בית אליקום פד

הרמב"ם ב"ש דהוי בידי אדם ובידי שמים כממזר ופסול וכן ראיתי בתשובת הגאון מופת הדור מופר"ח מוואלזין זצ"ל בענין פצוע דכה בעל ביצה א'. שכתב באות ג' ובאות ו' שם בתשובתו כל שהתחלת הדכוי והפצוע ע"י אדם כבידי שמים דיינינן ליה אף לדעת הרמב"ם. וראיתי בתשובת הגאון הנ"ל שהעיר לב המעיין לצדד כיון דפצוע דכה איתקש לממזר כמו דספק ממזר מותר לבוא בקהל מדאורייתא כמבואר בקדושין ע"ג בפ"ד בספיקא יש להתיר. וכמו כן העיר שם בספיקא דפלוגתא דרבוותא. והנה באמת לא להלכה ולא למעשה אמר כן הגאון הנ"ל כי אם להערה בעלמא כמבואר בכתבי קדשו שם בתשובתו אך לפי שדבר חדש הוא בעז"ה אשים עניני ע"ז הערה: לפי מש"כ הר"ן בקדושין פ"א ד' דרך שהר"מ דפסק דכל ספק דאורייתא מדרבנן לחומרא יליף לה מספק ממזר דמותר מדאורייתא א"כ הוי כמו כל ספק דאורייתא שבכל התורה א"כ עכ"פ מדרבנן לחומרא כמו בכל ספק דאורייתא וכן תפס במושלם הרב המוסמך בעל מל"מ בפט"ו מה' א"ב ה' י"א דהרמב"ם יליף כל ספק דאורייתא לקולא מדאורייתא משתוקי ואית ליה שם גבי ממזר היכא דהוקבע איסורא דבר תורה שתוקי אסור. א"כ אין שום הבדל בין ספק ממזר לכל שאר ספיקות שבתורה ואף פ"ד דאיתקש לממזר אין הבדל כלל ואף לפי הכרעת האחרונים מוהרי"ט והפר"ח דאף לדעת הרמב"ם שפסק בכל ס"ד לקולא מדאורייתא. עכ"ז בממזר יש נ"מ בהא דגלי קרא דאף היכא דאיכא תרתי דסתרי עכ"ז מותר היינו שלקח ספק ממזר ממזרת ובת ישראל ועיין כו"פ סי' ק"י בבית הספק דכתב דהדבר דחוק דיתירו לו עכ"פ איסור א' ממ"נ ע"כ אמר שם דנ"מ היכא דהוקבע איסורא יעו"ש אבל עכ"פ מדרבנן אסור בממזר אף שתוקי בשתוקית כדקי"ל באה"ע סי' ד' סעיף ל"ה הספיקו' כגון שתוקי ואסופי אסורים לבוא זה בזה ואם נשאו לא יקיימו אלא מוציאו בגט א"כ אף אם נימא דאיתקש פ"ד לממזר עכ"ז אסור ספק פ"ד לישא ישראלית מדרבנן ואף אם נשא יוציא וצ"ל כונת הגאון מוהר"ח בתשובתו שם להתיר ספק פ"ד לישא ישראלי' ע"פ המבואר בשו"ע אה"ע סי' ל"ה סעיף א' לדעת הר"מ במז"ל פצוע דכה מותר לישא ספק ממזרת הואיל ופ"ד אסור בקהל לא גזרו בו על הנתינים ועל הספיקות וכן הוא לשון הר"מ בפט"ו מה' א"ב ה' ב' והב"ש ס"ק ב' הניח בתימא הא קי"ל דודאי ממזר אסור בספק ממזרת מדרבנן ולמה ספק ממזרת מותרת בפ"ד לדעת הרמב"ם וכוונת הב"ש מבוארת כיון שמבואר בש"ס יבמות ע"ו י"א ללישנא קמא דרבא דנתינים בגרותן לית להו חתנות ונתינים אינם אסורין רק מדרבנן וכי גזור רבנן בכשרים בפסולים לא