בית אליקום צ

רבינו הרמ"א שלא הגיה כלום לכתוב דמנהגינו כהתוס' האוסרים וכן הכרעת הגאון החסיד רשכב"ה מוהרא"ו ז"ל בשולחנו הטהור ואיכא כמה צדדים לומר דאף האוסרים לא אסרו בכהנ"ל וכנ"ל ודברי מהרי"ל בתשובה תמוהים נראה לעין כל והלכה רווחת בישראל באשת חורגו שמותרת וי"ל דאשת חמיו לא עדיף מאשת חורגו והירושלמי אזיל בשיטת רב וכן ר' חנינא בירושלמי כנ"ל ובדרבנן קי"ל ע"ז ז' בפלוגתא דרבנן אזלינן אחר המיקל א"כ בלי פקפוק יש להתיר אשת חמיו אחר מיתת אשתו לכתחלה והאמת יורה דרכו ואין כאן מנהג לאסור כי בדבר דלא שכיח לא אמרינן בכה"ג במנהג הוי לא ראינו ראיה כדמוכח מהא דזבחים ק"ג ב' וחכ"א אין לא ראינו ראיה וכנ"ל

וראיתי להרשב"א בחדושיו ליבמות כ"א שהקשה למה קתני י דמותר אדם באשת חמיו לישתיק מינה דכל דלא אסר בהיתרא קיימא ותירץ דתנא משום בתה דס"ד כיון דבתה ערוה בדידה ליגזור רבנן והא דלא תנא לה תנא ושייר כדשייר שניות דר' חייא ואע"ג דאמרינן דלא פסיקא ליה מכ"מ משום לתא דבתה דזמנין דהיא אסורה לו תנא ליה להיתרא יעו"ש והנה קשה לכאורה דהא קתני שם אשת חורגו אע"ג דבתה אסורה וכנ"ל. א"כ ממילא מוכח אשת חמיו דשם בתה אסורה לעולם ואעפ"כ אשת חורגו מותרת וכ"ש אשת חמיו אלא ע"כ צ"ל דקתני בברייתא אשת חמיו מותרת לאפוקי מסברת הרא"ש ז"ל דס"ל באשת חמיו איכא טפי למיגזר מפני מראית עין דנקראת חמותו ע"כ קתני מפורש בבא דאשת חמיו מותרת א"כ לפ"ז מוכח מש"ס דילן דלית להו סברת הרא"ש ואף באשת חמיו ליכא למיגזר מפני מראית עין דכל עיקר דשנה בברייתא אשת חמיו מותרת הוא בשביל לאשמעינן דליכא למיחש למראית עין א"כ מוכח דש"ס דילן לית ליה כלל סברת הרא"ש ואף למראית עין באשת חמיו לא גזרינן וכיון דבש"ס סוטה מבואר בשני חורגין הגדלים ביחד דמותרים ולא חיישינן למראית עין כש"כ באשת חמיו וכסברת הריטב"א דכבר אשמעינן דאשת חמיו מותרת וליכא למיחש למראית עין ואעפ"כ הי' הס"ד דהש"ס סוטה לאסור בשני חורגין הגדלים ביחד ודחי דאית ליה קלא וכש"כ באשת חמיו וכסברת המתירים הרמב"ן והרשב"א והריטב"א בס"ד. והנה האמת אגיד בגוף סברת רבינו הרא"ש ז"ל והחזיק במעוזו מרן מאורן של ישראל היש"ש ביבמות דבאשת חתנו יש למיגזר יותר למראית עין משני חורגין ולית ליה קלא לא יכולתי להלום כלל דבאמת וכי אנו שומרין המלות ולא הענין דאי אפשר לאסור אשת חתנו כ"א כשנאמר שאשתו הראשונה היתה בתה וזהו מראית עין דנושא אם אשתו וכיון דאם גירש אשתו ראשונה והיתה רוצת להנשא לבן אשת אביו מותרת דהוי שני חורגין ואינה נראה כאחותו מפאת שאשת אביו אינה אמה וא"כ איך נאמר כשרוצה לישא אשת חמיו שאשתו ראשונה היתה בתה והיא אם אשתו ראשונה והדברים סותרים בעצם א' אדרבה באשת חתנו כיון שצריך לזה שני קדושין מעיקרא דחמיו ישא אותה מקודם וכן הוא בת חמיו אבל כשאשתו ראשונה נשאת לבן אשת אביו הוי רק חד קדושין ואעפ"כ אנו אומרים דהיא אינה בתה ואיך נאמר באשת חמיו דאשתו ראשונה היתה בתה ע"כ מחוורים הדברים כהרשב"א והריטב"א. והירושלמי דאוסר היינו דלא מחלק בין שני קדושין כרב וגם בשני חורגין אוסר וכנ"ל ודוק ולא מסתבר לומר דשם בשני חורגין איכא הוכחה כיון דקלא אית ליה דאינם אח ואחות ממילא אשת אביו אינה אמה. אבל באשת חמיו יש מראית עין דיאמרו דאשתו היתה בתה א"כ לפ"ז בחורגין דאין גדלים בבית אחד היה לאסור יותר שישאו זא"ז דיאמרו דאשת אביה היא אמה ובש"ס מבואר דחורגין הגדלים בבית יחד דאיכא קורבה יתירה כמו אח ואחות אעפ"כ קלא אית ליה. וע"כ דהקול הוא דהכל יודעים שאשת אביו אינה אמה א"כ לפ"ז באשת חמיו ג"כ הכל יודעים דאשתו ראשונה אינה בתה וכל היודעים משני הקדושין דהיתה אשת חמיו ובת חמיו היתה אשתו יודעים ע"כ דאשתו ראשונה אינה בת אשת חמיו ואין להם ידיעה במקצת כיון דאשתו ראשונה אינה קוראה לה אם וגם המה מהשונאים זה לזה כנ"ל בש"ס יבמות קי"ז וגם בש"ס סוטה שם דקאמר דקלא אית לה הכוונה שהכל יודעים שאשת אביו אינה אמה וע"ד בניך ובנותיך נתונים לעם אחר א"כ הכל נצמח מזה דקלא אית ליה דיודעים דאינה אמה ע"כ אף שגדלים בבית אחד ונוהגין ביניהם כאחוה עכ"ז שורש מחצבם ידוע שהיא אשת אבי' ולא אמה א"כ באשת חמיו אין כאן שום מראית עין כסברת הרשב"א והריטב"א ואדרבה איכא כש"כ דהריטב"א וכנ"ל וגם בזמן הזה במדינתינו דאיכא חדרגמ"ה ואי אפשר לישא ביחד אשת חמיו עם אשתו ביחד איכא למיגזר בחורגין יותר דהרי נשאת לו בעוד אשת אביו קיימת ואעפ"כ אין חשש מראית עין כש"כ באשת חמיו דצריך היודע לידע שני הנשואין דוקא שהיתה אשת חמיו וגם לידע שאשתו ראשונה היא היתה בת חמיו וצריך לצרף שני ידיעות להרואה ואז אולי לא נודע לו האמת וטועה שאשתו ראשונה היתה בתה ואז איכא מראית עין ורובא דיודעים ב' הידיעות יודעים האמת כנ"ל מחמת דקלא אית ליה וניכר לכל וכן איכא דיודעים רק ידיעה א' ואין כאן שום חשש כלל בכל אופן בין היודע שהיתה אשת פלוני ואינם יודעים ידיעה שני' או להיפך שיודעים מי היתה אשתו ראשונה ואינם יודעים אם היא היתה אשת חמיו א"כ מאי חשש הרואים איכא. וכנ"ל בביאור בתרי קדושין לא חיישינן לאסור כל שבנקבה ערוה כו' והירושלמי אינו מחלק כרב ודלא כש"ס דילן. אבל להש"ס דילן דמחלקים וכן בשני חורגין אפילו הגדלים בבית א' מותרים א"כ אשת חמיו מותרת לכ"ע מעיקר הלכה. ועכ"פ לאחר מיתת אשתו ראשונה דאיכא כל הני היתרים ברור דלכתחלה מותר וכנ"ל ופשטא דירושלמי דאוסר אשת חמיו מפני מראית עין מיירי דנושא שניהם יחד בת חמיו ואשת חמיו דומיא דרצפה בת איו דנשא אותה דוד בעת שהי' לו מיכל בת שאול ובכה"ג איכא מראית העין דהרואה שנשא שניהם יטעה ויסבור דהיא חמותו והוי דומיא דשני חורגין דיסברו דנשא אחותו אבל כל שנושא אשת חמיו לבדה. וכבר מתה או גרש לאשתו הראשונה אין כאן מראית עין כלל דאף מי שיזכור שהי' לו לאשה בת חמיו עכ"ז כיון דבעת שנשא אשת חמיו אין הראשונה לו לאשה ואין כאן מראית עין בגלוי ואף דבלי ספק עובדא דר"ת שהיה במדינתינו דאיכא חדרגמ"ה לא היתה אז אשתו הראשונה עמו כגון שגירש אותה ואעפ"כ אסר ר"ת עכ"ז לדידן דבררנו דהעיקר כהמתירים כמו בשני חורגין א"כ י"ל דאף דהרב"י חשש לדעת האוסרים שהביא באחרונה עכ"ז דוקא במדינת ספרד שנושאים שני נשים ואיכא מראית עין כשנושא ביחד שתיהם אבל במדינתינו כיון שאי אפשר לישא שתיהם ביחד מחמת חדרגמ"ה ליכא כאן שום חשש כלל וכש"כ לאחר מיתת הראשונה וכנ"ל מטעמים ברורים להתירא בלי פקפוק וספק כלל אף לכתחלה וכנ"ל

