בית אליקום עו

מהם ע"א אינו כלום הרי חזינן דע"א בממון אינו כלום אף במקום דליכא לאחד מהם חזקה א"כ ה"ה בדבר שבערוה בעינן שנים אף במקום דליכא חזקה וכסברת הר"ן וכנ"ל

נשאר לברר בס"ד בדבר שבידו של אדם דקי"ל דנאמן אפילו ע"א מכחישו דכל שהוא בידו הוי כבעליו ולרבא דקי"ל כוותיה אפילו דבר שאינו ברשותו עתה אם בזימנא קמייתא אשכחה ואי"ל הו"ל כבעליו ומהימן אפילו במכחישו כמבואר ברא"ש פ' הניזקין בדין ד'. א' י"ד. ובטוש"ע סי' קכ"ז לשיטת התוס' והרא"ש והמרדכי אם שייך זה בדבר שצריך שני עדים כגון לפסול אדם או בדבר שבערוה. וכבר הערנו לעיל בתשובה שלישית על בעל שו"ת שיבת ציון. ועתה נברר בס"ד לאמיתו הנה פשיט בסברה כיון דעיקר טעם שבידו דנאמן מטעם דהוא כבעלים והבעלים נאמנים על שלהם כדאמר בהאש' רבה פ"ח גבי הקדש טבל וקונמת ולא מטעם מיגו א"כ בדבר שצריך שני עדים דאז צריך שני עדים כשרים דוקא ולא בע"ד ופסול דנאמנים באיסורין. א"כ מה יועיל שהוא בידו דהוי כבעליו וכי אדם נאמן על עצמו במקום דצריך שני עדים. וכן ראיתי בס' ש"ש להגאון בעל קצה"ח בשמעתא ו' פ' א' ב' הביא ראיה ברורה מדברי התוס' יבמות פ"ח דה"מ מידי דהוי אטבל והקדש דהקשה הר"י דהיכי ילפינן אשה מטבל והקדש. דאין דבר שבערוה פחות משנים. וי"ל דה"א לענין להיתר תד נמי מהימן יעו"ש הרי מבואר דבדבר שצריך שנים לא שייך למילף מטבל והקדש ולא מהני מה שהוא בידו. ועוד הביא ראיה מב"ב קל"ד בעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן למפרע אף שהוא בידו ובאיסור קי"ל כרבא כל שהיה בידו פעם א' נאמן למפרע אלא ע"כ בדבר שצריך שנים לית כאן כלל דבר שבידו כ"א מתורת מיגו כמו בד"מ ומיגו למפרע לא אמרינן וכן נ"ל ראיה ברורה מקדושין ס"ד. במשנה קדשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה והרי היא גדולה אינו נאמן ופי' רש"י ז"ל ומשגדלה אמר כן ובקטנותה לא אמר אינו נאמן וכוונת רש"י ז"ל מבואר דה"א כיון שהיה בידו מדאורייתא בעת קטנותה דנאמן אף בגדלותה כשאמר תיכף כשנעשה גדולה בפעם ראשון כמו לרבא בכל דבר שבידו ע"כ דייק רבינו ובקטנותה לא אמר ש"מ דצריך דוקא לומר בקטנותה או שהיה בידו מדאורייתא מפסוק את בתי נתתי לאיש הזה. אבל בגדלות כיון שאינו נאמן וצריך שני עדים בדבר שבערוה לא שייך סברת דבר שבידו וזה ברור כוונת רש"י. ועכ"פ נתברר דדבר שבידו לא שייך במקום דצריך שנים ע"פ ראיות הנ"ל וע"פ סברא דמה יועיל דהוי כבעליו. הלא צריך דוקא שני עדים כשרים ולא בע"ד או פסול ונתברר דלא כבעל שו"ת שיבת ציון