בית אליקום פח

ובכה"ג בתה מותרת ע"כ קתני סתם ומותר באשת חמיו כולל בכל אופן. ועכ"פ מדמקשה הש"ס ותימא ליה דמיירי בחיי אשתו מבואר דאין שום סברא לאסור אשת חמיו יותר מבתה א"כ הירושלמי דאוסר אינו אוסר ג"כ כ"א בחיי אשתו מפאת גזירה דאורייתא דבאחרית הימים יסברו דנכרית היא ויבוא לישא בתה שיש לה מחמיו כמו דבאמת בתה מאיש אחר מותרת לו וכמבואר במסכת הנ"ל א"כ נתברר דעיקר באיסור מראית עין דלא ידונו לה כחמותו ויבואו להתיר בתה בחיי אשתו וישא אחות אשתו באחרית הימים שיגרש את אשתו וכן מטין הדברים במסכת כלה דמסיים ובתה מותרת לו מכלל דעיקר מראית עין משום בתה שיש לה מחמיו ובחיי אשתו וכנ"ל וכיון שלא נזכר בהדיא באוסרים להיפוך לאסור באשת חמיו אף לאחר מיתת אשתו והירושלמי ומסכת כלה נתפרש יפה דוקא משום מראית עין דחשש בתה מחמיו א"כ אין כאן איסור כ"א בחיי אשתו. ובזה נתמעט המחלוקת בין הבבלי והירושלמי וכנ"ל וא"כ בדרבנן שומעין להקל ובפרט ההיתר של הנו"ב מהא דר' עקיבא נתברר שהוא היתר גמור ואין כאן שום חשש וסתירה להתירו כנ"ל דהלכה כר"ע ואין שום פקפוק לומר דמראית עין שהיא אשת אביו וכנ"ל והסברא הישרה דחשש מראית עין הוא רק משום בתה ולא עדיפא אשת חמיו מבתה דאורייתא דאחר מות אשתו מותרת וכש"כ כשמתה אשתו קודם מות חמיו נראה ברור דאשת חמיו בכה"ג מותרת לכ"ע אף להחוששים לאסור מהירושלמי וכש"כ שנתברר שעיקר הלכה כהראשונים וכש"ס דילן. ועוד אי אפשר לפרש כפשוטו משום מראית עין דנקראת חמותו הלא נודע בש"ס יבמות קי"ז א'. דאשת אב ובת בעלה המה שונאים להעיד ואינן מתנהגים באחוה ואיך נאמר מראית עין דנראית כחמותו ואשתו כבתה הלא הוא היפוך הטבע ונודע לכל שהיא אשת חמיו ולא חמותו כיון שאינם מתנהגים באחוה ופסולין להעיד זע"ז הרי הוא נודע שאינה בתה ע"כ מוכרח לומר מראית עין דירושלמי כנ"ל ודוקא בחיי אשתו דהכל נצמח פן ישא בתה שיש לה מחמיו וכנ"ל. ועוד נראה דע"כ ר' חנינא דירושלמי לא יחלוק על הברייתא דהביא הש"ס בבלי ומותר אדם באשת חמיו ואם נאמר דר' חנינא חידש דמפני מראית עין אסור והברייתא מיירי מדינא עכ"ז וכי לר' חנינא נתחדש ענין מראית עין שתלוי בזמן ר' חנינא דוקא. אלא ברור שר' חנינא סובר כהברייתא אלא דפירש בהברייתא דקתני נושא אדם אשת חמיו מיירי לאחר מיתת אשתו והוא אוסר מפני מראית עין בחיי אשתו מפאת גזירת אחות אשתו ואע"ג דבאשת חורגו לא גזרו משום בתה כמבואר בהברייתא היינו משום דאין היתר לאיסורה ע"כ לא רצו חז"ל לאסור איסור עולם. אבל באשת חמיו כיון דיש היתר לאיסורו ע"כ גזרו כיון דיהי' מותרת לאחר מות אשתו א"כ ר' חנינא דירושלמי אינו חולק על הברייתא כלל. לפ"ז י"ל דאף ש"ס דילן דמקשה אי הכי אשת חמיו נמי תימא אני מותרת לך ובתי אסורה לך דמבואר דאף בחיי אשתו מותר אשת חמיו. עכ"ז דוקא בהקושיא אבל כשמתרץ הש"ס הא פסיקא ליה הא לא פסיקא ליה י"ל דהדר מסברתו וסובר באמת כיון דיש היתר לאיסורו באמת י"ל דאשת חמיו בחיי אשתו אסורה וכר' חנינא דירושלמי א"כ יש להשוות הבבלי והירושלמי לפי המסקנא לפ"ז נתברר להיתר אשת חמיו אחר מיתת אשתו ואין ר' חנינא חולק על הברייתא רק דר' חנינא מיירי בחיי אשתו וכנ"ל

