בית אליקום פא

אני אברר המום והבע"ד מכחישו בזה ס"ל לרבא דאין ע"א נאמן דזה הוי הכחשה גמורה ואין ע"א נאמן. אבל כשאומר בפירוש אני אברר אף לרבא בכה"ג חוששין לדברי העד במקום שע"א נאמן וא"כ מאביי בסתם ראיה לרבא באומר בפירוש אני אברר ודברי התוס' מדוקדקים

ולפי הנ"ל בזה נבוא לבאר הסוגיא בס"ד דקאמר רבא מנא אמינא לה כו' והנה יש להבין הא רבא א"צ שום ראי' ע"ז כיון דאמרינן אין דבר שבערוה פחות משנים וכיון דבעלמא במקום שע"א מהימן אינו מהימן אלא בשותק הבע"ד לשיטת התוס' ולשיטת הרשב"א באינו יודע ג"כ. וא"כ ע"כ היכא דבעינן שני עדים ע"כ אין ע"א נאמן אפילו בשותק דאל"כ מאי חילוק בין דבר שבערוה לשאר איסורים דמהימן ע"א ואם נאמר דע"ז גופיה מביא ראיה דבדבר שבערוה בעינן שנים הא באמת ע"ז איכא גז"ש כדאמר בסוטה (ג' ב' ובדף ל"א) ערות דבר וע"פ שנים עדים יקום דבר וילפינן דבר דבר וע"כ בהכחשת בע"ד בלא"ה אין ע"א נאמן באיסורים וא"כ ע"כ הגז"ש אתי אף בשתיקה של הבע"ד דבעינן שנים ואין לומר דהו"א ליליף עדות ראשונה מעדות אחרונה דנאמן ע"א כדנפקא לה בסוטה שם מבה ולא בקנוי וסתירה דהא י"ל דגם בעדות אחרונה מיירי בשותק כמש"כ התוס' בסוטה ג' ב' דה"מ תלמוד לומר לרבא מיירי בשותק ואף אם נאמר אף לרבא מיירי בעדות אחרונה כמכחיש לו הבעל ואפ"ה ע"א נאמן ע"כ איצטרך ג"ש דדבר דבר דבעדות ראשונה לא ילפינן מאחרונה דאיכא פירכא מה לעדות אחרונה שכן רגלים לדבר כמו שבאמת הניחו התוס' שם בתימא על אביי ולרבא באמת ניחא דבעינן הגז"ש דדבר דבר בשותק הבעל דבעינן שנים דבלא גז"ש הו"א דבעדות אחרונה דגלי קרא דע"א נאמן אף במכחיש ובעדות ראשונה א"צ גז"ש במכחיש דאין ע"א נאמן כיון דאיכא טעמא דליכא למילף מעדות אחרונה שכן רגלים לדבר. א"כ עדות ראשונה בלא"ה לא גרע מכל איסורין שבתורה דאין ע"א נאמן בהכחשת בע"ד א"כ כיון דאיכא גז"ש דדבר דבר בעדות ראשונה ע"כ אף בשותק בעינן שנים א"כ דברי רבא מוכרחים בלא"ה ומה צריך מהתוספתא בשלמא לשיטת הרשב"א וסייעתו דסוברים באיסורין אף באינו יודע ע"א נאמן א"כ אין ראיה מהגז"ש דדבר דבר דוקא באינו יודע אז בעינן שנים דוקא אבל בשותק מנ"ל דילמא ע"א ג"כ נאמן אף בדבר שבערוה אבל לשיטת התוס' דס"ל אף בשאר איסורין באינו יודע הבע"ד אין ע"א נאמן ודוקא בשותק הבע"ד ומפאת גזה"כ כפי הסכמת הר"ן אז ע"א נאמן באיסורים א"כ ע"כ מוכח דבדבר שבערוה דבעינן שנים אף בשותק הבע"ד ע"כ מכח קושיא הנ"ל מוכרח לפרש דראיית רבא