בית אליקום ז

דלעולא הוא מן חצות היום הראשון ולרב יהודא מן פלגא דיומא עד תחילת השקיעה. ונקרא אז זמן אכילה כפי שיתבאר בס"ד דעת הרמב"ם דתיכף מתחילת השקיעה מתחיל בה"ש. א"כ הוא אז זמן אכילה אלא דמחמת ספק הוא בה"ש. כמו תרי תלתי מיל או תלת רבעי מיל. ומתורץ קושית התוס' על נכון לשיטת הרמב"ם וממש מוכרח שיטת הרמב"ם. ורב יהודא דסובר דרך רחוקה כל שאינו יכול לכנוס בשעת אכילה. הוא ג"כ בהתחלת זמן אכילה דמתחיל תיכף בתחלת השקיעה. דלא כר"ת. דהוא בסוף השקיעה אלא דהספק הוא בשיעור בה"ש וכנ"ל. וכפי שיתבאר בס"ד לקמן גם כן שיטת רש"י כן. וכהסכמת הגאון החסיד מוהרא"ו בסי' רס"א. ומה שהקשה הש"א שם על הרמב"ם דאין דיחוי באדם. כבר מתורץ מתוך דברי קדשו. דהך דרך רחוקה לא בטעמא תליא מילתא. כ"א גזירת הכתוב הוא וסובר עולא בהתחלת זמן השחיטה תליא ואסור לשחוט עליו אף שיוכל לבא בתוך משך זמן שחיטה

ועדיין צריך ליישב למה תפס הרמב"ם דברי עולא דמסיק הש"ס בתיובתא. דמן הנץ עד חצות הוא יותר מט"ו מילין או ט"ז מיל או עשרים מיל כפי שמבואר בביאור הגאון בסימן תנ"ט והוא סיוע גדול מירושלמי דאחד מעשרה ביום הוא. לפי דחשבון עשרה פרסאות ביום בינוני הוא מן הנץ עד תחילת השקיעה. וד' מילין של קודם הנץ וד' של השקיעה אינו בחשבון י' פרסאות ג"כ. א"כ חצי היום כ' מילין. ואיך תפס הרמב"ם שיטת עולא דאיפריך בש"ס. אך י"ל דבלא"ה צריך להבין הא רבי עקיבא אמר מן המודיעים ולחוץ הוא דרך רחוקה. וא"כ אף לפי המסקנא צריך להבין דברי ר"ע בעצמו בלא הך דעולא. ולא מסתברא לומר דיחלקו במציאות שמן המודיעים רחוק כמו כ' מילין מירושלים דזה אין סברא שיחלוקו במציאות וכנ"ל על תירוץ התוס'. דאף במציאות ה' מילין או מיל לא מסתברא שיהי' ספק במציאות בימי האמוראים. אלא נראה דלפי המסקנא גם כן מציאות המודיעים רחוק מירושלים רק ט"ו מילין. אלא כיון דירושלים היא עיר גדולה לאלהים. א"כ אף שעד חומת ירושלים. מן המודיעים הוא ט"ו מיל. עכ"ז למקום המקדש יכול להיות כמו ה' מילין א"כ אינו יכול לבא אחר חצות למקום מקדש להקריב הפסח. ונחשב ריחוק המקדש מן החומה כן צ"ל במסקנא וע"כ הרי לא חש והעתיק דברי עולא די"ל דגם למסקנא אין חולקים במציאות אלא דנחשב דרך רחוקה. עד מקום המקדש. ועכ"פ דברי עולא אמת שמן המודיעים עד חומת ירושלים הוא ט"ו מיל. ושאר ה' מילין הוא נחשב ריחוק המקדש מן החומה. ובזה מתורץ כל דברי הרמב"ם על נכון. ברוך החונן דעה במתנת חנם. ונתגלה בעניותנו טעמו של הרמב"ם

