בית אליקום ק

כמבואר בש"ס ב"ב ובפוסקים. ובהכי ניחא שיטת הרשב"ם דפירש בלא הוחזק באחי ולא הוחזק בבני דא"נ מטעם ס"ס ולשון הש"ס דחיקא ליה וכבר ביארנו באו"ג כמה דרכים בלשון הש"ס דלא בעינן לא הוחזק בתרווייהו ואף דהוחזק דל"ל בנים א"נ לומר דיש לו אחים ולפי הנ"ל גם הרשב"ם מסכים להפוסקים והא דקאמר הש"ס לא הוחזק בתרווייהו והוי מטעם ס"ס והיינו דהרשב"ם סובר דהך חזקה דלא הוחזק באחי הוי חזקה מטעם רובא כנ"ל ולא דמי להא דיצאת חמותה למדה"י דשם איכא חזקה ברורה מקודם דנודע דלא הי' לו אח אבל בלא נודע באח הוי חזקה מטעם רובא לפ"ז לר"מ דחייש למיעוטא בכה"ג דהיכא דמוחזק דל"ל בנים ולא הוחזק באחים לר"מ נאמן לאסור ולא מהני חזקה מטעם רובא ע"כ מוקי הש"ס בלא הוחזק בתרווייהו לא באחים ולא בבנים וא"נ לכ"ע אף לר"מ דהוי ס"ס בלא החזקה אבל לדידן דקי"ל כרבנן כ"ע מודים אף בהוחזק דל"ל בנים ולא הוחזק באחים דא"נ מטעם חזקה מחמת רובא ובזה יש לכוין שיטת רש"י ג"כ כשיטת הרשב"ם דרש"י פי' בקדושין בלא הוחזק באחי דקיימא הך איתתא בחזקת שאינה זקוקה ליבם משמע דהוי חזקת היתר וביבמות קי"ט ב' פרש"י סיפא חזקה לשוק ורובא לשוק דפירש"י החזקה שהרי בלא יבם היתה תחלה כשיצאתה ולא פי' כהנ"י דהחזקה הוא כיון שאין לה יבם ידוע דהא לרש"י בלא הוחזק באחי הוי חזקת היתר ולפי הנ"ל ניחא דהך חזקה דלא הוחזק באחי הוא מטעם רובא א"כ החזקה והרוב אחד ולר"מ בעינן תרווייהו חזקה ורובא ע"כ פירש"י שם החזקה ברורה שבלא יבם היתה תחילה כשיצאת כדי שיהי' חזקה בפ"ע והרוב בפ"ע ואף לר"מ אין חוששין אבל בלא מוחזק באחי החזקה מטעם רובא ולרבנן מהני ע"כ א"נ לומר יש לי אחים אף בהוחזק דל"ל בנים לרבנן דפליגי על ר"מ דלא חיישינן למיעוטא ובש"ס דקאמר בלא הוחזק באחי ולא מוחזק בבני לאוקמי המשנה אף לר"מ ומטעם ס"ס דא"נ אף לר"מ ונמצא הרשב"ם ורש"י בחדא שיטה קיימי. ואפשר דאף רש"י מודה לנ"י דהוי חזקה מחמת שאין יבם ידוע היא בחזקת היתר בלא מוחזק באחי והא דנקיט רש"י ביבמות חזקה שבלא יבם היתה תחלה כשיצאת חזקה אלימתא נקיט רש"י אבל ה"ה החזקה מדלא נודע באח אבל עכ"פ ברשב"ם נכון לפרש דהחזקה הוא מכח רובא ולהכי נקיט הש"ס דלא מוחזק באחי ולא מוחזק בבנים ומחמת ס"ס של הרשב"ם כדי לאוקמא המשנה כדברי הכל אף לר"מ אבל לרבנן דקי"ל כוותיהו מודה הרשב"ם אף היכא דהוחזק דל"ל בנים ולא הוחזק באחים א"נ לומר יש לי אחים ואף ע"א א"נ מכח חזקה דאתי מכח רוב וכנ"ל. והך חזקה מכח רוב הוא חזקה אלימתא ואין כאן