מהתוספתא דבמקום שצריך שני עדים כגון בבן גרושה. אז אין ע"א נאמן אף בשותק במקום דיכול לברר בחוש והביא ראיה שפיר מהא דבעל מום דמיירי בשותק וכגון שאמר העד בפירוש שיברר שלח ואחוי דזה הוי שותק כיון דלא הוכחש בהבירור ודוקא בבעל מום בכה"ג ע"א מהימן ש"מ בבן גרושה דבעינן שנים אף בכה"ג דאומר ע"א אני אברר בחוש אינו כלום ומוכרח דינו של הש"ך וכנ"ל

ונשלים לבאר בס"ד פלוגתא דאביי ורבא ומחלקותם תלוי בפירוש התוספתא שמסיים הש"ס לאביי והיינו דקתני מקוה פסולו בגופו ובעל מום פסולו בגופו ואל יוכח בן גרושה וב"ח שפסולו מאחרים ופירש"י דפסולו בגופו ונוכל לברר הדברים א"כ לאביי שני הראיות והדמיון של ר"ע הכל אחת בשביל שבעל מום ומקוה נוכל לברר ע"כ פסולים בע"א. אבל בן גרושה וחלוצה דאינו יכול לברר ע"כ פסולו בשנים ודוקא במכחיש ולא בשותק כמו כל דבר שבערוה לאביי דשותק מהני אף בע"א א"כ שני המשלים דכ"ע פסולו בגופו ע"כ ע"א מהימן אף במכחיש אבל בבן גרושה וב"ח דפסולו מאחרים ואי אפשר לברר ע"כ במכחיש בעינן שני עדים ולא מהני ע"א בהכחשה וזה לאביי אבל רבא סובר דהוא שני טענות וראיות ובאמת מפאת שהוא דבר שבערוה בעינן שנים אף בשותק ושותק דבעל מום היינו באומר העד אני אברר וכנ"ל. ובכה"ג בב"ג וב"ח אף ביכול לברר דהוי כמו שותק. עכ"ז אין ע"א כלום וטענה שני' בע"מ ומקוה פסולו בגופו וב"ג וב"ח פסולו מאחרים אין הכוונה כמו שפירש אביי דיכול לברר ותלוי הכל ביכול לברר דבאמת בבן גרושה אף ביכול לברר אין ע"א כלום כמו בשותק אף לפי פשטא דש"ס דהוי כמו יכול לברר דשתיקה דהוי כהודאה ואעפ"כ אמרינן בדבר שבערוה אינו כלום כיון שאין ע"א בגדר עד כלל ואין חוששין לדבריו כלום אף ביכול לברר אלא הכוונה בטעם בע"מ ומקוה פסולו בגופו והיינו דר"ע סובר במקוה שנמדד ונמצא חסר דכל הטהרות שנעשו ע"ג טמאות משום תרתי לריעותא חזקת הטמא וחסרון המקוה לפנינו. ע"כ יש לדמות לבעל מום דפסולו מגופו והמקוה ג"כ חסרון לפנינו ואין לדמות לב"ג וב"ח דאין החסרון לפנינו כמו שדימה ר"ט א"כ הוי תרתי לריעותא ואזלינן אחר חזקת הטמא ולא אחר חזקת המקוה שנמדד. ועוד טעם דאין לדמות בע"מ לב"ג וחלוצה דכיון דאין כאן דבר שבערוה א"כ יש לדמות מקוה לבעל מום דפסולו ביחיד ולא לבן גרושה דהוי דבר שבערוה דבעינן שנים ולרבא יש חילוק בין דבר שבערוה לשאר איסורין בע"א בשתיקת הבע"ד דבשאר איסורין בשתיקת בע"ד ע"א נאמן ובדבר שבערוה אין ע"א נאמן אפי' בשתיקת בע"ד. א"כ ע"כ תרי טעמי איכא אבל לאביי דס"ל דדבר שבערוה שוה לשאר איסורים במכחיש הבע"ד בשניהם לא מהני ע"א ובשתיקת הבע"ד אף בדבר שבערוה מהני ע"א א"כ ע"כ מוכרח דהכל הוא טעם אחד והכל תלוי ביכול לברר ומיירי בהכחשה ועיקר טעם דב"ג וב"ח דבעינן שנים משום דאין יכול לברר והרי הוכחש מבע"ד ע"כ בעינן שנים דוקא א"כ אין שום מעלה לב"ג וב"ח רק מחמת דלא נוכל לברר דפסולו מאחרים אבל לרבא דסובר בדבר שבערוה חלוק משאר איסורים א"כ תרי טעמי איכא בתוספתא וע"כ מוכרח לפרש הטעם דדבר שבגופו במקוה ובע"מ ואיכא תרתי לריעותא ע"כ אזלינן בתר חזקת הטמא והרי חסר לפניך והוי תרתי לריעותא ולפי פי' התוס' דס"ל דפליגי בתרתי ר"ט ור"ע במקוה שטבל בו כהן ג"כ ועבד עבודה ובאו עדים והעידו שהי' המקוה חסר קודם הטבילה לר"ט כשירה העבודה ע"כ בא לדחות זאת ר"ע דלא דמי לבן גרושה וחלוצה כיון דמן התורה בעינן שנים בדבר שבערוה ע"כ גזרת הכתוב ג"כ אף דנודע שלמפרע היה פסול ב"ג או ב"ח כל זמן שלא נתברר פסולו בב"ד כגירסת התוספתא והוא תלוי בעדות שנים התירה התורה עבודה וכשירה עבודתו אבל במקוה כיון דהוא בכלל שאר איסורים וע"א נאמן בשותק בשאר אסורים ואין תלוי פסולו בב"ד כיון דע"א יכול להעיד כיון שנתברר למפרע שהמקוה היו חסר עבודתו פסולה כמו בבעל מום דפסולו ביחיד וא"צ ב"ד ע"כ דמי שפיר מקוה לבע"מ ועבודתו פסולה ופליגי לענין טהרות במקוה מפאת תרתי לריעותא דהרי החסרון לפניך והוי פסולו בגופו ע"כ לא אזלינן בתר חזקת המקוה ור"ט דימה מקוה לב"ג וב"ח דאלים חזקה שלו טובא דכל זמן שלא נתברר פסולו למפרע עבודתו כשירה למפרע א"כ חזינן דיש דמיון לומר במקוה לילך אחר חזקת המקוה ואף דחסרונו לפנינו אמרינן השתא דנחסר כיון דכבר היה המקוה בחזקת שלם ואלים חזקה דמקוה יותר מחזקת הטמא דהרי הטמא טבל במקוה שהיה בחזקת שלם והחסרון תולים השתא דאיתרע דהא מצינו דמיון בבן גרושה דהתורה התירה העבודה שעבד קודם שנודע הפסול וע"ז השיב ר"ע דיותר יש לדמות לבע"מ דהחסרון לפנינו א"כ הוי תרתי לריעות' ואזלינן בתר חזקת הטמא ואין לדמות לב"ג דאין החסרון לפנינו מתוכו כ"א ע"פ אחרים ועכ"פ נתברר בזה פליגי אביי ורבא בדבר שיוכל להתברר בדבר שבערוה לאביי בכה"ג ע"א מהימן דהוי כמו שותק דע"א נאמן לאביי בדבר שבערוה ולרבא דס"ל בדבר שבערוה בשותק הבע"ד אין ע"א נאמן א"כ דבר שבערוה חלוק משאר איסורים ע"כ אף בדבר שיוכל להתברר אין ע"א כלום במקום דצריך שנים וביארנו כוונת הש"ס בשותק היינו