בית אליקום ח

ולא מהניא ליה הלנה בראשו של מזבח ובפסחים (צ"ג ב') פי' רש"י ומיהו זמן שחיטה מתחילת שבע ואילך ונמשך עד שתשקע החמה. שהוא ה' מילין קודם צאת הכוכבים לעולא ולמסקנא ד' מילין. וכיון שעיקר הוכחת התוס' (בזבחים נ"ו. ובמנחות כ') דדם נפסל בשקיעת החמה מתחילת השקיעה אף דעוד היום הוא גדול ומפסוק מיותר משמע ליה. אבל לפי' רש"י דמהניא הלנה בראשו של מזבח. אין כאן פסוק מיותר א"כ אין נפסל רק עד בה"ש. והניח בתימה. וכל זה לפי דרכו. דסבר הגאון ש"א דרש"י ג"כ אזיל בשיטת ר"ת. אבל באמת שיטת רש"י אינו כשיטת ר"ת. וזמן בה"ש הוא בתחילת השקיעה וכפי שיתבאר בס"ד לקמן אין כאן סתירה כלל. דמתחילת השקיעה מתחיל בה"ש. וד' מילין הוא עד צאת כל הכוכבים. שהוא ג' מילין ורבע אחר לילה. ודע דיש לומר ברש"י שפירש בזבחים נ"ו. על הא דר' יצחק בר אבדימי דדם שנפסל בשקיעת החמה. ולא מהניא לי' הלנה בראשו של מזבח. דהקשו התוס' בד"ה מנין הניחא למ"ד אין לינה מועלת בראשו של מזבח. אלא למ"ד מועלת למה לי קרא כנ"ל. והוא באמת פלוגתא בזבחים פ"ז. רבה ורבא. והרמב"ם בפ"ג מהל' פסולי המוקדשים דין י"א פסק כרבא א"כ לינה מועלת וקשה קושית התוס' ל"ל קרא. וגם להרמב"ם לא שייך תירוץ התוס'. דברמב"ם פ"ד מהלכות מעה"ק דין א' מבואר דאין זורקים דמים אלא ביום. מבואר דעד בה"ש זורקים דם ולא נפסל מקודם כשיטת התוס'. וכמו שכתבנו לעיל וכן כתב הש"א. א"כ קושית התוס' נשאר למה לי קרא כיון דלינה מועלת בראשו של מזבח

