בית אליקום פז

באשתו ויש מי שאוסר הביא האוסרין באחרונה ובביאור הגאון החסיד מוהרא"ו הביא עוד ראי' בשם הרשב"א להכריע דאמוראי בתראי לית להו הא דירושלמי מהא דיבמות כ"א ב' דאמר לי' רב הלל לרב אשי לדידי חזי לי שניות דמר ברי' דרבינא וכתיבן שיתסרי לאיסורא תמניא דמתניתא ושית דר' חייא והנך תרתי כו' ולא קאמר דחשיב אשת חמיו ג"כ אלמא דאמוראי בתראי לית להו גזירה דירושלמי ומוכרע הדבר שגזירת הירושלמי היה קודם והלכה כבתראי וש"ס דילן להתירא. ועיין שו"ת נו"ב חלק אה"ע סי' כ"ו דמברר ג"כ דר' חנינא דירושלמי היה מהקודמים בימי רבי ונוטה דעתו להמתירים. אלא דמאן ספין ח"ו להכריע נגד אריות הראשונים ר"ת ובה"ג והרא"ש וכיון שהרב"י לא הכריע והאחרונים הסכימו לאסור כנודע. אך הגאון מופת הדור בעל נו"ב שם חתר למצוא דרך דאף האוסרים לא אסרו כ"א כשאשתו קיימת כגון שגרשה לאחר חרם דרגמ"ה אז אסור לישא אשת חמיו. אבל כשמתה אשתו כיון דקאמר בש"ס יבמות צ"ח ב'. גבי גרים מתה אשתו מותר בחמותו ואיכא דתני אסור בחמותו. וקאמר הש"ס דתליא בפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע דחמותו לאחר מיתת בתה קליש איסורא לר"ע ע"כ לא גזרו גבי גרים וכיון שאשת חמיו הוא רק מפני מראית עין ובחמותו גופא קליש איסורא. ע"כ לאחר מיתת אשתו לא גזרו לר"ע דקליש איסורא יעו"ש אלא דהניח בצ"ע כיון שהרא"ש בסו"פ נושאין על האנוסה הביא שני דעות דיש פוסקים כר' ישמעאל דחמותו לאחר מיתה בשריפה ולא קליש איסורא ויש פוסקים כר"ע דקליש איסורא ומותר בגרים. ע"כ לא הכריע ג"כ הנו"ב שם להתיר. והנה באמת הרב"י ביו"ד סי' רס"ט סעיף ז' הכריע להיתר שכתב נשא גיורת ומתה מותר לישא אמה כו' בלי שום חולק והיינו כר"ע וכן הכריע ביש"ש ביבמות פי"א דין ז' וסיים בסופו וכן נראה עיקר דהלכה כר"ע וכל היכא דלא אשכחן בהדיא דלא כוותיה לא סתרינן האי כללא דהלכה כר"ע מחבירו כו' ומש"ה בחמותו לאחר מיתת אשתו בגרים שרו עכ"ל. א"כ הכרעת הרב"י והיש"ש כר"ע בלי שום חולק וקמה גם נצבה היתר של הנו"ב באשת חמיו אחר שמתה אשתו דוקא ולא שגרשה אלא כיון דהנו"ב בעצמו לא רצה להתיר שם ע"כ צריכים אנחנו בס"ד להוסיף דברים פשוטים קצת וכח דהתירא עדיף בדבר דרבנן ונוטים רוב הראשונים וגדולי האחרונים להיתר כפשטא דש"ס בבלי דילן ונוכל להשוות הדעות דאף האוסרים לא אסרו בכה"ג והוא דהתוס' ביבמות שם בדה"מ ומותר באשת חמיו הביאו בשם מס' דרך ארץ ג"כ שאסרו מפני מראית עין ובתה מותרת לו והוא במסכת כלה בפ"ב בפרק המקדש את האשה וקחישב שם שניות וקתני שם אשת חמיו ואשת חתנו מותרת לו. אבל אמרו חכמים אשת חמיו אסור מפני מראית העין ובתה מותרת לו. והנה הרב"י בסי' ט"ו הביא דברי בה"ג כשם שאסור לישא אשת חמיו מפני שנראה כחמותו ה"נ לא ישא חמיו את אשתו מפני שנראה כנושא בתו וכתב הרב"י דאין דבר זה מוכרח דאף לדברי האוסרים באשת חמיו ע"פ הירושלמי איכא למימר הבו דלא לוסיף עלה. ע"כ בשו"ע שהביא היש אוסרים בסעיף כ"ד אין הדבר מוכרע אי קאי על שניהן שכתב המתירים באשת חמיו וחמיו מותר באשתו ויש מי שאוסר ואין הכרע אם קאי על שניהם או על אשת חמיו לבד מדלא סיים ויש מי שאוסר בשניהן. והיש"ש ביבמות פ"ב אף דהחמיר באשת חמיו כתב דאשת חתנו בודאי מותר דהכל יודעים ומרגישים בין בתו לנכרית. משא"כ באשת חמיו דנראה כחמותו והירושלמי והתוס' והסמ"ג לא הזכירו כלל והרא"ש הביא בשם בה"ג ולא הכריע והטור כתב לאיסור ולא נהירא ופשיטא דפשיטא שיותר יש להתיר מחורגין וכן נ"ל הלכה למעשה כו' עכ"ל יש"ש שם. ונראה לי ראיה ברורה שאין להשיב עלה מהא דמסכת כלה הנ"ל מותר אדם באשת חמיו ואשת חתנו מותרת לו. אבל אמרו חכמים אשת חמיו אסור מפני מראית עין הרי מבואר בהדיא כהיש"ש והרב"י דדוקא אשת