלא כמהרי"ט. ובזה נדחה מ"ש הגאון בעל פנ"י בחידושיו לקדושין על רש"י דאי אתי אח לאחר מכאן כו' דמשמע אם בא אח מקודם דמהימן ונדחק משום דהך חזקה דלא אתחזק באחי לאו חזקה גמורה אלא ספק הוי יעו"ש ולפי הנ"ל הא עכ"פ הוי חזקה מכח רובא וכנ"ל וגם איך יפרנס הפ"י דברי הרשב"ם דכתב ג"כ ב"ב קל"ד כלשון רש"י והרשב"ם כתב מפורש דבזה אחי היכא דלא הוחזק באחים דא"נ ושם שניהם מודים וכ"ש כשבא אח ואמר שהוא אחיו שא"נ וכמ"ש לעיל אות א' אלא ברור הפי' ברש"י כגון שנודע אח בבירור ע"פ עדים וכמ"ש הרז"ה וכנ"ל באו"ב. וגם מה שנדחק בתשו' חמ"ש סי' ך' באה"ע על דברי רש"י לחלק דוקא הבעל בעצמו א"נ דאית ליה אחים דכיון דלא אמר עד עתה דפי' בש"ס לא הוחזק באחים דאיכא הוכחה כסברת מהרי"ט ברא"ש ע"כ מדלא אמר עד עתה א"נ אבל כשבא אח אין החזקה מנגדתו דאימור נולד במדה"י ולא נודע להבעל עד עתה ע"כ מזה דן דאף ע"א נאמן יעו"ש הנה מלבד הדוחק הגדול לפרש בש"ס דאיכא הוכחה ששהה זמן רב ועכ"פ איך יתפרש ברשב"ם שכתב בהדי' בזה אחי א"נ דלא מיירי כלל בשהה זמן מרובה ומיירי אף שאמר תיכף בשעת קדושין ג"כ א"נ ושם ליכא הוכחה כלל וכן הרמב"ם פ"ג מיבום כתב סתם זה אחי א"נ וגם לפי' רשב"ם הוא הטעם בלא הוחזק באחים ובנים מטעם ס"ס א"כ א"צ שום הוכחה וגם לשיטת רש"י מטעם חזקה אף אם נאמר דזה דלא נודע באחים לא הוי חזקה רק ספק עכ"פ הוי חזק' מכח רובא כנ"ל ע"כ בשום פנים א"א לפרש ברש"י ורשב"ם דאי אתי אח מקודם דנאמן כ"א באח ברור בעדים כנ"ל או כמ"ש לעיל באו"ה דהוחזק שמו ושם אביו ושם עירו בחזקה גמורה ועי"ז נתברר באותו עיר שיצא משם שיש לו אחים כנ"ל. ועכ"פ מה שנראה בתשו' חמ"ש הנ"ל דבלא מוחזק באחים וליכא הוכחה כגון שאמר תיכף בשעת קדושין שיש לו אחים דנאמן ברור הדבר דליתא דאף בהוחזק דל"ל בנים ג"כ א"נ לומר יש לי אחים כמבואר בלשון הרמב"ם פ"ג מיבום וטוש"ע וכ"ש היכא דלא מוחזק באחי ולא בבנים דא"נ מטעם ס"ס שכתב הרשב"ם ואף בהוחזק דל"ל בנים ג"כ א"נ לומר דיש לו אחים היכא דלא הוחזק באחי מטעם חזקה דאתי מכח רובא וכנ"ל. ונתבאר באות זה שא"א לפרש בשום פנים תשובת הרא"ש כפי' מהרי"ט דהחזקה מטעם הוכחה דשהה כמה שנים ולא אמר דיש לו אחים דהרי בנידון תשובת הרא"ש לא נודע כלל אם יש לחמי' אשה דהוי רוב בכל האופנים ולהנו"ב הוי רוב גמור אף לר"מ וחשש אח הוי מיעוטא דמיעוטא כנ"ל וא"כ הוי חזקה מכח רובא כנ"ל ע"כ ע"א א"נ כמ"ש בתשו' הרא"ש. ואין לומר ע"פ מ"ש הפנ"י בחדושי קדושין ס"ג דע"א נאמן נגד רוב אף שא"נ נגד חזקה ע"כ כתב אם נתערב בשר