גזור ע"כ ממזרים ונתינים מותרים לבוא זה בזה וכן פ"ד מותר בנתינה מה"ט. ואעפ"כ אף דלא גזרו בפסולים לענין נתינה ולענין ספק ממזרת גזרו ואסרו ספיקן בודאי כמו כן פ"ד היה לו להיות אסור בספק ממזרת הא בש"ס לא מחלק בין ממזר לפ"ד והך סברא דלאו בני אילודי דחי הש"ס א"כ עיקר הטעם מחמת דלא גזרו בפסולים לענין נתינה ואעפ"כ בספיקות גזרו ודאין בספיקן אסור ע"כ ה"ה פ"ד היה לאסור בספק ממזרת זה הוא כוונת הרב הב"ש בתימא שלו. אך באמת טעם של הר"מ והמחבר דהתירו פ"ד בספק ממזרת כי אית ליה לפ"ד שני טעמים א' דלאו בר אלודי וגם בפסולים לא גזרו א"כ לענין נתינים כיון דלאו משום קדושה הוא דגזרו כמש"כ רש"י בדה"מ בפסולין דלא היתה גזירה משום איסור אלא לפי שלא היו רחמנים לכך לא אתרו את הפסולין ובזה שוה ממזר לפ"ד אבל בהא דודאן בספיקן אסור מדרבנן הוא גזירה משום איסור דילמא הספק אינו ממזר ע"כ גזרו אף בפסולין אבל בפ"ד כיון דיש עוד טעם דלאו בר אלודי הוא ולא יבוא דור ממנו ולא יתרבה פסולין ח"ו בישראל לא גזרו רבנן אף בספיקות והואיל ופ"ד אסור לבוא בקהל ולאו בר אולדי הוא התירו לו ספיקות א"כ לפ"ז ונ"ל לפי הערת הגאון מוהר"ח ז"ל דפ"ד איתקש לממזר דספק פ"ד מותר מדאורייתא וכיון דלאו בר אולדי הוא אף מדרבנן לא גזור ומותר לישא ישראלית כמו שמותר לישא ספיקות פ"ד ודאי ולא גזרי מחמת דלא בר אלודי כמו ספק פ"ד אם נאמר דמותר מדאוריי' מותר לישא ישראלית אף מדרבנן לענין מאי לגזרו כיון דמותר מדאורייתא אלא דעכ"ז יש לחלק דדוקא פ"ד ודאי מותר בספיקות מדרבנן כיון דעכ"ז היא פסולה מדרבנן והתירו לו פסולה כיון שהוא ג"כ פסול הגוף ולא יתרבו פסולים ח"ו כיון דלאו בר אלודי הוא. אבל איך נתיר אף מדרבנן כשירה לפ"ד ספק כיון שבכל ספק מדרבנן אסור א"כ הוא פסול הגוף מדרבנן ואיך יתיר לו כשירה מדרבנן אלא די"ל לפי שמבואר בש"ם קדושין ע"ג מאי טעם אמרו שתוקי פסול מדרבנן מעלה עשו ביוחסין וזה לא שייך כ"א במי שהוא בר אלודי למען יהיה משפחות מיוחסים בישראל כי אין השכינה שורה כו' כמאמרם ז"ל. אבל במי שהוא לאו בר אלודי לא גזרו אלא דז"א לפי שכתב הכו"פ בסי' ק"י בבית הספיקות דכוונת הש"ס בהקושי' דאם ראינו דהבועל הלך אצלה דכל דפריש מרובא פריש ואעפ"כ אסור השתוקי לבוא בקהל ע"ז קמתמה הש"ס מ"ט אסרוה והוצרך לומר מעלה עשו ביוחסין אבל בספק שקול אף דהתורה התירה לא היה מקשה הש"ס כלום כמו בכל ספק דאורייתא לדעת הר"מ מדרבנן לחומרא א"כ לפ"ז ה"ה ספק פ"ד בספק