בית אליקום עח

לדבר שיודע בעצמו הבעל מה שראה בעיני' כעין עובדא דסוף נדרים שצריך טעמא לדחות הרגלים לדבר אבל כוונת התוס' לרגלים לדבר שהוא חושש לדברי העד כיון דע"א בדבר שבערוה אינו כלום א"כ אף אם הודאת אשה אינה כלום כיון שאינה נאמנת חיישינן שהיא שוכרתו את העד כנ"ל וכסברת התוס' והרא"ש דיבמות צד הנ"ל וכש"כ כאן שהיא אינה נאמנת א"כ לפ"ז ניחא הסוגי' דקדושין ס"ו בעובדא דמר שמואל שלא נזכר כלל מה היא אומרת דאף אם תאמר טמאה אני ותודה לדברי העד אין באמירתה כלום כיון דהיא אינה נאמנת א"כ כש"כ שתיקתה שאינו כלום רק דחשש כיון דהעד מהימן ליה כבי תרי להבעל לצאת ידי שמים מחויב לגרשה. אבל ביד אדם כיון דבדבר שבערוה אין פחות משנים ואין ע"א כלום אפילו חסיד שבחסידים מן התורה רק מחמת שקים ליה בגווי' להבעל ומהימן ליה כבי תרי מחויב לצאת י"ש. ואין אמירת והודאת האשה כלום וחידש לנו רבינו הרשב"א דהכחשת האשה כיון דע"א בהכחשה אינו כלום אף באיסורין דע"א נאמן באינו יודע של הבע"ד לפי שיטת הרשב"א דחולק על התוס' והרא"ש ז"ל עכ"ז בהכחשה אינו כלום וכמאן דליתא דמי ואין שייך להאמינו כשנים כיון שמן התורה אינו אפילו כע"א ולא שייך לומר דשווי' אנפשי' חתיכה דאיסורא הבעל אף שבאמת מהימן ליה כבי תרי כיון דבאמת חתיכה דאיסורא הוא במקום שהוא יודע בעצמו דאמת כן הוא או להיפך דאסר על עצמו היתר גמור מטעם נדר אבל לשוויה חתיכה דאיסורא במקום שאינו יודע בעצמו כלום כ"א ע"פ ע"א אף דהע"א מהימן ליה כבי תרי לאו כל כמיניה לשווי' איסורא על נפשו דוקא במקום שהוא בגדר עד בשאר איסורין מחמת קים ליה בגווי' יכול לשוי' כתרי והוי כמו שראה בעצמו הענין זנות והאיסור. אבל בע"א בהכחשה כיון שאינו בגדר עד כלום לאו כל כמיניה לבטל דעתו נגד דין תורה שאין כאן עד כלום ולשווי' על נפשו כאלו העידו לו שני עדים על זנות כיון דתכלית איסורו מחמת שמאמין ליה כבי תרי ואם הי' יודע בעצמו האמת שלא כדברי העד לא הי' חושש כלום לאסור על עצמו וכיון דהתורה אמרה בהכחשת בע"ד אינו כלום בטלה דעתו נגד דת התורה ואין כאן שום פקפוק איסור ולא שווי' כלל חתיכה דאיסורא דכיון שהוא הכל ע"פ דמיון שלו שמאמין להעד כבי תרי והתורה אמרה שאינו בגדר עד כלל אפילו ע"א במקום שנאמן אינו כלום בהכחשה א"כ הרי חזינן שהוא טועה בדמיונו ע"פ דרכי התורה ובטלה דעתו ואין כאן שום איסור כלל

והנה התוס' בפ' האומר ס"ה ב' בדה"מ נטמאו טהרותיך נראה דחולקים על הרשב"א שכתבו ומה שאמרנו בדבר שאינו בידו כי אינו שותק לא מהימן היינו גברא דלא מהימן כבי תרי אבל אי מהימן ליה כבי תרי נאמן כדאמר בסמוך גבי האי סמיא דקאמר רבא דנאמן אע"ג דהוי דבר שבערוה כו' והנה לפי שיטת התוס' אין חילוק בין אינו יודע למכחיש נמצא מבואר דאף במכחיש ס"ל דבמהימן כבי תרי נאמן. וכ"כ הגאון מוהר"י ז"ל בס' בני אהובה והגאון מוהרא"ו ז"ל בביאורו ליו"ד סי' קכ"ז והיה מקום לומר דהתוס' לשיטתם והרשב"א לשיטתו דהא קשה קצת בש"ס דקאמר מר שמואל אי מהימן לך זיל אפקה ולרבא הכוונה אי מהימן כבי תרי ולשיטת הרשב"א קשה דכיון דס"ל במכחשת מותרת לבעל למה לא שאל מר שמואל את האשה מה היא אומרת דילמא מכחשת את העד ולא מהני מהימן כבי תרי במכחשת האשה וע"כ צ"ל כיון דאינה לפנינו ואין אנו יודעין אם היא מכחשת או לא והעד מהימן ליה כבי תרי ע"כ אנו איסורין כל זמן שלא ידענו בבירור שהיא מכחשת. וע"כ צ"ל כן לשיטת הרשב"א דהרי לאביי דפירש אי מהימן דלאו גזלנא. א"כ ע"כ אם האשה היתה עומדת לפנינו ומכחשת בודאי מותרת לכ"ע כיון שאין העד נאמן לו כ"א כאחד. אלא ע"כ צ"ל כיון שאינה לפנינו אוסרים ע"פ ע"א לאביי א"כ ה"ה לרבא במהימן כבי תרי כל זמן שאינה לפנינו ומכחשת להעד אנו אוסרים. א"כ בשלמא לשיטת הרשב"א דס"ל