בית אליקום פט

והסמ"ג והריטב"א דאין לר"ע כ"א איסור בעלמא ולא כרת אין כאן מראית עין וקליש איסורא והירושלמי אזיל בשיטת אביי דמשמעות דורשין איכא בינייהו וכנ"ל. ועכ"פ לאחר מיתת אשתו יש להתיר מתרי טעמי בדרבנן א' דילמא הלכה כרוב ראשונים וכש"ס דילן ואף להחולקים כיון שהחליט הב"י והיש"ש דהלכה כר"ע במושלם ולדעת רש"י והסמ"ג והרמב"ן והריטב"א אין בחמותו לאחר מיתת בתה כ"א איסור בעלמא וקליש אסורא ולא גזרו בכה"ג מפני מראית עין. וגם ליכא לעז על הבנים וכנ"ל. ועוד יש בנידון דידן סניף להיתר כיון דבעת שנשא חמיו את אשתו השניה לא היו חתנו ואשתו על שולחנו כלל ופשט הענין אף האוסרים לא אסרו אלא דוגמא דשני חורגין הגדלים בבית יחד. דבכה"ג איכא חשש מראית עין. אלא דזה ההיתר אינו אלא לדעת היש"ש שהתיר במוחלט אשת חתנו דלא כבה"ג ויש לומר כיון דבאשת חתנו מסתמא אינם ביחד ע"ש. דהרי נכרית היא ע"כ לא גזרו א"כ ה"ה באשת חמיו בכה"ג וכבר בררנו בראיה ברורה מן מסכת כלה כהיש"ש. ועכ"פ להאוסרים אשת חתנו א"כ ה"ה באשת חמיו אף דאינם ניזונים ע"ש ביחד רק מחמת דהוא חמיו יאמרו דאשתו היא חמותו ואיכא ג"כ מראית עין. אבל עכ"פ כיון שהיש"ש התיר באשת חתנו בלי ספק יש סניף להיתר ג"כ באשת חמיו בכה"ג. ועכ"פ לאחר מיתת אשתו היתר ברור וכנ"ל אף להאוסרי'. ובעיקר הדין נראה ברור שגדולי האחרונים הפריזו על המדה בזה. מה שכתבו שהמנהג במדינתינו לאסור לא הבנתי איך שייך בכה"ג מנהג אף דקי"ל בח"מ סוס"י ל"ז במנהג וכה"ג הוי לא ראינו ראיה כל זה בדבר דשכיח לא כן במילתא דלא שכיח כמו שהביא הש"ך שם מהא דזבחים ק"ג ב' במשנה וחכ"א אין לא ראינו ראיה ופירש"י שמא לא אירע בימיו. ואם אירע בימיו ושרפוה כו' א"כ בדבר דלא שכיח לא שייך כלל מנהג דאם יארע בפעם א' ביובל שירצה אחד לישא אשת חמיו ואפילו אם מורה אחד אוסר שמא לא העמיק העיון בזה ומי יודע דילמא התירו כמה גדולים וגאונים ואין שייך מנהג דלא שכיח כלל ומה שרצה היש"ש לומר דהוי דבר שבמנין לא נמצא בשום ראשון ואף הרא"ש דהי' קרוב לר"ת דהוא מן האוסרי' דכתב ושמא חורגה הגדילה בין האחים אית ליה קלא. אבל באשת חמיו לית לי' קלא ואיכא למיחש מפני מראית עין וכן מסתבר עכ"ל ולא תלה כלל בדבר שבמנין שאסרו. וגם בזה מוכרע הדבר כהריטב"א והנ"י דע"כ אשת חמיו בש"ס דסוטה מותרת מכש"כ כיון דבש"ס יבמות הותר אשת חמיו בלי פקפוק אף לאמוראים אחרונים מר בר רב אשי ובש"ס סוטה רצו לאסור שני חורגין משום מראית עין ואם איתא דיש לחלק כסברת הרא"ש הנ"ל הו"ל להש"ס לאסוקי מילתא בפירוש דוקא בשני חורגין אית ליה קלא ולא כן באשת חמיו. אלא ע"כ פשטא דש"ס נראה כסברת הנ"י דלש"ס דילן אף באשת חמיו אית ליה קלא מכש"כ וכמש"כ. ועכ"פ מי ילחם עם מושל רבינו הרא"ש ז"ל יהי' איך שיהיה אנו אין לנו אלא דברי רבינו הגדול המשביר הב"י דהביא דעת המתירין בראשונה ודעת האוסרים ביש מי שאוסר. וכן בעל המפה הגאון רמ"א לא הגיה כלום לכתוב שהעיקר כאוסרים במדינתינו א"כ בדרבנן קי"ל בע"ז ז' בשל סופרים הלך אחר המיקל אף אם הי' שווים שני הדעות ובאמת המתירים המה רוב ראשונים הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והריטב"א וה"ה והנ"י. אם לעומתם הבה"ג ר"ת והרא"ש האוסרים. עכ"ז המתירים רובא המה וכן נראה מבואר מהב"י שהביא האוסרים בשם יש מי שאוסר וכן הרמ"א הודה לזה וכ"ש שיש לנו גדול האחרון כאחד מן הראשונים הגאון החסיד רשכב"ה מוהרא"ו בביאורו דנוטה ג"כ לדיעה הראשונה א"כ לית דחש כלל להחמיר באשת חמיו וכ"ש מחמת התירים הנ"ל אחר מיתת אשתו וכנ"ל. וצדדנו וסלקנו חשש הנו"ב וכנ"ל. ועוד כמה טעמים להתירא ובשל סופרים הולכים אחר המיקל וכנ"ל ועל המחמיר להביא ראיה כמבואר בידים ועוקר הסמך