השקול אסור מדרבנן בישראלית כמו בכל ספק דאורייתא שמדרבנן לחומרא אף דליכא כאן סברא דמעלה עשו ביוחסין ואין ראיה מודאי פ"ד שמותר בספיקות לספק פ"ד להתירו בישראלית וכנ"ל. אלא דנ"ל בס"ד כוונת אחרת בש"ס דמקשה מ"ט אסרוה ולא ניחא להו כפשטא כמו בכל ספק דאורייתא דמדרבנן לחומרא והיינו ע"פ מש"כ הט"ז ביו"ד סי' קי"ז ס"ק א'. דבדבר שפירשה התורה בפירוש להיתר אין כח ביד חכמים לאסור ולהחמיר ע"כ מקשה הש"ס כפשטי' מ"ט אסרוה כיון שהתורה התירה בפירוש ממזר ספק אין כח ביד חכמים לאסור ע"ז תירצו דמחמת למעלת יוחסין עשו סלסול והחמירו א"כ לפ"ז פ"ד ספק דלאו בר אלודי הוא לא שייך מעלת יוחסין מותר אף מדרבנן לפי הערה הנ"ל

והנה באמת יש להקשות לכאורה קושי' עצומה על הך דין דהר"מ והמחבר דודאי פ"ד מותר בספק ממזרת. בשלמא ודאי ממזר מותר בספק ממזרת מן התורה דדרשינן בקהל ספק יבוא היינו כיון שפסק הוא ויכול להיות במציאות שהיא ממזרת ואף שיכול להיות שכשירה היא עכ"ז התורה התירה. אבל בפ"ד ודאי כיון דלדעת הרמב"ם אסור בממזרת וכן בבת ישראל מדאורייתא א"כ ממ"נ איך מותר בספק ממזרת דאם ממזרת היא אסור מצד ממזרת מדאורייתא ואם כשירה היא אסור מצד כשירה א"כ ממ"נ איכא איסור אלא ע"כ צ"ל כהערת הגאון מוהר"ח ז"ל דפ"ד איתקש לממזר וכמו דפרשינן בממזר לא יבוא ודאי ממזר בקהל. אבל ספק ממזר יבוא וכן דרשינן דודאי ממזר מותר לבוא בקהל ספק כמו כן בפ"ד לא יבוא פ"ד בקהל ד' ודאי פ"ד לא יבוא אבל ספק יבוא וכן דרשינן בקהל ספק יבוא ומותר מהתורה בספק ממזרת מקרא אף דאיכא ממ"נ לאיסור ומזה מוכרח ג"כ כסברת מהרי"ט והפר"ח דלהרמב"ם ספק ממזר מותר לישא ממזרת ובת ישראל מן התורה אף דאיכא ממ"נ לאיסור הא חזינן פ"ד ודאי מותר בספיקות אף דאיכא ממ"נ לאיסור וכקושין כנ"ל והדבר מוכרח כהערה של הגאון הנ"ל דאיתקש פ"ד לממזר לענין ספק א"כ ממילא בפ"ד ספק מותר אף מדרבנן וכנ"ל. אלא דכ"ז כתבנו רק לדעת הרמב"ם דסובר דפ"ד ודאי אסור בממזרת. ועכ"ז מותר בספק וע"כ כנ"ל ולהרמב"ם בלא"ה כל ספק דאורייתא רק מדרבנן לחומרא ובכאן בפ"ד צדדנו דאף מדרבנן מותר אבל לדעת הראב"ד והרשב"א דסוברים דפ"ד מותר בממזרת אין שום הכרח לכל הנ"ל ולדידהו דסוברים דוקא גבי ממזר גלי קרא להתיר ספק אבל בכל ס"ד מדאורייתא לחומרא א"כ י"ל דפ"ד ספק הוי כמו כל ספק דאורייתא ולא איתקש לממזר לענין זה אלא די"ל כיון דלא מצינו שחולקים על הרמב"ם בהא דפ"ד מותר בספיקות ואף שהתורה התירה ספק ממזרת לבוא בקהל