בית אליקום עד
Bait Eliakum 74 · בית אליקום · free full Hebrew text
Open in the reader →ס"ה דצריכה שני גיטין לגבות כתובתה דמוכח אף אם ע"א העיד שקידש בפניו ובפני עוד ע"א והלך למדה"י. אפ"ה אין חוששין לכתחלה בהכחשת בע"ד מדלא מוקי הש"ס בהכי וכן מבואר בשעה"מ פ"ט מאישות בסופו יעו"ש עוד שהקשה על ה"ה שפירש היכא דאיכא עד המסייע גרע יעו"ש מסוגי' הנ"ל וכבר כתבנו שבלא"ה דברי ה"ה בזה המקום תמוה וקשה להלום דהא ע"א בהכחשה דאינו כלום דנפקא לן מקרא דאו הודע אליו וכן בכל מקומות ד דע"א בהכחשה לא מהני וכי שייך לומר הטעם דמשום דאין אדם מעיז. זה לא ניתן להאמר. א"כ אף באשה המכחשת אינו מטעם דאין אשה מעיזה פנוי' כ"א כמו בכל איסורין דע"א בהכחשה לאו כלום. א"כ כשאיכא עד המסייע וכמש"כ הראב"ד שם וכי בשביל שדברי הרמב"ם סתומים בפ"ט מה' אישות דין ל"א נוליד תולדה חדשה נגד האמת והרי יש לפרש הרמב"ם כמו שפירש הר"ן דמיירי בזרק קדושין ספק קרוב לו וע"א אומר כו' ובכה"ג עבידי דטעי ע"כ חוששין לכתחלה אלא דקשה לי ע"ז משמעתא דחבילה דלא מוקי הש"ס בהכי שכ"א מעיד דהוי קרוב לכ"א מאלו השנים ומכחישים זא"ז דאחד אומר שהי' קרוב לה בעת שהראשון קידשה והשני אומר להיפך שהיה קרוב לו ואח"כ קידשה השני והי' אז קרוב לה. ע"כ קידשה השני הוי קדושין ובכה"ג עבידי דטעי ע"כ צריכה שני גיטין ומזה מוכח כשיטת התוס' וכמו שפסק המחבר באה"ע סי' מ"ז סעיף ג' דוקא אם זרק לה קדושין בפנינו כו' אז לא תנשא לכתחלה. ועיין ב"ש ס"ק ו' ומשמעתא דחבילה הנ"ל מוכח כן דלא כהר"ן. דאל"כ לוקמא שהעדים מכחישים זא"ז בקרוב לו או לה לכ"א מהשנים שנתקדשה ולע"א מקודשת לראשון ולעד השני מקודשת לשני ע"כ צריכה ב' גיטין לכתחלה אלא ש"מ מדלא אוקי הש"ס בהכי ש"מ כשיטת התוס' דאף בכה"ג תנשא לכתחלה כ"א דוקא שראינו שנתקדשה ושם מעידין על קדושין דמכבר ע"כ קאמר הש"ס דצריכה ב' גיטין בשביל לגבות כתובתה. ועכ"פ נתברר בנד"ד דאף שאמר ע"א שיש לו עוד עד ואינו כאן אין חוששין בקדושין לכתחלה ותנשא כש"כ בשאר איסורין שא"צ לחוש לערעור חד בכה"ג אף שאומר שיש לו עוד עד ומתירין לכתחלה וכנ"ל וכל הפוסקים מודים בזה בלי שום חולק כלל וכנ"ל