בע"א באיסורין כשאומר הבע"ד אינו יודע אסור. א"כ במהימן כבי תרי ואין אנו יודעין אם היא מכחשת הוי כאינו יודע ואסור במאמין ליה כבי תרי. אבל לשיטת התוס' באינו יודע הבע"ד אין ע"א נאמן א"כ מדחזינן דמר שמואל לא חשש דילמא האשה מכחשת ש"מ במהימן ליה כבי תרי אף במכחשת אסורה דהא לא שייך לתרץ כיון שאינה בפנינו ואין אנו יודעים מה היא אומרת ע"כ אסורה דהא אינו יודע ג"כ מותר בע"א באיסורין א"כ ע"כ דבהימן ליה כבי תרי כל דין תורת שני עדים יש לו ואף במכחשת אסורה לשיטת התוס' מוכרח לשיטתם אלא דלפ"ז וקשה על המחבר דפסק בשולחנו הטהור באה"ע סי' קע"ח סעיף ט' לא קינא לה ובא ע"א ואמר לו זינתה והיא שותקת אם הוא נאמן בעיניו ודעתו סומכת עליו כשנים יוציא ויתן כתובה ואם לאו מותרת עכ"ל. דהתנה תנאי דוקא שותקת ולפי הגהת רמ"א שם אף אם היא מודית שזינתה ועכ"פ במכחשת פסק כהרשב"א ועיין ב"ש שם שהביא שרש"י חולק ע"ז ועכ"פ המחבר דאזיל בשיטת הרשב"א בתשובה וכפי שתירץ סתירת הטור בסימן קט"ו והרי לשיטת התוס' דס"ל באינו יודע בע"א באיסורי' מותר מוכרח קצת לשיטתם דאף במהימן ליה כבי תרי לא מועיל כלום הכחשתה והמחבר פסק ביו"ד סי' קכ"ז כשיטת התוס' והרא"ש ושאר פוסקים דס"ל באינו יודע בע"א באיסור מותר ע"כ צ"ל דאין זה הכרח והוכחה כלל דבלא"ה צריך להבין אף לשיטת התוס' לאביי דמפרש אי מהימן דלאו גזלנא א"כ לשיטת התוס' באינו יודע בע"א מותר ולמה לא שאל מר שמואל להאשה מה היא אומרת דילמא מכחשת וכל זמן שלא נודע הו"ל הבעל אינו יודע מה אומרת והיו לו למר שמואל לפסוק שמותרת היא לשיטת התוס' לאביי אלא ע"כ צ"ל דשם ידוע המעשה דהיא שותקת או מודית לדברי העד ואין שתיקתה והודאתה כלום דחיישינן דילמא עיני' נתנה באחר. ועכ"פ שם ידוע הי' המעשה דהיא אינה מכחשת ע"כ לאביי אמר מר שמואל דהיא אסורה לו. א"כ ה"ה לרבא נ"ל ג"כ לשיטת התוס' דהי' ידוע שהאשה שותקת או מודית לדברי העד א"כ אף לשיטת התוס' דס"ל באינו יודע מותר בע"א באיסורין וכמו שפסק המחבר ביו"ד סי' קכ"ז. עכ"ז נ"ל ג"כ לרבא כמו לאביי דשם ידוע דהיא מודית לדברי העד או שותקת אבל במכחשת ונ"ל אף במהימן כבי תרי מותרת ובפסק המחבר באה"ע סי' קע"ח אף דס"ל כשיטת התוס' ביו"ד סימן קכ"ז וע"כ צ"ל לשיטת התוס' דס"ל דבזה מחולקים אביי ורבא לאביי דמפרש אי מהימן דלאו גזלנא הוא ע"כ מיירי בידוע שהיא אינה מכחשת רק שותקת או מודית לדברי העד ולרבא דסובר אי מהימן כבי תרי זיל אפקה והיינו דסובר כיון דלא שאל להאשה כלל מה היא אומרת ש"מ דא"צ לשאלתה כלל דאף דהיא מכחשת עכ"ז במהימן כבי תרי אסורה לו ובלא מהימן כבי תרי בכל אופן מותר אף שהיא מודית להעד ע"כ כפל מר שמואל אי מהימן לך זיל אפקה ואי לא לא תפיק והיינו בנאמן לי כחד אף בשותקת או מודית מותרת ואי מהימן כבי תרי לאידך גיסא אף במכחשת אסורה וא"צ לשאול את האשה בכל אופנים לרבא ולאביי צ"ל הא דכפל מר שמואל היינו כיון דהיא שותקת או מודית להעד הו"א דאף עד פסול מהימן בכה"ג ולא שייך לומר עיני' נתנה באחר ע"כ דייק מר שמואל ואי לא לא תפיק היינו אף דמודית לדברי העד כיון דעד פסול אינו כלום ולהודאתה אין חשש דילמא עיני' נתנה באחר ולשיטת המחבר דספק כהרשב"א אין מחולקים אביי ורבא כלום בזה דלתרווייהו מיירי בשותקת או במודית והא דכפל מר שמואל ואי לא לא תיפוק לרבא היינו דהו"א כיון דאיכא קצת רגלים לדבר דע"א אומר ג"כ דזינתה והו"א לחוש להודאתה קמ"ל דלא ולא הוי רגלים לדבר בע"א דוקא במהימן כבי תרי אסורה בשותקת אבל במכחשת מותרת ואין חולקים כלום אביי ורבא בזה בעובדא דמר שמואל וכנ"ל ולפי שיטת התוס' וכפי המבואר בסי' קט"ו בהגהת רמ"א סעיף ז' בשם מהרי"ק דוקא אם מאמין להעד כשנים בשאר דברים אבל אם אינו מאמין בשאר דברים רק