פקפוק מה שפקפקו הנו"ב ושו"ת חמ"ש הנ"ל בעבר כמה עבורים לא הוי רובא כנ"ל דהא כבר הוחזקה האשה בחזקת היתר ואף דאיתרע הרוב אח"כ וכן מצאתי סיוע לדברי בספר בני אהובה להגאון האמיתי מוהר"י זצ"ל בסוף ספרו בשו"ת דף י"ז ב' שכתב מפורש דלהכי הוצרכו הרשב"א והר"ן להתיר הגבינות בשם ר"ש מחמת חזקה דאתי מכח רובא ולא אמרו בפשיטות מטעם רובא משום דאיתרע הרוב דהרי הבהמה היא טריפה לפנינו והספק הוא אם עכשיו נטרפה או מקודם וע"ז לא שייך רובא דרוב בהמות אינן עכשיו טריפות ע"כ אמר הר"ש מטעם חזקה נתחזקה מכבר מחמת הרוב ואמרינן השתא הוא דנטרפה ומכח זה מתרץ דברי הרמב"ם שכתב בפ"א מהלכות א"ב דין כ' דילפינן חזקה שבתורה ממכה ומקלל אביו ואמו והוא נגד הש"ס חולין דילפינן ממכה ומקלל דאזלינן בתר רובא ומתרץ דבירושלמי וש"ס דילן בחדא שיטה אזלי והוא דעל הרוב יש לדין כיון דסתם ברא מרחם על אבא והוא דמכה ומקלל יש לחוש דילמא ממזר הוא אלא דהחזקה הוא מטעם רובא וכיון דנחזק מכבר שהוא אביו אף דאיתרע אח"כ משאר בנים אזלינן בתר חזקה קמייתא יעו"ש. עכ"פ מבואר בכה"ג בחזקה דאתי מכח רובא אף דאיתרע אח"כ הרוב החזקה אלימא א"כ הן הן הדברים בלא הוחזק באחים וכל שלא ידענו לו אח הרי הוחזק דאין לו אח מחמת רובא דמחצה נקבות ומיעוט מפילות ולא איכפת לן מה שעבר כמה עבורים ואין רוב הלא כבר התחזק ע"פ רוב וגם כבר כתבנו דאף דרוב נשים מתעברות ויולדות עכ"ז יש שאינה יולדת רק ולד א' ויש הרבה א"כ הכל חוזר אל בית הספק והוי שפיר רוב לעולם וכנ"ל ועוד כתבנו דכשלא נודע משפחתו ולא נודע אם יש לחמי' אשה א"כ אין כאן רוב נשים מתעברות והוא ספק אם נשא אשה ואם נשא איכא רובא דהרי לא נודע לנו בכל עת אם נשא אשה כלל והוי רק ספק על ולד א' בכה"ג הוי רובא וספיקא בלא"ה דילמא לא נשא אשה כלל בכה"ג כתב הנו"ב מפורש דהוי רק מיעוטא דמיעוטא כנ"ל גם בלא"ה הך רובא דטבע העולם הוי רוב גמור ואין חוששין לרבנן להחמיר כלל וכתב הריטב"א בחדושי קדושין דף נ' גבי הא דחוששין לסבלונות מיעוטא דמקדשי והדר מסבלי כתב וז"ל ואי קשיא והא קי"ל כרבנן דלא חיישינן למיעוטא ואפי' לחומרא נ"ל דוקא ברובא דבחיוב וטבע שאינו תלוי ברצון כגון ההיא דקטן וקטנה שחולצין ומייבמין ולא חיישי' לסריס ואילונית וכההיא דרוב נשים מתעברות ויולדות ומיעוט מפילות. אבל ברוב התלוי במנהג שאינו חיוב וכל אדם שרוצה יכול לנהוג כמנהג המיעוט ודאי חוששין למיעוט יעו"ש וכ"כ הרמב"ן במלחמות שם א"כ הרוב התלוי בטבע הוי רוב גמור ואין