והנה הרשב"א בחידושיו לכתובות כ"ג כתב אהא דר"פ ע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה דלא תנשא לכתחלה כתב דר"פ לטעמיה דס"ל ע"א בקדושין חוששין ולא ס"ל דבעינן שנים בדבר שבערוה. ואעפ"כ כתב דמיירי שאשה שותקת או אינה יודעת אם קרוב לו או לה הא אם מכחשת. ע"א בהכחשה לאו כלום הוא נשמע מהרשב"א דאף בהכחשת עדים בספק קרוב לה וראינו שזרק הקדושין או כסברת הר"ן דעבידי למיטעי בכה"ג מ"מ כשהיא מכחשת מותרת להנשא לכתחלה אף בכה"ג דאיתרע חזקת פנויה ואין כאן הכחשה גמורה בין העדים ובזה יתפרש יפה מה שנתקשה הב"ש בסי' מ"ב ס"ק ז' דקשה דברי הרשב"א אהדדי דבתשובה סי' תקמ"ה מבואר דע"א בהכחשה של השני לאו כלום הוא והוא דעת הי"א ברמ"א סעיף א' בסימן קכ"ז. והרי ה"ה הביא בפ"ט מאישות בשם הרשב"א היכא שאשה אינה יודעת אם אביה קיבל קדושין עבורה ובהכחשת עד כנגד עד לא תנשא לכתחלה וכתב הב"ש שם כיון דלא תנשא לכתחלה בקדושין ולא אזלינן בתר חזקה הוי כמו להוציא ממון כמש"כ הרשב"א שהובא בב"י סי' מ"ב א"כ מוכרח לפרש ע"א בהכחשה לאו כלום היינו עד המתיר אינו כלום ודלא כמש"כ בש"ך. יעו"ש בב"ש וכן בשעה"מ נתקשה בדברי הרשב"א אהדדי. אבל ברור דמש"כ ה"ה בפ"ט מאישות בשם הרשב"א באינה יודעת דלא תנשא לכתחלה בחד נגד חד לא קאי על מה שכתב הראב"ד בהכחשת עד כנגד עד אם אבי' קיבל קדושין עבורה. בכה"ג מודה הרשב"א דאזלינן בתר חזקה ומותרת להנשא לכתחלה אף דאינה יודעת. אלא דמיירי בהכחשת עד כנגד עד אם קרוב לו או לה והיא אינה יודעת בכה"ג לא תנשא לכתחלה כיון דאיתרע חזקת פנויה או כמש"כ התוס' דזרק לפנינו הקדושין או דעבידי העדים למיטעי בכה"ג כמש"כ הר"ן ואין הכחשה גמורה בין העדים ע"כ לא תנשא לכתחלה וכמש"כ מפורש הרשב"א בחדושיו לכתובות דקאי בכה"ג שאינה יודעת אם קרוב לה. אבל במכחשת אף בכה"ג מותרת להנשא לכתחלה כיון דהיא יודעת וטוענת בבירור שלא הי' קרוב לה וא"כ כוונת ה"ה שהביא בשם הרשב"א דעכ"פ חולק על הרמב"ם דסובר בהכחשת עד כנגד עד וגם היא מכחשת בברי דגרע בכה"ג ולא תנשא לכתחלה ע"ז חולק הרשב"א על הרמב"ם וסובר כמו הראב"ד. אבל באמת אף באינה יודעת דאסורה לכתחלה מיירי להרשב"א דוקא בהכחשת עד כנגד עד בקרוב לה או לו דעבידי למיטעי בכה"ג אז לא תנשא לכתחלה. אבל באינה יודעת אם אביה קיבל עבורה קדושין ועדים מכחישין זא"ז אז תנשא לכתחלה מחמת חזקת פנויה. א"כ אין דברי הרשב"א סותרים זא"ז והפירוש ע"א בהכחשת עד לאו כלום ומותר היינו אף דאין הבע"ד יודע ודלא כהב"ש וזה ברור ולא קשה כלל דברי הרשב"א אהדדי. לפ"ז נתברר אף בהכחשת עד כנגד עד בקרוב לו או לה כשאשה מכחשת ואומרת שקרוב לו מותרת להנשא לכתחלה וכן מוכח משמעתא דחבילה לפי המסקנא דקאמר דצריכה שני גיטין כדי לגבות כתובתה ולא מוקי בהכחשת עד כנגד עד בקרוב לו או לה