וכנ"ל. ועוד מוכח מהך דקדשתי את בתי אף בעת שנאמן מדאורייתא דאינו נאמן לפסול כמבואר בירושלמי ובתוספתא הביאו הרשב"א בחדושיו לקדושין כי הימני' רחמנא לקדושין אבל בשבוי' לא הימני' וכתב הרשב"א ובקדושי ביאת איסור נמי לא הימניה והכי איתמר בירושלמי קדשתי לאחד מכל הפסולים נאמן הבעלתי לאחד מן הפסולים לה אינו נאמן וגרסינן בתוספתא נשבית ופדיתי או שנבעלה לאחד מכל הפסולים לה אינו נאמן עכ"ל וכן הוא בשו"ע אה"ע סימן ז' סעיף ח' בהגהת רמ"א ה"ה שאם אמר שנבעלה בעילת איסור שאינו נאמן. ובביאור הגאון מוהרא"ו ס"ק ט"ז הביא הירושלמי והתוספתא הנ"ל. א"כ עכ"פ מבואר אף במקום שיש נאמנות לאב מדאורייתא עכ"ז לענין לפסול אותה אין לו נאמנות ואיך יעלה על הדעת מה שעלה על רוחו של המחבר שיבת ציון במה שיש זכות קצת לחכם בראית הסכין שיהי' נאמן ח"ו לפוסלו ובמקום הכחשה שיהי' נאמן כיון דחזינן במקום שנתנה התורה רשות לאב בבתו קטנה ונערה. אעפ"כ לפסול אדם אין לו רשות כ"ש במקום שאמרו לא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו שיהיה נאמן עבור זה לפסול השוחט בעצמו יהיה הרב מי שיהיה וזה נגד חוק ד"ת תוה"ק שיהיה נאמן כשנים אין זה אלא דברי תימא וכד ניים ושכיב אמר הרב הנ"ל להך דין והוא נגד כל הפוסקים ראשונים ואחרונים ישתקע הדבר וכבר הארכנו לעיל בזה והרי הר"ן ז"ל בקדושין שם הביא תירוץ על הך קושי' דלהימנא לאב בשבוי' במגו דקדשתי' וגרשתיה בבת ישראל דליכא מיגו לחצי טענה כתב דמה שהאמינו לאב חידוש הוא דלא הי' ראוי להיות נאמן יותר מע"א דעלמא דיינו שנאמנין אותו באותו טענה עצמה. אבל אין אומרים מגו מחמת דאין לנו בו אלא חידושו בלבד יעו"ש א"כ חזינן אף במקום שנאמן מדאורייתא שקלו הדבר שלא יהא נאמן יותר אף מיגו אינו מועיל כ"ש במקום אשר לא ניתן לחכם נאמנות אלא מפאת כבוד החכם שיתפשט הדבר שיהי' נאמן לפוסלו להשו"ב שנאמן מדאורייתא בכל ערעוריו שיאמר זהו מהדברים שלא ניתן להאמר ולא להשמע עיות הדין וברור אף דאין בסכין הכחשת השו"ב עם הרב הוי כמו כל ע"א דעלמא דאינו נאמן כלל בהכחשת בע"ד אלא דבאם הרב טוען שיראה סכינו לאחרים ונתברר הדבר שאינו מרגיש אפשר בכה"ג הוי דבר דיכול לברר וגם זה צ"ע לפי שיטת הש"ך בח"מ סי' ס"ק י"ג כיון דבד"מ דצריך שנים לא מהני יכול לברר וכן לפסול אדם שצריך שנים וכבר הארכנו לעיל בדברי הש"ך וקצת ראי' לדברי הש"ך מהסוגי' דקדושין ס"ו דס"ל לרבא אף בשותקת האשה שאומר עלי' ע"א שזינתה אינו כלום כ"א במהימן ליה כבי תרי ולהרשב"א בתשובה סי' א' רל"ז