והנה לתרץ קושית התוס' על רש"י והוא דכבר הקשה הש"א שם. דהא דקאמר הש"ס (בזבחים נ"ו ב'). ודילמא הכי קאמר רחמנא אי קריב דם האידנא כו'. אי קריב דם למחר נתאכל הבשר למחר וליומא אוחרא. דע"כ הך קושיא בש"ס הוא למ"ד אין לינה מועלת. דאל"כ אי אפשר להקריב הדם למחר יעו"ש. ונראה מפשטא דסוגיא כרבה. וה"ל לפסוק כסוגיא זו. וכן קשה בפסחים (נ"ט א') דקאמר רב פפא מעלה ומלינה בראשו של מזבח. דכתבו התוס' (יומא כ"ט) ד"ה אלא ובר"ה ל' ד"ה נתקלקלו. דלמ"ד לינה מועלת לא שייך לומר מעלה ומלינה בראשו של מזבח דנפסל בלינה. א"כ נראה מסוגיא דפסחי' וזבחים כמ"ד אין לינה מועלת כרבה והיה לנו לפסוק כסוגיין דעלמא כרבה ולא כרבא. וראיתי במ"ל פ"א מהל' תמידין ומוספין הלכה ג' שהניח בצ"ע דברי רש"י (פסחים נ"ט) וז"ל. וראיתי לרש"י שכ' בפ' ת"נ. ולינה אינה פוסלת בראשו של מזבח כדאמרי' בפ' המזבח מקדש פ"ז א'. לד"ה לא ירד. דמשמע מדבריו דהאי דר' ישמעאל אתי אפי' למ"ד אם ירדו לא יעלו והוא תימא בעיני והוא נגד דברי התוס' הנ"ל יעו"ש והוא באמת קושיא חזקה. והנה מלבד זה דסותר לדברי התוס' קשה דהרי רש"י בעצמו (זבחים פ"ז) כתב בד"ה מקטיר והולך לעולם דאפילו אמרינן לינה מועלת בראש המזבח מסקינן להו במערכה שהרי פסולין שעלו לא ירדו ורבא אמר לא יעלו דה"ל פסולין דלינה מועלת וכיון דירדו לא יעלו ע"כ. א"כ מבואר מדברי קדשו של רש"י דלמ"ד לא ירד. אע"פ שנפסל בלינה. א"כ ע"כ הך דקאמר בש"ס מעלה ומלינה בראשו של מזבח הוא דוקא למ"ד אין לינה מועלת. א"כ דברי רש"י בעצמו סותרים אהדדי. ע"כ נראה לומר ולבאר שיטת רש"י וממילא יתורץ קושית התוס' שהקשו בזבחים שם. למ"ד מועלת א"צ קרא ע"ז. והוא דרש"י ז"ל חילק בדבר והוא דהא לכ"ע בלנו בראשו של מזבח מקטיר והולך לעולם כל זמן שלא ירדו. ואף דמזבח מקדש אפילו פסולין. עכ"ז דוקא בהקטר חלבים ואברים דכשרים כל הלילה ולנו בראשו של מזבח מקטיר והולך לעולם. אף דפסולין המה בלינה. והיינו כיון דאם ירדו לא יעלו. וכשרים להקטיר בלילה וכיון דלנו בראשו של מזבח נפסלו בלינה. ועכ"ז מקטיר והולך לעולם אף בפסולין. אבל אם עלו לראשו של מזבח דם אחר שקיעת החמה. דצריך להזות ביום דוקא. מהניא הלנה בראשו של מזבח. כיון דאי אפשר לזרוק בלילה ולא נפסל בלינה וביום המחרת ירד ולא יעלה ויזרוק ולא נפסל לכ"ע בלינה בראשו של מזבח כיון דאי אפשר לזרוק בלילה וכן אם אי אפשר להקטיר אחר תמיד של בין הערבים. ומעלה ומלינה בראשו של מזבח. כיון דאי אפשר להקטיר בלילה בכה"ג. כשמעלה בראשו של מזבח לא נפסל בלינה לכ"ע לא ירד. והא דכתב רש"י בזבחים (פ"ז) דאף דנפסל בלינה עכ"ז מקטיר לעולם בראשו של מזבח. והיינו דוקא כיון דיכול להקטיר בלילה הו"ל כאילו ירד. ולא מהניא הלנה בראשו של מזבח. ואע"פ כן מקטיר לעולם כמו בכל פסולין. אבל כשלא יכול לזרוק בלילה כמו הך דזבחים (נ"ו). או שאי אפשר להקטיר אחר תמיד מפאת עשה דהשלמה בכה"ג לכ"ע מהניא הלנה בראשו של מזבח ולא נפסל בלינה. ע"כ מקשה הש"ס שפיר בזבחים. אי קריב דם למחר כו'. והיינו לכ"ע. אף דקי"ל כרבא. בכה"ג כיון דאי אפשר לזרוק בלילה. לכ"ע כשהוא בראשו של מזבח לא נפסל בלינה. וזה הוא כוונת רש"י בפסחים לד"ה לא ירד. בכה"ג כיון דעלו לא נפסל בלינה לכ"ע. אבל בחלבים ואברים דיכול להקריב בלילה. אף דעלו לראשו של מזבח. כיון דיכולים להקריב בלילה הכל כמו אם ירד. ולא מהניא לינה בראשו של מזבח. אף דיכול להקטיר לעולם כמו כל הפסולין. ונפסלים בלינה. אבל כל שאי אפשר להקריב בלינה או מחמת הזריקה. או מחמת עשה דהשלמה. כל שעלו לראש המזבח לא נפסל בלינה לכ"ע. וניחא הסוגיא דזבחים (נ"ו ב') ופסחים (נ"ט א') לכ"ע אף לרבא. זה הוא שיטת רש"י והתוס' חולקים ע"ז. למ"ד לינה מועלת נפסל אף בכה"ג דאי אפשר להקריב בלילה. והא דרב פפא דפסחים הוא לרבה דוקא וכן בזבחים סוגית הש"ס שם ג"כ לרבה אבל לרבא לא צריך קרא. וא"כ שיטת רש"י לחלק בכה"ג. ואין סתירה מרש"י דזבחים (פ"ז) כלל. וכנ"ל החילוק