דעבידי למטעי בכה"ג ע"כ צריכה שני גיטין וכמו שהקשינו לעיל על דעת הר"ן. ולפ"ז ניחא דפשטא דסוגי' מוכח דהיא מכחשת לעדים ובכה"ג בהכחשת בע"ד מותרת להנשא לכתחלה אף בהכחשת עדים בקרוב לו או לה וכמש"כ הרשב"א הנ"ל. ודלא כהרמב"ם דס"ל דלא תנשא לכתחלה ועכ"פ דברי הרשב"א אינם סותרים כלל וכנ"ל דמיירי באינה יודעת אם קרוב לו בכה"ג דוקא לא תנשא לכתחלה כיון שאין כאן הכחשת עדים גמורה דאמרינן עבידי למטעי בכה"ג. אבל אם אינה יודעת אם אביו קיבל קדושין עבורה ובהכחשת עד כנגד עד בכה"ג תנשא לכתחלה מפאת חזקת פנויה וכנ"ל. ע"כ כתב הרשב"א בתשובה סימן תקמ"ה בהכחשת חד נגד חד ביין ע"א בהכחשה לאו כלום עד האוסר אינו כלום ומעמידין הדבר על חזקת היתר ודלא כהב"ש וכמש"כ הש"ך בסי' קכ"ז אלא דסוף דברי הרשב"א בחדושיו לכתובות תמוה דכתב די"ל לר"פ אף דאין ע"א נאמן באיסורי' אלא בשותק עכ"ז לא תנשא לכתחלה דהבעל חושש לעצמו כיון שאינו יודע אם היות כי ברור דכוונת הרשב"א דר"פ ס"ל כן ואנן לא קי"ל כוותיה כדמוכח משמעתא דחבילה דמותרת להנשא לכתחלה אלא דכוונת הרשב"א דר"פ סובר כן ולית הילכתא כוותיה עכ"ז קשה איך יפרנס ר"פ המשנה דקדושין ס"ה הוא אומר קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני היא מותרת בקרוביו לכתחלה. וע"כ לר"פ מיירי דאומד דקדשה בפני ע"א וכמבואר בש"ס שם אלא לאו בע"א. ואף שע"א בפנינו והיא מכחשת אותו שלא קדשתה וקתני דמותרת בקרוביו לכתחלה ש"מ דאף אחר דאינו יודע מותר לישא אותה כשהיא מכחשת את העד אף לר"פ. ואף לכתחלה א"כ א"א לתרץ אף לר"פ כמש"כ הרשב"א שם. ועכ"פ העיקר דהרשב"א שהביא ה"ה כוונתו בהכחשת קרוב לו או לה בין העדים. ובכה"ג בעינן דוקא באינה יודעת אם קרוב לה. אבל במכחשת שקרוב לו מותרת להנשא לכתחלה אף בהאי גווני דעבידי למיטעי ושמעתא דחבילה מסייע לזה כמו שכתבנו לעיל. אבל באינה יודעת אם אביה קיבל קדושין עבורה והעדים מכחישין זא"ז מותרת להנשא לכתחלה מפאת חזקת פנויה וכשיטת התוספות ודברי הרשב"א אינם סותרים וכנ"ל. וא"כ נתברר בהכחשת חד כנגד חד מעמידין הדבר על החזקה וזהו החילוק בין תרי כנגד תרי דהוי ספיקא דרבנן ומדרבנן תצא. ובחד כנגד חד הוא אף מדרבנן לא משווין לספיקא והולכין אחר החזקה בין לחומרא בין לקולא וכפסק המחבר באה"ע סימן מ"ז סעיף ב' וסעיף ג' דלא כהגאון בעל מחנה אפרים הנ"ל ובהכחשת בע"ד נגד העד לכל הפוסקים ראשונים ואחרונים מותרת להנשא לכתחלה ומעמידין הדבר על החזקה אף לכתחלה ובמקום שצריך שני עדים אין