דהאוסרים מהא דר"ת דעשה מעשה לאסור ומעשה רב. ועכ"פ מי יודע דילמא הוראת שעה היתה דהיו מזלזלים בשניות וגם שמא היתה דיימא מני' והיה חתנו דדייר בבית חמיו ועוד אפשר דהיתה ע"ד שאמר יוסף הכהן לאחות אשתו והיו דרים ביחד והיה נראה כחמותו דהי' אחות אשתו וגדלה את בניו ובנותיו כמו בני' ובכה"ג בצירוף כל הטעמים ע"כ עשה ר"ת מעשה ואסר בדיעבד והכל הוראת שעה ולא עדיף ספיקו של הרא"ש להבין פסק ר"ת מכל וודאין דגדולי הראשונים שבררו להתיר. ועכ"פ הדעת מכרעת כהכרעת הרב"י דנוטה להיתר ובדרבנן אף בשווין הולכין בספיקו להקל להתיר לכתחלה בלי פקפוק ועכ"פ לאחר מיתת אשתו יש להתיר לכ"ע לכתחלה כנ"ל וכל זה ברור ואמת

וראיתי בתשובת מהרי"ל סי' פ"א דבר תמוה דהוא מן המחמירים באשת חמיו וכתב הטעם דאסרו מפני מראית עין בזה משום דכל שבנקבה ערוה בזכר גזרו על אשתו אף דבש"ס יבמות כ"א ב' דחה זאת עכ"ז בדורות אחרונים חששו להאי כללא היכא דאיכא מראית עין ע"כ בחמיו אלו היתה אשה היתה ערוה חמותו. וכן חורגו אלו היתה אשה היתה ערוה בת אשתו. ע"כ גזרו על אשתו כו' מבואר שם דאשת חורגו אסור מחמת כל שבנקבה ערוה כו' וכמו כן אשת חמיו ודבר זה יפלא באשת חורגו מבואר בש"ס וכל הפוסקים ובטוש"ע סי' ט"ו דאשת חורגו שרי בלי שום חולק א"כ ה"ה אשת חמיו. א"כ הדבר מבואר בהיפוך מכל הפוסקים דלא חיישינן להאי כללא כל שבנקבה ערוה כו' אף בדורות אחרונים באין חולק כלל אלא ע"כ טעם המחמירים באשת חמיו דשייך יותר מראית עין באשת חמיו משני חורגים כמש"כ הרא"ש ודלא כמהרי"ל א"כ נתברר דלפי רוב הפוסקים הרשב"א והריטב"א דמדמים אשת חמיו לשני חורגים ואית ליה קלא ליכא מראית עין וכנ"ל. ועוד נראה לולא דברי הראשונים דהירושלמי דאוסר אשת חמיו מפני מראית עין הוא ע"פ דברי מהרי"ל בתשובה סי' פ"א דסובר הטעם דכל שבנקבה ערוה ומהתורה אסורה בזכר גזרו על אשתו. והנה בירושלמי שם בפ' כיצד קאמר רב שם כל שבנקבה אסורה מהתורה בזכר אשתו אסורה. ומקשה שם בירושלמי על רב מתניתין פליגא על רב מותר אדם באשת חורגו כו' הרי חורגו זכר ואשתו מותרת ותיכף אחר זה א"ר זריקא בשם ר' חנינא אשת חמיו אסורה מפני מראית עין כו'. א"כ י"ל דגם באשת חמיו דאסר ר' חנינא מפני מראית עין כנ"ל הוא ג"כ מטעם של רב דכל שבנקבה אסורה מהתורה בזכר גזרו על אשתו וכסברת מהרי"ל ור' חנינא דירוש' סובר כרב ופליג על הברייתא דאשת חורגו וכיון דבש"ס דילן כ"א ב' מסיק במסקנא דכל דבשני קדושין מיקריב ליתא להך כללא א"כ אשת חמיו ואשת חורגו מותרים וכיון דכל הפוסקים פסקו דאשת חורגו מותרת בלי שום חולק. א"כ ה"ה אשת חמיו אלא דהירושלמי לא מחלק בין חדא קדושין לתרי קדושין וע"כ רב חולק על הברייתא דאשת חורגו מותרת וסובר דאסורה א"כ ה"ה אשת חמיו חיישינן למראית עין בכה"ג מטעם כל שבנקבה ערוה כו' וכסברת מהרי"ל. אבל לפי הבבלי ופסק כל הפוסקים באשת חורגו דמותרת אין לאסור אשת חמיו יותר מאשת חורגו וכנ"ל. ועכ"פ סיומא דפסקא אשת חמיו לאחר מיתת אשתו דליכא שום חשש לעז על הבנים דחמותו לאחר מיתה קליש איסורא וגם לדעת רש"י והסמ"ג והרמב"ן והריטב"א אינו כ"א איסורא בעלמא מדאורייתא וליכא חשש לעז על הבנים שהם ממזרים וכנ"ל וגם ליכא חשש דיתירו לבתה שיש לה מחמיו דהרי היא מותרת לו אחר מות אחותה וכנ"ל. וכש"כ בנד"ד שכבר הי' חתנו ע"ש קודם שנשא חמיו אשתו השני' ועדיפא מהא דשני חורגין הגדלים בבית א' וליכא כאן מראית עין דלא היו גדלים ביחד כלל. וגם בת בעלה היא מהפסולים להעיד במיתת בעלה א"כ הכל יודעים דאינה בתה וכיון דמעיקר הדין נוטה לרוב הראשונים הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והריטב"א וה"ה והנ"י וכהכרעת הרב"י בשולחנו הטהור דהביא דעות המתירים בראשונה וכן הסכים