בית אליקום פב

בבעל מום באומר שיברר שלח ואחוי ובכה"ג בבן גרושה באומר שיברר אין ע"א כלום ומוכרח דינו של הש"ך לרבא בלי פקפוק וספק כלל

ודע דצ"ל לאביי דס"ל בדבר שבערוה בשותק ע"א מהימן דהא דס"ל דעדות אחרונה ע"א מהימן אף במכחיש כמש"כ התוס' בסוטה ג' ב' דה"מ תלמוד לומר וצ"ל דלא תקשה קושית התוס' שם דה"מ נאמר דלמה ליה גז"ש דדבר דבר דהא ליכא למילף עדות ראשונה מעדות אחרונה שכן רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה דס"ל לאביי דשקולים הם עדות אחרונה שאוסרת איסור עולם אחר קנוי וסתירה ועדות ראשונה דליכא רגלים לדבר דהרי אינו אוסר איסור עולם א"כ ילמדו מהדדי עדות ראשונה מעדות אחרונה דאף דאיכא רגלים לדבר ובראשונה ליכא רגלים לדבר הרי איכא למעליותא דעדות ראשונה אינו אוסר איסור עולם ויבואו וילמדו מהדדי. ע"כ צריך קרא וגז"ש דדבר דבר לאביי בעדות ראשונה דבעינן שנים במכחיש דהו"א ליליף מעדות אחרונה דמהני ע"א אף במכחיש כדילפינן מבה ושקולים הם ויבאו מהדדי כיון דבעדות ראשונה אין אוסר איסור עולם וה"א אף במכחיש יהיה ע"א מהימן ע"כ צ"ל גז"ש דדבר דבר דבדבר שבערוה במכחיש בעינן שני עדים ומתורץ קושית התוס' סוטה דה"מ נאמר וכנ"ל לאביי