ועתה נבא לבאר בס"ד לברר שדעת התוס' והרמב"ן דחשבון י"ב שעות הוא מן הנץ עד תחילת השקיעה. והנה דעת התוס' הוא מוכרח מכמה מקומות לבד מה שכתב הגאון החסיד בסי' תנ"ט. דמש"כ בתוס' שעה ומחצה הוא חשבון מע"ה עד הנץ. והוא תמוה לכאורה דהוא לפי חשבון עולא דמהלך מן הנץ עד תחילת השקיעה שלשים מיל. אבל לפי שכתב הגאון החסיד הוא אף לפי המסקנא דמן הנץ עד תחלת השקיעה הוא ל"ב מיל. וחשבון י' פרסאות דמהלך אדם בינוני הוא בהצטרף ח' מילין דמן עה"ש עד הנץ. וד' מילין משקיעה עד צאת הכוכבים. נמצא בי"ב שעות של היום מן תחילת הזריחה עד תחילת השקיעה הוא הולך ח' פרסאות בי"ב שעות נמצא ד' מילין הוא מהלך שעה ומחצה מכוון. כמש"כ הגאון שם לשיטת התוס'. עוד נכריח שיטת התוס' דחשבון י"ב הוא מן הזריחה עד תחילת שקיעה. והוא דכבר הקשה רש"א. לפי שיטת התוס' דדם נפסל בתחילת השקיעה. מהא דקאמר בש"ס ברכות (כ"ו ע"ב ובדף כ"ז א'). ר' יהודא אומר עד פלג המנחה וקא מבעיא. אי עד ועד בכלל. רבי יהודא היינו רבנן והקשה אם נאמר לר' יהודה עד ועד בכלל הוא עד הלילה ולרבנן בשעה וחומש קודם הלילה מתחילת השקיעה שהוא ד' מילין. וכן צ"ל לפי שיטת הש"א דעיקר מחלוקת שבין ר' יהודא ורבנן הוא בחלק עשרים מהשעה, לר' יהודא הוי פלג המנחה הוא שעה ורביע ולרבנן עד הערב הוא שעה וחומש. וזה דוחק גדול דיסתום הדברים שמפשט הפלוגתא נראה דמחולקים בשעה ורביע דלר' יהודא מוקדם זמן המנחה שעה ורביע קודם לרבנן. ואם מחלוקתן במציאות מעט. חלק מעשרים בשעה איך לא יבארו דבריהם בפירוש. וכן הקשה לפי' הא' דעולא דהוי חמש מילין מן התחלת השקיעה עד סופו. א"כ אדרבא לרבנן הוא שעה ומחצה ולר' יהודא הוא שעה ורביע. ע"ש שנדחק בכל זה וכן הקשה מהירושלמי דברכות דקאמר טעם דרבנן דקאמר שנים ליום תן חצי היום לתמיד של שחר וחצי היום לתמיד של בין הערבים. והקשה לשיטת התוס' דדם נפסל בתחילת השקיעה. הא זמן תמיד של בין הערבים אינו אלא חמש שעות חסר חומש להמסקנא בפסחים. והכל הוא הולך לשיטתו. דסובר החשבון הוא מעה"ש עד צאת הכוכבים. אבל ברור דשיטת התוס' דהחשבון הוא מן הנץ עד תחילת השקיעה. א"כ לר' יהודא פלג המנחה הוא שעה ורביע קודם התחלת השקיעה ומחולקים ר' יהודא ורבנן בשעה ורביע כפשטא. וניחא ג"כ אף לעולא בהא דהוי ה' מילין דלרבי יהודא הוא שעה ורביע קודם התחלת ה' מילין של השקיעה ומתורץ כל הנ"ל היטב בלי דוחק כלל. נמצא נתברר שיטת התוספות דסובר החשבון י"ב שעות מן הנץ עד תחילת השקיעה והוא יתד שלא תמוט

ועתה נברר בראיה ברורה שגם דעת הרמב"ן כן. דהנה הרמב"ן בפי' התורה בפ' בא דכתב בתחלת השקיעה שהוא שעה ורביע קודם הלילה אינו נקרא בין הערבים כמו שהאריך הגאון בש"א בדברי הרמב"ן לשיטתו שיתבאר בס"ד לקמן. וכתב הש"א על הרמב"ן שלא דק דשעה ורביע הוא דעת ר' יהודא מפלג המנחה. וזמן השקיעה לעולא הוא שעה ומחצה ולמסקנא שעה וחומש אבל שעה ורביע לא שמענו יעו"ש בש"א. דכתב שלא בדקדוק כתב הרמב"ן ועירובי דברים נתחלף לרבינו הרמב"ן. אבל לענ"ד דברי רבינו הרמב"ן ברור מללו דהוא שעה ורביע והיינו ע"פ מה שפירש הגאון החסיד. דארבעה מילין הוא זמן שעה ומחצה. והיינו כי הל"ב מילין מן הנץ עד תחילת השקיעה. שהוא ח' פרסה בי"ב שעות נמצא שעה ומחצה לד' מילין. והנה בש"ס שבת פליגי רבה ורב יוסף בשיעור בה"ש אם הוא תרי תלתי מיל או תלת רבעי מיל. וכתב רבינו יונה הביאו הרא"ש שם דאין להכריע לפסוק תלת רבעי מיל כיון דרבה חולק משמיה דשמואל יעו"ש א"כ אם נאמר דבה"ש הוא תרי תלתי מיל

והנה כיון שחשבון ד' מיל הוא שעה ומחצה כנ"ל בשיטת התוס'. א"כ בהסר בה"ש דהוי ספק לילה שהוא תרי תלתי מיל. שהוא מכוון רבע שעה. נשאר מן ודאי יום מן התחלת השקיעה עד בה"ש שהוא בסוף השקיעה לשיטת ר"ת והרמב"ן נמצא מכוון שעה ורביע מן התחלת השקיעה עד בה"ש שהוא תרי תלתי מיל. שהוא רבע שעה שבין הכל שעה ומחצה של זמן ד' מילין. וכשיטת התוס' דהחשבון י"ב שעות הוא מן הנץ עד תחילת השקיעה ודברי הרמב"ן ברור מללו ואין כאן עירבוב דברים כמו שחשב הגאון ש"א. וא"כ רבי יהודא שחולק בפלג המנחה היינו שעה ורביע קודם התחלת השקיעה נמצא נתברר בראיות ברורות מהתוס' והרמב"ן דחשבון י"ב שעות היום מהנץ עד תחילת השקיעה. דלא כהגאון ש"א. וכן מוכח מדברי הרמב"ם הנ"ל ועוד יתברר בס"ד לקמן. ועתה נבא בס"ד לברר שיטת הגאון החסיד מוהרא"ו בענין ד' מילין של השקיעה עד צאת כל הכוכבים ברקיע והך דתלת רבעי או תרי תלתי מיל הוא בהתחלת השקיעה. כמו שביאר הגאון בסי' רס"א. ונכריח בס"ד השיטה זאת. וכן הוא שיטת הרמב"ם ורש"י ז"ל

הנה הגאון בעל ש"א הקשה דברי רש"י אהדדי דבזבחים (נ"ו) פי' רש"י על הא דדם נפסל בשקיעת החמה.