בית אליקום עט

בדבר זה משום דנחשדת לו בלא"ה לא נאסרה עליו ונ"ל דלהכי דייק מר שמואל ואי לא לא תפיק ולא קאמר ואי לא מהימן לך דלא שייך לומר ואי לא מהימן לך כיון דאף דמהימן ליה בענין זה כשנים אינו כלום דוקא שמהימן ליה כתרי בכל ענינים דקים ליה בגווי' כמו בת ר"ח. ע"כ אמר ואי לא הכוונה אף דבזה הענין מהימן ליה כיון דלא מהימן ליה בכל שאר דברים אינו כלום לאסור ע"כ דייק ואי לא לא תפיק ולא אמר ואי לא מהימן לך דבאמת מהימן ליה בזה הענין כשנים ואעפ"כ אינו כלום וזה דקדוק נאות בדברי מר שמואל. לפ"ז לא קשה בלא"ה הדקדוק שדקדקנו לשיטת הרשב"א למה לא שאל להאשה דילמא היא מכחשת בשלמא אי מר שמואל אסר להסמיא בהחלט היה קושיא דנשאל את פי האשה מה היא אומרת אך כיון דאמר לו הדין בשני אופנים אי לא לא תפיק והכוונה אף דמהימן לך בזה הענין כשנים אינו כלום. אם כן גם כן לאידך גיסא כשאמר לו אי מהימן לך זיל אפקה הכוונה שמהימן כתרי בכל ענינים דקים ליה בגווי' והיינו ע"פ פרט כשהיא שותקת והיינו דאמר לו אי קים לך בגווי' איכא צד לאסור. ובאמת בתנאי דשותקת ואי לא לא תפיק ויכול להיות באמת לא קים ליה בגווי' בכל ענינים ובאמת התיר לו מר שמואל. ע"כ לא נזכר התנאי לאיסור באופן דשותקת רק דאמר לו רבא תכלית הדין אם קים ליה בגווי' ובתנאי דשותקת אז בלצאת ידי שמים מחויב להוציא ואי לא לא תפיק ובאמת היתיר לו מר שמואל. ע"כ לא נזכר תנאי דשותק וכיון דלאביי דע"כ מיירי בשותקת ויכול להיות שאסר לו מר שמואל דמהסתם הי' עד כשר. ואעפ"כ לא נזכר תנאי דשותק מכש"כ לרבא דבאמת נראין הדברים שהיתיר לו מר שמואל אף דהשליח הי' מוחזק בחסידות לאו כלום הוא כיון דלא קים ליה בגווי' אינו כלום רק שמואל הגיד לו תכלית הדין במהימן כבי תרי וקים ליה בגווי' יש לאסור ובאמת בתנאי בשותקת ולא הוצרך מר שמואל להזכיר זאת דזה נודע ע"פ סברא דכל בהכחשה אינו כלום ולאו כל כמיני' להעמיד דעתו נגד דעת תוה"ק שע"א בהכחשה אינו כלום כ"ש בדבר שבערוה וכסברת הרשב"א וכנ"ל וכיון שבאמת התיר לו בלא"ה דמהסתם לא קים לי' בגווי' ומוחזק בחסידות אינו מועיל כנ"ל א"כ בודאי יצא בהיתר ממר שמואל הסמיא לפי דעת רבא והכל בתנאי לצד האיסור אי קים לי' בגווי' ומהימן ליה כבי תרי בכל ענינים ובתנאי דשותקת ולא הוצרך לבאר התנאי כיון דע"א בהכחשה אף באיסורין אינו כלום כ"ש בדבר שבערוה וכמו לאביי שלא ביאר התנאי ולאביי צ"ל דהא דקאמר ליה מר שמואל אי מהימן לך דלאו גזלנא הוא היינו אף שבאמת עד כשר הוא עכ"ז יכול לומר שאינו מאמינו והוא כגזלן אצלו בדבר זה וכפסק השו"ע בסי' קכ"ז דמר שמואל גופא התנה לו הך תנאי ואי לא לא תפיק. וע"כ אין הכוונה שבאמת היא גזלן דמהסתם לא שדר מר שמואל לאיש פסול שליח אחר הסמיא אלא דהכוונה אי לא מהימן לך בדבר זה וכגזלן הוא אצלך מותרת היא לך. ועכ"פ ביררנו בטעמו של דבר שיטת הרשב"א ואין מהסוגי' שום התנגדות נגד זה ויש פנים בהלכה לדברי הרשב"א ז"ל וכיון שנסתייע רבינו מרש"י וכן פסק הטור והב"י בסי' קע"ח סעיף ט' יש לנו עמודי עולם לסמוך עליהם לדינא ואף לדעת התוס' החולקים על הרשב"א עכ"פ צריך תנאי דמהימן כבי תרי בכל ענינים וקים ליה בגווי' טובא ולא מפאת שמוחזק בחסידות אי שמהימן ליה בדבר זה דוקא וכנ"ל מבואר וכן בדקדוק לשון מר שמואל ואי לא לא תפיק כנ"ל. ולדעת ר"ת ולפי שביאר הש"ך ביו"ד סי' קכ"ז דאפילו אי מהימן ליה כבי תרי יכול לומר אינו מאמינך לדבר זה ולא נימא כיון דעד השתא מהימן ליה בכל מילי כבי תרי עכ"פ יכול לומר בדבר זה איני מאמינך ומדוקדק ג"כ בלשון מר שמואל ואי לא לא תפיק. ולא קאמר ואי לא מהימן לך והיינו אף דמהימן ליה בשארי דברים אם אינו נאמן לו בזה הדבר כבי תרי לא תפיק. ועכ"פ בנד"ד בע"א בהכחשה ולא קים ליה בגווי' אף