במקולין אף דאיכא רוב טריפות נאמן ע"א לומר שזה כשירה ועיין נו"ב חלק אה"ע סי' ס"ט במ"ק ועיין ש"ש שמעתא ו' פרק ז' ועיין בס' בית אפרים על יו"ד מהגאון מוהרא"ז ז"ל בקונטרס הראיות דף קכ"ג ב' אות כ"ח דהוכיח במישור ברובא דליתא קמן רק שהרוב תלוי בטבע וע"א מעיד נגד הרוב א"נ והביא ראיה מהא דיו"ד סי' ל"ט בבודק שהכניס ידו ואמר דטריפה דנאמן מחמת שהוא בידו אבל בלא"ה א"נ להוציא הבהמה מחזקת כשרות והוא מתשו' הרא"ש כלל ך' וחזקת כשרות דבהמה הוא חזקה דאתי מכח רובא וע"ז קאמרינן דוקא מחמת שהוא בידו נאמן אבל באינו בידו א"נ. וכ"כ בש"ש שם. א"כ הוי שפיר חזקה מכח רובא בנידון תשו' הרא"ש ואין ע"א נאמן כנ"ל כ"ז כתבנו לבאר ולברר דאין לומר בכוונת התשובה של הרא"ש ככוונת מהרי"ט אבל באמת י"ל דאיכא חזקה בלא"ה ולא מוחזק באחי הוי חזקה בפ"ע כיון דלא נודע באח מעמידין האשה בחזקת שאינה זקוקה ליבם וכנראה מפשט דברי רש"י ורז"ה כנ"ל. ומלשון הנ"י בפ' אשה בתרא ביבמות בריש פרק שכתב דחזקת אשה זו דשריא לשוק כיון שאין לה יבם ידוע לנו ורובא נמי מתירה לשוק משום דכל היולדת מחצה זכרים ומחצה נקבות ומיעוט מפילות ע"כ הוי רוב וחזקה ואף לר"מ לא חיישינן נראה מבואר דס"ל דהוי חזקה בפ"ע ולא מכח רוב וזה גופא שאין לה יבם ידוע הוי חזקת היתר וכמ"ש לעיל אות ד' להוכיח מהנ"י דלא כהב"ש ס"ק ז' וכנ"ל ע"כ ניחא דהך מתני' דקדושין האומר יש לי אחים א"נ אתי לכ"ע אף לר"מ דהוי רובא וחזקה בלא מוחזק לן באחי וכמו ביצאת חמותה למדה"י דאין חוששין דאתי אף לר"מ דהוי רובא וחזקה אף דשם הוי חזקה ברורה דנודע מקודם דיצאת דאין לו אח אבל בלא הוחזק באח הספק מקודם ג"כ עכ"ז הוי חזקה גמורה כיון שאין יבם ידוע לפנינו וכמ"ש הנ"י הרי היא בחזקת היתר לשוק וביארנו לעיל דהך חזקה קמייתא ס"ל להנ"י דאיתרע כיון דרוב נשים מתעברות ויולדות אלא דעיקר החזקה כל זמן שלא נודע ביבם ידוע מעמידין האשה בחזקת היתר לשוק וכן הגאון בנו"ב מ"ת סי' קמ"ה הסכים דזה הוי חזקת היתר שפיר וכנ"ל באות א' א"כ זכינו לדין בלא הוחזק באחי אף דהוחזק דל"ל בנים דעת הרי"ף והרמב"ם ורש"י ורז"ה ונ"י ורא"ש וטוש"ע דאינו נאמן ואף ע"א א"נ כפשט השו"ע ודלא כהב"ש שכתב דרש"י ור"ן ונ"י חולקים על השו"ע ולפי מה שבררנו כולם מסכימים לדינא דשו"ע וכפי שבררנו כוונת רש"י וכן מהנ"י הוכחנו במישור להיפוך. ואף דעת הרשב"ם אינו עומד לנגדינו וכמ"ש הנו"ב סי' קמ"ה ומהרי"ט יחיד בדבר ועשרים מסכימים הוא דוקא בנידון של מהרי"ט דאיכא תרי סהדי בעד מפי עד ואף בקול שיש שני עדים לכ"ע אסור