בנידון אשר נשאלתי אודות מת א"י שמת בבית וסוף טומאה לצאת כיון דבא"י דעת הרמב"ם והג"מ שאינו מטמא באוהל ולפי שכתב הש"ך ביו"ד סי' שע"א וסי' שע"ב ס"ק ב' דסוף טומאה לצאת הוא דרבנן ובדרבנן יש לסמוך על דעת הר"מ ולפי שביום השאלה לא הי' שעת הכושר ללמוד לא יכולתי להאריך מה שיש לעיין בס"ד. ועתה באתי להשיב הנה המ"א בסי' שי"א ס"ק י"ד ובסי' שמ"ג ס"ק ב' חולק על הש"ך וכתב דגם מש"כ הש"ך דבסוף טומאה לצאת הוא דרבנן הוא במחלוקת ובאמת מבואר בביצה ל"ח א' דכי לית ליה לר' הושעי' ברירה בדאורייתא כו' כתב רש"י ז"ל כגון טומאת מת לית ליה ברירה ודרך יציאתה הלכה למ"מ א"כ מבואר דסוף טומאה לצאת הוא דאורייתא ובאמת רש"י ז"ל סותר דכתב בביצה י' א' בדה"מ כולם טמאים כו' שגזרו חכמים טומאה על מקום שהוא דרך יציאת הטומאה שסוף הטומאה לצאת כו' א"כ מבואר ברש"י דסוף טומאה לצאת הוא דרבנן. והנה באמת רש"י בדף ל"ח מוכרח לפי דמסיק שם ר' הושעי' דבדאורייתא לית ליה ברירה ע"כ צ"ל דהא דקאמר ר' הושעיא לטהר את הפתחים מכאן ולהבא ולמפרע לא משום דאין ברירה בדאורייתא שסוף טומאה לצאת דאורייתא. והנה הרמב"ם פסק בפ"ז מה' טומאת מת הלכה ב' המת בתוך הבית ובו פתחים הרבה כו' נפתח אחד מהם או שחשב להוציאו כו' ואע"פ שחשב אחר שמת המת אין טמא אלא כנגד הפתח שפתח והציל כל הפתחים כולם והשאר טהורים כו' והנה לא ביאר רבינו ז"ל כאן הא דאמר ר' הושעי' לטהר את הפתחים מכאן ולהבא ופשט לשונו נראה דמטהר למפרע מדכתב נפתח אחד מהם או שחשב להוציאו באחד מהן ואע"פ שחשב אחר שמת המת כו' מדכתב אע"פ שחשב אחר שמת וכלל בחד דין עם חשב מקודם שהשאר פתחים טהורים ואם איתא דאינו מציל כ"א מכאן ולהבא הרי יש הבדל בין חישב קודם שמת המת לא הי' שום טומאה כלל על שאר הפתחים. אבל אם חשב אח"כ הרי הפתחים אחרים היו טמאים רק אח"כ מכאן ולהבא המה טהורים נראה מדבריו דסתם ולא הביא מפורש לטהר מכאן ולהבא דטהורים הפתחים הנשארים למפרע וצריך להבין כיון דפסק הר"מ בכמה דוכתא כר' הושעי' דבדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה והרי אם איתא דסוף טומאה לצאת הוא דאורייתא אינם טהורים אלא מכאן ולהבא. ואין לומר דלהכי לא הוצרך הר"מ לבאר דטהורים מכאן ולהבא כיון דפסק דבדאורייתא אין ברירה ע"כ מוכח דאינן טהורים שאר פתחים כ"א מכאן ולהבא אבל סוף טומאה לצאת הוא דאורייתא וסמך עצמו שלא ביאר זאת על הך דין דאין ברירה בדאורייתא וממילא נודע דאינם טהורים כ"א מכאן ולהבא מחמת ברירה. עכ"ז הכל קשה דהו"ל לבאר בפירוש דטהורים מכאן ולהבא וממילא נשמע מזה דהא דסוף טומאה לצאת הוא דאורייתא ומחמת ברירה אסור למפרע והרי רב אושעיא גופיה סבר דבדאורייתא אין ברירה וביאר הא דטהורים הפתחים מכאן ולהבא בפירוש אף שאין הכרח מר' אושעיא בעצמו כ"כ. דבאמת לא אמר ר' הושעי' בפירוש דאין ברירה בדאורייתא כ"א הש"ס מוכיח כן מהא דאמר לטהר את הפתחים מכאן ולהבא ע"כ מוכח דבדאורייתא אין ברירה. אבל הר"מ כיון שביאר כבר בכמה מקומות דאין ברירה בדאורייתא לא הוצרך לבאר מפורש לטהר הפתחים מכאן ולהבא וכנ"ל. עכ"ז למה סתם רבינו כ"כ ולא הביא מימרא דר' הושעיא מפורש. למען שלא לטעות בדבריו ע"כ נ"ל לומר בדעת הר"מ דסבר הא דסוף טומאה לצאת הוא מדרבנן ולא פסק כר' אושעיא לטהר מכאן ולהבא והיינו משום דבש"ס ביצה שם (דף י') קאמר רבא לעולם למפרע והכא היינו טעמא כו' ויש לדקדק הלא רבא פסק בקדושין מ"ב ב' כרב נחמן דאחים שחלקו לקוחות הם ומבואר בש"ס בכמה מקומות דזה תלי' באין ברירה בדאורייתא ולמה מוקי הך דבה' דאהלות לטהר למפרע דלא כהילכתא הא הוא בעצמו פסק בדאורייתא אין ברירה. אלא ע"כ כפי' רש"י בביצה י' דהא דסוף טומאה לצאת הוא דרבנן ע"כ מוקי לטהר למפרע דכל בדרבנן יש ברירה ומטהר למפרע וזה הוא טעמו של הר"מ שלא הביא הך דר' אושעיא ופסק כרבא דהוא בתראה וסוף טומאה לצאת הוא דרבנן וטהורים הפתחים למפרע ככל דרבנן שיש ברירה והשתא לפ"ז י"ל דאפושי פלוגתא לא מפשינן לומר דרבא ור' הושעי' פליגא בזה אם סוף טומאה לצאת הוא דאורייתא או דרבנן ונ"ל דכ"ע ס"ל דסוף טומאה לצאת הוא דרבנן והא דאמר ר' הושעי' לטהר מכאן ולהבא והיינו ע"פ מש"כ התוס' בערובין ל"ז ב'. דה"מ מאן האי תנא כו' כיון דעיקר מעשר מן התורה חשיב רבי יוסי כדאורייתא ואין ברירה כו' יעו"ש ודוקא תחומין או מוקצה דאין להם עיקר בדאורייתא הוא דיש ברירה. א"כ לפ"ז י"ל דר' הושעיא ורבא פליגי בזה דר' הושעי' סבר כיון דעיקר טומאת אוהל הוא דאורייתא אף דסוף טומאה לצאת הוא דרבנן חשיב כדאורייתא ואין ברירה ורבא סבר דאף בדבר שעיקרו דאורייתא עכ"ז כיון שהוא מדרבנן יש ברירה

וראיתי להפנ"י בביצה שם בפירש"י שם דה"מ כולם טמאים שכתב אע"ג דמצינו דפליגי תנאי לענין ברירה גבי דמאי דהוא דרבנן ונ"ל דשאני התם כיון דשייכי הני דיני דברירה לענין ודאי טבל לא חילקו לענין דמאי דכל דתיקון רבנן כו' משא"כ הכא דלא שייך דין ברירה כלל לענין טומאה אלא לענין הפתח שסופו לצאת שהוא דרבנן. וכ"כ עוד הפנ"י בא"ד בסופו אליבא דר' הושעיא דהוצרך רש"י לפרש שסוף טומאה דאורייתא ולא ניחא ליה לפרש כיון דעיקר טומאת אוהל דאורייתא כיון דלא שייך דיני ברירה כלל בדיני טומאה לענין אוהל דאורייתא והנה לענ"ד נראה דאף באוהל דאוריית' משכחת ברירה כגון בבית שהוא פתוח לבית שיש בו מת והוא פתוח טפח ע"ט דאם לא סתם כל הנקב רק מעטו מטפח דצריך ביטול עולמית כדפסק הרי"ף והרא"ש בה' טומאה ובתוס' ב"ב כ' וכן פסק בטוש"ע יו"ד סי' שע"א ובכה"ג הוי טומאה דאורייתא לכ"ע כשיש פותח טפח כמש"כ המ"א בסי' שמ"ג שם כדמוכח בדוכתיה טובא. א"כ אם מיעט מטפח בדבר שאינו בטל מעצמו ואח"כ ביטול בפירוש דבר הממעט דאם נאמר יש