והנה התוס' שם (זבחים נ"ו) בד"ה מנין. אחר שהקשו על רש"י למ"ד מועלת למה לי קרא כו'. וכתבו וכי תימא דאיצטריך קרא משום אימורים דקי"ל אם עלו לא ירדו וקמ"ל בדם דירדו ואליבא דמאן אי לר"ג האמר לא ירד אפילו בדם ואי לר' יהושע האמר אין מזבח מקדש פסולין שלא ירדו אלא בהקטרה. ודברי התוס' קשים להלום. הא כבר הקשו למ"ד מועלת א"צ קרא. א"כ מה יועיל אם עלו לא ירדו דהא לרבא אף דאם עלו לא ירדו. עכ"ז נפסל בלינה בראשו של מזבח. א"כ הקושיא במקומה

ועוד מה זה שדחו בין לר"ג בין לר' יהושע דהא לר"ג בכל עניני פסול בדם אם עלו לא ירדו. ולר' יהושע עכ"פ בלן בדם לא ירד. כמבואר בש"ס (זבחים נ"א א') מפני מה אמרו לן בדם כשר. שהרי לן באימורים כשר כו' דבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בהיקש וכן בש"ס זבחים (פ"ד י"ב). ור' יהודא מייתי לה מהכא מפני מה אמרו לן בדם כשר כו' וכיון דאין בלן בדם עסקינן. דלכ"ע לא ירד. אף לר' יהושע וכן פסק הרמב"ם כר' יהושע ואעפ"כ פסק בלן בדם אם עלו לא ירדו כר' יהודא. א"כ חוזר הכל אל הקושיא דלעיל לרבא אף דאם עלו לא ירדו אעפ"כ נפסל בלינה א"כ אי אפשר לזרוק הדם אחר שקיעת החמה דנפסל למחר בלינה וא"צ קרא ע"ז כקושית התוספות מתחלה א"כ מה זה קושיא וכי תימא

והנה בתוס' (מנחות כ' ב') ד"ה נפסל כתבו גם כן אחר הקושיא למ"ד מועלת מאי איכא למימר ואין לומר דאיצטריך משום דקי"ל גבי דם אם עלה לא ירד הואיל ולן כשר באימורים ואם מעלהו ע"ג המזבח ה"א דיכול לזרוק משום דבהא פלוגתא דר"ג ור' יהושע דר' יהושע אמר ירד ור"ג אמר לא ירד. אם כי דברי התוס' במנחות מכוונים יותר במה שכתבו גבי דם אם עלה לא ירד. ונראה דט"ס הוא בתוס' זבחים. אבל הענין קשה להלום מה ענין ר"ג ור' יהושע בלן בדם. וגם קשה כנ"ל הא לרבא אף אם עלה לא ירד ועכ"ז נפסל בלינה א"כ הקושיא במקומה למה צריך קרא בדם דנפסל בשקיעת החמה לרבא. וכל הצעת דברי התוס' קשה להלום. על כן