דמוחזק בחסידות אינו כלום. וכש"כ לדעת רש"י והרשב"א והטוש"ע דאף בקים ליה בגווי' אם מכחישו אינו כלום ויש פנים בהלכה לכל הנ"ל וכ"ש בנד"ד האומדן ידוע לכל שבעלילה ערער בערעורים שאין בהן ממש והוציא דיבה חנם וראוי לעונש ע"פ ד"ת תוה"ק נתברר באין פקפוק שא"צ לחוש אף לכתחלה וכמו שבררנו מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים בע"א בהכחשה אף אם אומר שיש לו עוד ע"א והלך למדה"י מותרת להנשא לכתחלה לכל אדם וא"צ לחוש כלל לע"א בקדושין אף שאומר בפני שנים נתקדשה והשני הלך למדה"י באיסור כרת ומיתה התרנו מכש"כ באיסור לאו ורבינו הרשב"א ז"ל נסתייע מזה משמעתא דחבילה לפי המסקנא דצריכה שני גיטין כדי לגבות כתובתה מן החבילה ולא חלקנו בין מהימן כבי תרי ש"מ בכל גווני אין לחוש בע"א בהכחשה אף לכתחלה ואף לדעת התוס' במהימן כבי תרי דצריך דוקא קים ליה בגווי' ומהימן בכל ענינים ולדעת ר"ת אף דמהימן בכל מילי יכול לומר בדבר זה איני מאמינך. א"כ אין פקפוק לחוש לערעור שאין בו ממש ולאסור להשו"ב אפילו על שעה וח"ו להושיב ב"ד ע"ז במקום שאמרו חכמינו מעמידי הדת פוסקים ראשונים ואחרונים להקל אין אנו רשאים להחמיר וכל המחמיר הרי הוא עובר על לא תסור ואין שום מדת חסידות בזה להחמיר וכ"ש דאיכא טעמים גלוים וידועים שבשנאה ובשאט נפש וברמות רוח העביר על השו"ב ובחץ שחוט לשונו העביר קול במחנה העברים בשקר ובתרמית וכל המסייעים לו המה מסייע שאין בהם ממש ונגד גדר התורה וד"ת תוה"ק וד' הטוב יכפר בעדם

ועתה נבאר בס"ד הסוגי' דקדושין ס"ו א' ב' ובתוכו יתברר בס"ד דין של הש"ך בח"מ סי' ל' הנ"ל. והנה אביי קאמר מנא אמינא לה מעשה בינאי המלך כו' שהיו אומרים אנו נשבית במודיעים ופי' רש"י ושבוי' פסולה לכהונה ונשאה אבי' ונמצא חלל כו' היכי דמי אלימא תרי אמרי אישתבה כו' מה חזית דסמכת אהני סמוך אהני אלא לאו בע"א וטעמא דקא מכחשי בי תרי הא לאו הכי מהימן ורבא לעולם תרי ותרי ובעדי הזמה ואי בע"א כו' כדרב יצחק. והנה כבר הקשה הגאון בעל פנ"י על תרי ותרי לענין שבוי' הא הוי ס"ס שהוא ספק אם נשבית וספק אם נטמאת ואף לאביי הי' לה להיות מותרת ואיך הוכיח דמיירי בחד לגבי תרי והנה הפנ"י בעצמו הביא בשם ראב"ן דפי' דתרי אמרי אישתבי בעדי טומאה אלא דכתב דמפירש"י ותוס' לא נראה כן. ולענ"ד מוכרח לפרש כל הסוגי' בעדי טומאה והוא הא אביי בעצמו ס"ל בכתובות כ"ג ב' רישא וסיפא דאיכא עדים שנשבית כו'. ועכ"פ בע"א שנשבית בעצמה לומר נשבית וטהורה אני וכיון שהיא שבה תחת בעלה הכהן או שנשאת לו אין לך הכחשה גדולה מזו להעד כיון שילדה כמה בנים אמו של ינאי א"כ הוי ע"א בהכחשת בע"ד ואינו כלום. א"כ אף אם שתק ינאי פעם אחד להעד כיון דהעד לא העיד כ"א על שנשבית ועל הטומאה לא ידע כלל הרי הוכחש העד מפי אם של ינאי בבירור דהרי עשתה מעשה ונשאת והיה לה בנים מאביו של ינאי א"כ הוכחש בבירור ואף אם ינאי שותק על עדות ע"א שנשבית אף אם יהיה כהודאה לעד הרי איכא ע"א בשבוי' ונאמנות לומר נשבית וטהורה אני והרי בזה אינו יודע העד אם נטמאה. והנה באמת אף אם העיד ע"א על טומאה והיא מכחשתו אינו כלום. עכ"ז ס"ל כיון דינאי הי' שותק לעד טומאה י"ל דהוי כהודאה ושווי' אנפשיה חתיכה דאיסורא מחמת עדות העד. אף דאמו היתה מכחשת לו א"כ יש להכריח דע"כ הסוגי' מיירי שע"א העיד על טומאה בפירוש דאל"כ אין שתיקת ינאי כלום על עד שנשבית אף לאביי דלא עדיף מנשביתי וטהורה אני ואיכא עד א' שנשבית דאינו כלום והרי אמו של ינאי הולידה בנים מאביו של ינאי א"כ ע"כ מוכח דהסוגי' מיירי בע"א שמעיד על טומאה בודאי ובזה כיון דשתק ינאי הרי הודה לעד שהוא חלל א"כ ה"ה בתרי ותרי דקאמר הש"ס מאי חזית מיירי בעדי טומאה ג"כ בפירוש ראב"ן וליכא ס"ס. אלא דאכתי קשה דקאמר הש"ס אליבא