במכחשת אף במהימן ליה כבי תרי א"צ לחוש לצאת י"ש וא"כ הכל מיירי בשותקת ולא אמרינן בכה"ג דהוי כמו שלח ואחוי דהרי יבורר ע"י אמירתה אזי תודה לע"א או שתהי' מכחישו אלא ע"כ בדבר שבערוה שצריך שנים לא אמרינן בכה"ג שלח ואחוי דוקא באיסורין העתיקו הפוסקים בסי' קכ"ז הך דין ולא בדבר שבערוה שצריך שנים לא מהני יכול להתברר וכסברת הש"ך וכן בכל מקום דצריך שנים

ודע דנתקשה הגאון בעל פנ"י בקדושין ס"ג ב' בהא דקי"ל כרב באב שאמר קדשתי את בתי דאין סוקלין ע"י כי הימניה רחמנא לאב לאיסורא לקטלא לא הימניה מהא דפסק הרמב"ם פט"ו מסנהדרין ופ"ג משגגות וכן בפ"ט מנזירות דהאיסור עצמו ע"פ ע"א יוחזק אמר ע"א חלב הוא כלאי כרם הם כו' ואכל או בעל בעדים אחר שהתרו בו ה"ז לוקה אע"פ שעיקר איסור בע"א בד"א שלא הכחיש כו' א"כ לרב ג"כ כיון דהימניה רחמנא לאיסורא הרי הוחזק ע"י האיסור והיה לה להתחייב מיתה אחר שהוחזק כמו שלוקה ע"י ע"א שהוחזק ע"י כמו כן מיתה במקום מלקות הוא עומד והנה הגאון בעל מקנה כתב דאף לרב אם העיד האב לפני ב"ד מתחלה ואח"כ זינתה והרי היא הוחזקה בא"א ע"י האב אם התרו בה עדים אח"כ נסקלת אף לרב אלא דעיקר מחלקותיו של רב ורב אסי באב שהעיד בב"ד אחר הזנות ומתחלה אמר לעדים שלא בפני ב"ד שבתו נתקדשה. בכה"ג סובר רב כיון שהעיד לפני ב"ד אחר הזנות אין סוקלין ע"י. אבל אם העיד לפני ב"ד מתחלה ואח"כ זינתה והתרו בה עדים קודם הזנות. בכה"ג אף לרב נסקלת ע"י האב מפאת חזקת יעו"ש. והגאון בעל ש"ש שמעתא ו' פי"ב כתב על דברי הפ"י הנ"ל דאם הוחזקה ל' יום ע"י האב מתחלה האיסור נסקלת ע"י כמו שנראה מדברי הרמב"ם פ"ב מה' א"ב שכתב בהלכה כ"ג האב שאמר בתי זו מקודשת היא לזה אע"פ שהוא נאמן ותנשא לו אם זינתה אינה נסקלת ע"פ עד שיהיו שם עדים שנתארסה בפניהם וכן אשה שאמרה מקודשת אני אינה נהרגת ע"פ עד שיהיו שם עדים או הוחזק ולפי דברי הגאון המקנה דפירש שאו הוחזק קאי ארישא ג"כ באב שאמר קדשתי את בתי והיינו שיעיד בפני ב"ד מקודם ולפי דברי הש"ש פי' הוחזק שלשים יום ואז נסקלת אף ע"י אב. ולענ"ד לא מחוור דבריהם הקדושים ופשטא דש"ס לסקילה לא הימניה משמע שאינו נאמן כלל ולא מפני שום חזקה לא שלושים יום ולא עדות האב בפני ב"ד והרמב"ם מדייק ברישא גבי אב לא קתני ואו הוחזק והיינו כי ברור תרי חזקות יש חזקה דדרים יחד כמו איש ואשתו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"א שם הלכה כ"א איש ואשה שבאו מדה"י כו' אם הוחזקה בעיר ל' יום שהיא אשתו הורגים עלי' כו' וזה א"צ לפנים דזה מהני