ועוד נראה לומר בס"ד אף אם נאמר דהירושלמי אוסר מפני מראית עין אשת חמיו אף לאחר מיתת אשתו עכ"ז י"ל לפי דרך הנו"ב דהירושלמי לשיטתו דסובר כאביי דאמר בסנהדרין ע"ו ב' דמשמעות דורשין איכא בינייהו דר' ישמעאל סובר אותו ואתהן ואת אחד מהן ופירש"י דאם חמותו יליף ליה מדרשה דזימה כו' ור"ע סובר אותו ואתהן ואת שתיהן ואם חמותו הכא כתיבא א"כ לאביי אף לר"ע חמותו לאחר מיתת בתה בשריפה ועיין תוס' יבמות צ"ה ב' דה"מ קלש לה דכתבו דלאביי ודאי ליכא מאן דתני מותר בחמותו אבל לדידן דקי"ל כרבא ולר"ע חמותו לאחר מיתה ליכא רק איסור בעלמא ולדעת רש"י סנהדרין ע"ו ב' ליכא רק איסור ארור שוכב עם חותנתו וכן הסכים הרמב"ן והריטב"א ביבמות א"כ ליכא חשש מראית עין באשת חמיו דעיקר מראית עין דיצא לעז על הבנים שהם ממזרים והרי ליכא כאן אפילו איסור לאו לשיטת רש"י והרמב"ן והריטב"א ולפי סברת הנו"ב קליש איסורא ודמי לגר דמותר וכנ"ל. ועיין ירושלמי פ' נושאין על האנוסה הלכה א' דקאמר ערות אשה ובתה לא תגלה כו' מה למטן שלשה דורות אף למעלה שלשה דורות כו' עד סוף הסוגיא עד כדון לר"ע כר' ישמעאל כו' דנראה שם דהסוגיא אזיל אליבא דאביי דרק במשמעות דורשין פליגי ר"ע ור' ישמעאל וכן בהלכה ב' גבי גר לא קתני שם כ"א הברייתא נשא אשה ובתה כנס אחת ומוציא אחת לכתחלה לא יכנוס והא דקתני בסוף הברייתא בגמרא דילן מתה אשתו מותר בחמותו לא קתני והיינו דלאביי ודאי ליכא מאן דתני מותר בחמותו א"כ מבואר דסוגיא דירושלמי לית ליה כרבא כ"א כאביי ולדידיה לא פליגי ר' עקיבא ור' ישמעאל בחמותו לאחר מיתת בתה ואיכא שפיר מראית עין ויוציאו לעז על הבנים שהם ממזרים. א"כ לפ"ז לדידן דקי"ל כרבא ולר"ע קליש איסורא וליכא מראית עין באחרית הימים ואין כאן חשש לעז על הבנים דהוי רק איסור בעלמא בלי ספק שמותר אשת חמיו וכ"ש כשישא בפומבי בפני עשרה ובהיתר ב"ד שיכתבו הב"ד בבירור שנודע להם שהיא אשת חמיו ולא חמותו ולאחר מיתת אשתו בלי ספק מותר מכל הראיות ברורות הנ"ל ותדע דהרי הירושלמי גופא הקיל בשני חורגין לשיטתו דיסבון באתרא דלא חכמין לון והרי בלי ספק בכל שני' אסור בכל מקום שבעולם וכן בכ"מ שאסרו מפני מראית עין בכ"מ אסור. אלא ע"כ בכאן לא החמירו בירושלמי כ"א לכתחלה ומראית עין זה קמ"ל. וכיון שנתברר מעיקר הלכה כרוב ראשונים הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והריטב"א והנ"י ואף להאוסרים איכא היתר ברור של הנו"ב לר"ע דקי"ל כוותיה ולפי שבררנו וסלקנו צדדי הסותר וכנ"ל. וגם בררנו דעיקר הפירוש מראית עין היינו שיתירו את בתה מחמיו ולאחר מיתת אשתו מותרת וכנ"ל וגם בררנו דהירושלמי אזיל לשיטתו דפסק כאביי וכנ"ל אין ספק כשיושיב ב"ד של שלשה ויהיה מעשה ב"ד שנודע להם שהיא אשת חמיו ולא חמותו וכל מעשה ב"ד יש לו קול אין כאן מראית עין כלל וחשש לעז על הבנים באחרית הימים אין כאן דהלכה כר"ע ואין כאן בחמותו כ"א איסור בעלמא והבנים כשרים וכ"ז לרווחא דמילתא כי העיקר כרוב הראשונים וכנ"ל בפרט בזמן הזה במדינתנו דאיכא חדרגמ"ה שלא לישא שתי נשים. דוקא הירושלמי דבזמנם היו נושאין שתי נשים וא"כ כשחמיו יש לו שתי נשים חמותו ועוד אשה אחרת מיחלפה אשת חמיו בחמותו ואיכא מראית עין אבל לדידן דאי אפשר לישא שתי נשים א"כ ע"כ אשת חמיו אינה צרת חמותו כלל דאו דנושא אותה אחר מיתה או גרושין של חמותו. ובת בעלה היא מהשונאים זה לזה כמבואר בש"ס יבמות קי"ז וכנ"ל ולא מחלפה כלל לומר שהיא בתה וליכא מראית עין כלל ויותר יש להתיר משני חורגין כמש"כ הריטב"א ודלא כסברת הרא"ש וכנ"ל והרב"י שכתב יש מי שאוסר היינו במדינת א"י והספרדים שנושאין שתי נשים ואיכא חשש למראית עין ודוקא בחיי אשתו ויכול להיות שישא אשת חמיו ויהי' צרת אשתו ובכה"ג איכא מראית עין. אבל לאחר מיתת אשתו בלי ספק לא יחוש הרב"י לדעת המחמירין וכש"כ במדינתינו וכנ"ל דליכא שום מראית עין

ונשלים בס"ד לבאר להלכה באשת חמיו אחר מות אשתו מותרת לכתחלה וכנ"ל ואפשר אם ר"ת והרא"ש ז"ל שאסרו במוחלט דהרא"ש חשש לדעת ר' ישמעאל בסו"פ נושאין על האנוסה דחמותו לאחר מיתה בשריפה. וכן ר"ת. י"ל דסבר כמש"כ התוס' יבמות צ"ד ב' דה"מ מאיסורא דאף לר"ע איכא כרת ואיכא חשש מראית עין ויוציאו לעז על הבנים שהם ממזרים אבל לפי דעת רש"י ז"ל סנהדרין הנ"ל והרמב"ן