חמיו אסורה מפני מראית עין ולא אשת חתנו וזה ברור ולפ"ז שנתברר בראי' ברורה דאשת חתנו מותרת אף להאוסרים אשת חמיו וכמבואר בהדיא במס' כלה הנ"ל ודבר ד' אמת בפי היש"ש א"כ נדחה החשש שחשש בנו"ב בסי' כ"ו הנ"ל דאולי הפירוש בירושלמי דמראית עין באשת חמיו דאין הכוונה שיטעו שהיא חמותו אלא שיטעו בין חמיו לאביו שיטעו שהיא אשת אביו והכל מחמת דחשש לדעת בה"ג דאוסר באשת חתנו דיאמרו שהיא בתו ולפי הנ"ל נתברר דז"א וכמבואר א"כ קמה ונצבה ההיתר של הנו"ב לאחר מיתת אשתו שמותר באשת חמיו מהך דר' עקיבא נתברר הכרעת הב"י והיש"ש כר"ע דחמותו לאחר מיתת בתה קליש איסורא וכנ"ל וע"כ המראית עין דאשת חמיו משום חמותו ולא משום אשת אב. דבאמת אשת חתנו מותרת לכ"ע וכנ"ל בראיה ברורה שאין להשיב הרי יש לנו היתר ברור של הנו"ב וסלקנו צדדי הסותר שחשש הגאון הנ"ל

ועתה בס"ד נוסיף דברים לברר דלאחר מיתת אשתו מותרת לו אשת חמיו אף להירושלמי ומס' ד"א בפ"ב דכלה והנה הא דסיים בפ"ב דכלה על הא דאסרו מפני מראית עין אשת חמיו ובתה מותרת לו. וע"כ דפי' דמיירי דאשתו עדיין בחיים דאל"כ אף בתה שיש לה מחמיו דהיא אחות אשתו מותרת לאחר מיתת אשתו. וע"כ דמיירי בחיי אשתו ולא גזרינן בבתה משום אחות אשתו. וא"כ י"ל ולמעט במחלוקת דאף הירושלמי דאוסר באשת חמיו דוקא בחיי אשתו דאף דנאמר כר' ישמעאל דלא קליש איסור חמותו אחר מיתת בתה עכ"ז באשת חמיו דהוא רק מפני מראית עין דיאמרו חמותו היא אף שפשוטן של דברים נראה דיבואו להתיר חמותו. א"כ אין חילוק לר' ישמעאל אף לאחר מיתת אשתו עכ"ז בודאי לא שייך למיגזר בכה"ג ככל השניות דלא לבוא לאיסור דאורייתא ח"ו ועשו משמרת וגדר בשניות בכה"ג דאף בירושלמי לא אסרו אלא מפני מראית עין וכן במסכת כלה דקתני ג"כ אשת חמיו מותרת ואסרו משום מראית עין והנה להנושא אשת חמיו הרי נודע לו דאשת חמיו היא ואינה חמותו ואף אם נאמר דהעולם יסברו שחמותו היא דלית ליה קלא כמש"כ הרא"ש ז"ל. עכ"ז הכל יודעים שחמותו אסורה מדאורייתא וישאלו ויתברר להם שהיא אשת חמיו א"כ אין כאן שום חשש דאורייתא אלא דעיקר החשש דאורייתא להיפך שיבא להתיר בתה שיש לה מן חמיו ויהיה ח"ו נושא אחות אשתו כיון דכנכרית נחשבת לו אשת חמיו דאינה חמותו ומותרת לו א"כ באחרית הימים יבוא לישא בתה שיש לה מן חמיו ויהיה חשש דאורייתא אחות אשתו. וכיון דבאמת בתה מותרת לו כמבואר במסכת הנ"ל ואיכא גזירה דישא בתה שיש לה מחמיו דהוי' אחות אשתו. וע"ז קאמר בירושלמי דמפני מראית עין שהיא נקראת חמותו אסורה כל זמן שאשתו קיימת אבל כשמתה אשתו דאין כאן חשש אחות אשתו מותרת לו ג"כ אשת חמיו דלא עדיפא אשת חמיו מבתה שיש לה מחמיו דהיא אחות אשתו דמותרת זהו מראית עין דירושלמי דנראית כחמותו כיון דבתה שיש לה מחמיו היא אחות אשתו ע"כ אסורה כל ימי חיי אשתו וזהו דעת הירושלמי אבל בש"ס דילן מבואר דאשת חמיו מותרת אפילו בחיי אשתו מדמקשה בש"ס א"ה אשת חמיו נמי תימא אני מותרת ובתי אסורה לך משום אחות אשתו מבואר דהיא מותרת אף בחיי אשתו וע"ז משני ומתרץ הש"ס דלא פסיקא ליה דהואיל ואחר מיתת אשתו מותרת לו בת אשת חמיו מחמיו. ולכאורה אינו מובן דמאי שייטי' הא דבתה מותרת לאחר מות אשתו הרי היא אסורה משום חשש חמותו א"כ מאי מקשה הש"ס ותימא ליה ג"כ דבתי אסורה לך דהרי הוצרך לבאר דאשת חמיו מותרת לו בכל ענין ואין כאן גזירה דחמותו. אלא ע"כ דזה ברור דאין לאסור בשני' יותר מדאורייתא וכיון דאחות אשתו מותרת לאחר מיתת אשתו א"כ אף להאוסרים אין לאסור כ"א מחשש דיטעו להתיר בתה מחמיו ויהיה חשש דאורייתא וזה דוקא בחיי אשתו ע"כ מקשה הש"ס שפיר דתימא ליה דבתי אסורה לך מדאורייתא בדידה לא גזרו אף בחיי אשתו. ומתרץ דלא פסיקא ליה דהא פעמים דמיירי דמתה אשתו קודם בחיי חמיו