חוששין להחמיר כלל לדידן דקי"ל כרבנן וכן פסקינן יבמות ס"ז כרשב"י דכולן זכרים יאכלו דכל היולדת מחצה זכרים ומחצה נקבות ומיעוט מפילו' ועיין רא"ש שם סי' ד' בסופו וכן בפ' בהמה המקשה ד' ע"ז כמש"כ שם הרא"ש. א"כ הך רובא היא רוב גמור ואין חוששין להחמיר כלל לרבנן והוי חזקה מכח רובא ואף דעבר כמה עבורים כנ"ל וכ"ש בשלא נודע אם יש לחמי' אשה כנ"ל וגם הך מיעוט דמפילות הוא מעוט דשכיח כמ"ש התו' יבמות ל"ו ב' בדה"מ הא לא שהה דמעוט נפלים מצוי ע"כ פסקינן באה"ע סי' קנ"ו סעיף י"ג כרישא דמתני' דפ' האשה בתרא ולא אזלינן בתר רובא דחזקה מסייע למיעוט מפילות ואף לשיטת ר"י החולק על ר"ת וס"ל דלא אמרינן סמוך מעוט לחזקה לרבנן עכ"ז כיון שמעוט נפלים מצוי חיישינן וגם דהוי תרי מעוטי מעוט נפלים ומעוט שאינן מתעברות כלל כמ"ש הרשב"א וכבר כתבו התוס' ב"ב צ"ג דה"מ איכא למימר דבתרי מעוטי הוי כמו מחצה על מחצה ועכ"פ נתברר דהך רובא הוי רוב גמור ואין חוששין כלל להחמיר לדידן דקיי"ל כרבנן לא כמו שפקפק קצת בנו"ב סי' קמ"ג לחוש לחומרא מחמת שנתקשה בהא דקי"ל יצאת מליאה חוששת. ולעיל ישבנו היטב תירוץ הרשב"א ונ"י וגם כתבנו כיון דלענין מציאות הולד הרי איכא רובא דמחצה נקבות מסייע וכיון שעבר זמן העבור ואין שייך אח"כ לצרף מעוט מפילות דהוי תרתי דסתרי. ועכ"פ יהי' איך שיהיה הך רוב הוי רוב גמור ואין חוששין לחומרא כלל ואפילו עבר כמה עבורים הרי איכא חזקה מחמת רובא ולא איכפת לן מה שאיתרע אח"כ כיון דכבר נתחזקה בחזקת שאין לו אחים מחמת רובא וגם בלא"ה אין לסברא זו לחלק בין כמה עבורים לולד אחד שורש כלל וכ"ש במקום דלא נודע אם יש לחמי' אשה כלל כנ"ל, ובהכי ניחא הדקדוק שדקדק מהרי"ט בתשובה שם מלשון הרא"ש שכתב בתשו' שם מילתא דפשיטא הוא כיון שאשה זו בחזקת שאין אחים לבעלה עומדת ולא אמר בחזקת היתר לשוק עומדת מכח זה הכריח מהרי"ט יסוד שלו דעיקר הטעם שהוחזק כמה שנים בלא אחים ואיכא הוכחה דאין לו אח ולפי שבררנו דהחזקה מטעם רובא א"כ שפיר כתב הרא"ש דאשה זו בחזקת שאין אחים לבעלה מחמת רובא דמחצה נקבות ומעוט מפילות וא"צ שום הוכחה וכ"ש בשלא נודע משפחתו דלא נודע אם י"ל לחמי' אשה הרי איכא מעוטא דמעוטא לחשש אחים כמ"ש הנו"ב כנ"ל א"כ הרי הוחזקה שפיר שאין אחים לבעלה וכן לפי מ"ש לעיל דכבר הוחזקה שאין אחים ואע"פ שעבר כמה עבורים מעמידין על חזקה הראשונה כנ"ל בשם ר"ש גבי גבינות וכמ"ש בבני אהובה כנ"ל א"כ לשון הרא"ש מדוקדק היטב. והנה כתב המהרי"ט בתשו' פ"ב הנ"ל וז"ל