בית אליקום עג

דרב מן הדא ר"ש ור"י אומרים הואיל וזו וזו מודים שאינם קים תנשא ומקשה ולא שמיע דר"א מודה ר"י ור"ש בעדים מה בין עדים לצרה לא עשו דברי צרה אצל חברתה כלום ואח"כ מקשה על רב ממשנה דסנהדרין אחד חקירות ואחד דרישות בזמן שהם מכחישין זא"ז עדותן בטלה ומתרץ רב פתר לה עד בעד או בכת מכת ובדיני נפשות שניא היא הרי מבואר נגלה בירושלמי לרב דמחלק בין שני כיתי עדים בין כת אחד. ואעפ"כ סובר בהמשנה כר"א דר"י ור"ש סוברים בעד כנגד עד דלא תנשא באחד אומר מת ואחד אומר נהרג א"כ מבואר דרב סובר כש"ס דילן בשני כיתי עדים דאיני בטל ואעפ"כ בכת אחד בטל לגמרי אף לענין עדות מיתה באחד אומר מת ואחד אומר נהרג ודלא כהב"ש בתירוץ שני שם ובזה נדחה כל דברי הגאון בעל ברית אברהם הנ"ל וברור ואמת הדברים שנעלם מהרב"י דברי הירושלמי ומי לנו גדול ובקי בשני התלמודים כמו הגאון החסיד מוהרא"ו וכתב בפירוש ששגגה וטעות גדול הוא. וברור שנעלם מכל הגאונים הנ"ל התומים והפלאה והנתיבות דברי הירושלמי שלא הביאו כלום לפלפל עליו ובעל ברית אברהם הודה בעצמו שלא ראה גוף הירושלמי ע"כ שגג בזה וא"כ מבואר נגלה דאף לרב דמחלק בשני כיתי עדים אין עדותן בטילה. עכ"ז בכת אחת אף בעדות מיתה בטלים שניהם ולא תנשא רק בצרות לא עשו דברי צרה אצל חברתה כלום וע"כ צ"ל אף דלענין עדות אחרת בהכחשה חד כנגד חד הוי כמו בתרי ותרי דכ"א בא בפ"ע ומעיד רק אין מצטרפים יחד דאחד פסול הוא. ועכ"פ אחד כשר הוא ואומר אמת עכ"ז בהכחשה בחד כנגד חד באותו ענין עצמו אף במקום שהאמינה תורה ע"א במקום הכחשה לא האמינה ושניהם בטלים וכיון דכ"א מכחיש לחבירו בדרישות וחקירות שניהם בטלים וכמו דקי"ל בע"א בהכחשת בע"ד אינו כלום מן התורה באיסורין כמו כן בהכחשת חד כנגד חד. אינם שניהם בגדר עדות כלל. וכמאן דליתא דמי ע"כ באחד אומר מת ואחד אומר נהרג לא תנשא. אבל בתרי ותרי המכחישים זא"ז הוי בגדר עדות רק דאנו מסופקים מי מהם אומר אמת. ועכ"פ אחד מהכת הוא אמת ע"כ נותן כהפחות שבשני הכיתות אף שמכחישים זא"ז ובחד נגד חד בהכחשה כיון שכ"א מכחיש לחבירו הרי עדותן באותו עדות בטלה לגמרי על כן בח"מ סימן ל' סעיף בהכחשה חד כנגד חד עדותן בטילות לגמרי ואפילו שבועה אינו מחויב כמש"כ הסמ"ע. והכל יסוד הטעם בחד כנגד חד בהכחשה הוי כמו הכחשת בע"ד שאינו כלום וכן אינם שניהם באותו ענין שמכחישין זא"ז אינם עדות כלל ועדותן בטילות לגמרי אף לפי דברי שניהם מת כיון שמכחישים סלק עדותן כמאן דליתא ואסורה להנשא ודלא כהב"ש בתירוץ השני ודלא כהגאון בעל ברית אברהם. ומבואר כ"ז נגלה בהירושלמי אף לרב דמחלק בין כת אחד לשני כיתי עדים. ועכ"ז סובר כר"א דבעד כנגד עד במת ונהרג לא תנשא א"כ לפ"ז דברי רש"י בקדושין בסוגי' הנ"ל מדוקדקים בחד נגד חד בהכחשה אף שהיא אינה יודעת ואף לפי דברי שני העדים היא מקודשת כיון שמכחישין זא"ז עדותן בטילות לגמרי והרי היא בחזקת פנוי' וממילא לא קשה מה שהקשה הגאון בעל מקנה מהא דקדשתי אח בתי דאחד נותן גט ואחד כונס אף דמכחישין זא"ז ואין עדותן בטילה דהשני כונס ולא חיישינן דילמא נתקדשה לאחר כיון דאב אינו יודע למי קידשה והיינו ע"פ סברת הירושלמי דלא עשו דברי צרה אצל חברתה כלום ולא הוי הכחשה ומחמת שנאה אומרת הצרתה והוי כמאן דליתא א"כ ה"ה בכאן אין כאן הכחשה חד כנגד חד דוקא בעדות שמעידין על אחרים ומכחישין זא"ז בטלה עדותן לגמרי. אבל כיון ששניהם אומרים שהם קדשו לבתו ואם אחד משקר מחמת יצרו תוקפו א"כ הוא בעל דבר ואינו בגדר עד השני לא אבד נאמנות שלו כיון דקי"ל דנאמן אף לכנוס דמסתמא מחמת חזקה אינו משקר באיסור חמור בא"א דמירתת הרי הכחשת השני אינו בגדר הכחשה של עד כנגד עד רק הוא כמו צרה שלא עשו דברי צרה נגד חברתה כלום וכן במה שחושדין אותו למשקר כיון דעושה בשביל הנאתו אינו בגדר עד המכחיש כלל כמו צרה ומותר השני לכנוס כמו אם לא הי' שום הכחשה וכסברת הירושלמי וזה ברור ואמת. ומתורץ קושית הגאון בעל מקנה הנ"ל היטב לאמיתו. ועכ"פ נתברר מדברי רש"י והירושלמי דבחד נגד חד בהכחשה אינו כלום ומעמידין הדבר על חזקתו. וזה ברור ואמת והגאונים הנ"ל לא ראו הירושלמי במקומו וכנ"ל ועיין בירושלמי דנזיר פ"ה הלכה ז' דהובא שם ג"כ הך סוגי' דירושלמי דיבמות פט"ו הלכה ה' חיילא דרב מהדא דר"י ור"ש ולא שמיע דר"א דמודים בעדים מה בין עדים מה בין צרה כו' וכמבואר בסוגי' דיבמות ואח"כ מסיים הירושלמי תני ר"י בר ר' יוחנן בן בריקא לא נחלקו על מי שהי' שני כיתי עדים מעידים אותו שיהא נזיר בשל שבהם ועל מה נחלקו על שני עדים שב"ש אומרים נחלקה העדות ואין נזירות וב"ה אומרים שיש בכלל חמש שתים שיהא נזיר שתים והוא ממש כמו בש"ס דילן סנהדרין ל"א דתני רשב"א אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה כו' א"כ הירושלמי וש"ס דילן המה לאחדים בתרי כיתי עדים כ"ע מודים דאזלינן בתר הקל שבהם ואעפ"כ כתב ופסק דהך דר"י ור"ש דוקא בהכחשת צרה א"כ מבואר נגלה בהירושלמי דס"ל כש"ס דילן ודלא כהגאון ב"א ושגג בזה וברור להלכה כהש"ג. וכמו שפסק הגר"א והגאון הגדול בעל נו"ב וכנ"ל

והנה יש לעיין באחד אומר מת ואחד אומר נהרג דלא תנשא כהירושלמי אם יש לחלק בין בב"א ובין בזא"ז דדוקא באחד אומר מת ואחד אומר לא מת. אמרינן כ"מ שהאמינה תורה לאחד הרי הוא כשנים ואין השני נאמן נגדו בזא"ז. אבל באחד אומר מת ואחד אומר נהרג כיון דתרווייהו בפני עצמן מעידים על המיתה ונאמנים כל אחד כשנים. א"כ אף אם הכחישו זא"ז שלא בבת אחת כיון דעיקר שלא תנשא מחמת שמכחישין זא"ז בחקירות ושניהם בטלים א"כ אף בזא"ז ג"כ לא תנשא כיון דעיקר ביטול עדותן מחמת הכחשה בחקירות ולא מפאת הכחשה בענין ושניהם נאמנים כבי תרי וכיון שמכחישין זא"ז אפשר אף בזה אחר זה עדותן בטילה ולא דמי להכחשה בענין

לפ"ז שביארנו בס"ד דהירושלמי בע"א אומר מת וע"א אומר נהרג הוא פסק מוסכם דלא תנשא כהסכמת הגאונים הנ"ל ואף לפי דקי"ל בכת וכת דהולכין אחר הקל שבהם דממ"נ כת אחד כשר והיינו לרב דבירושלמי. ועכ"ז בחד נגד חד בטל עדותן לגמרי ואף במקום דע"א נאמן משום דכל בהכחשת חד כנגד חד כמאן דליתא דמי כמו בע"א בהכחשת בע"ד דאינו כלום כן בהכחשת עד כנגד עד בחקירות עדותן בטילה דלא כהב"ש וכנ"ל. א"כ כ"ש בהכחשה גמורה בחד נגד חד בטלים העדות לגמרי וצ"ל הא דקתני בכריתות י"א במשנה ע"א אומר אכלת חלב וע"א אומר לא אכלת מביא אשם תלוי וכן במשנה טהרות פ"ה ע"א אומר נטמא וע"א אומר לא נטמא ברה"י טמא ברה"ר טהור כיון שביארנו בהכחשת חד כנגד חד כמאן דליתנהו דמי ובטלים שניהם. ולמה מביא אשם תלוי וברה"י למה נטמא אלא שמדברי הרמב"ם פ"ח משגגות דין ג' מבואר תירוץ ע"ז שכתב האוכל חתיכה וע"א אומר זה שאכלת חלב וע"א אומר לא אכלת חלב כו' הואיל ונקבע האיסור והוא אינו יודע אם חטא או לא חטא ה"ז מביא אשם תלוי והיינו דקשה להרמב"ם כיון דחד נגד חד בהכחשה הוי כמאן דליתי' ואיך חייב אשם תלוי ע"כ התנה שצריך הנקבע האיסור שהיו שני חתיכות כמו בכל אשם תלוי דעלמא וכמש"כ הראב"ד שם והוא אינו יודע אם חטא ע"כ מביא אשם תלוי על אינו יודע שלו ולא מחמת העדים כלל דהוי כמאן דליתא העדים בהכחשת חד כנגד חד רק מחמת לא הודע שלו של הבע"ד. וכן בהך דטהרות ע"א אומר נטמא וע"א אומר לא נטמא כתוב בס' ש"ש שמעתא ו' פרק כ"ג בסופו דמיירי שהספק אם נטמא או לא נטמא להבע"ד בלא העדים יעו"ש

נחזור לענין מבואר משמעתא דחבילה דמסיק בש"ס קדושין