ועוד נ"ל ברור דר"י בעל התוס' חולק על ר"ת דהרי כתבו התוס' כ"א ב' בדה"מ לא אסרו בשם ר"י דתנא דברייתא לית ליה הך כללא דכל שבנקבה ערוה כו' אף בחד קדושין. אבל בדורות אחרונים גזרו כו' וכתבו ע"ז התוס' וא"ת מאי פריך וכללא הוא הא חמותו ערוה כו' וי"ל דקים להו בהני דשרי אף בדורות אחרונים וכ"כ הרשב"א בחדושיו די"ל דכל הנך מותרות היו בכל זמן ועיקר איסור ר"ת באשת חמיו דסובר דבדורות אחרונים גזרו על אשת חמיו ולא בימי תנא דברייתא והרי הר"י והתוס' כאן כתבו בהדיא דקים להו בהנהו דשרי אף בדורות אחרונים אלא ע"כ דר"י חולק על ר"ת בזה. ובזה נדחה ג"כ מש"כ מהרי"ל בתשובה סי' פ"א דדורות אחרונים חששו למראית עין היכא דאיכא האי כללא ג"כ באשת חמיו דאיכא כל שבנקבה ערוה כו' והרי התוס' והרשב"א כתבו מפורש להיפך דקים ליה בכל הנהו דאף בדורות אחרונים שרי ואי' איפה לחלק בין אחרונים לאחרוני אחרונים א"כ מבואר ההיפך דאף באשת חמיו דאיכא תרתי מראית עין וכל שבנקבה ערוה כו' אעפ"כ לא גזרו אף בדורות אחרונים וכל דברי