בית אליקום עב

אמי שנים שבאו ממדה"י ואשה עמהם וחבילה עמהם זה אומר זו אשתי וזה עבדי וזו חבילתי וזה אומר זו אשתי כו' ואשה אומרת אלו שני עבדיי וחבילה שלי צריכה שני גיטין וגובה כתובתה מן החבילה ה"ד אי אית ליה סהדי להאי ואית ליה סהדי להאי מי מצית אמרת אלו שני עבדיי וחבילה שלי אלא לאו בע"א ותסברא ע"א בהכחשה מי מהימן אלא למישרא לעלמא כ"ע לא פליגי דשרי והכא ה"ק צריכה שני גיטין כדי לגבות כתובה מן החבילה ע"כ הסוגי' ופירש"י ע"א בהכחשה דאיכא חד סהדא דמכחש ליה מי מהימן אפילו לא מכחשא ליה איהי ליכא למאן דאמר דאין האחד בא אלא לשבועה והכא שבועה לא שייכא וכבר תמהו כל המחברים עליו שפי' ע"א בהכחשת העד ולא בהכחשת בע"ד דהא קי"ל בכל איסורים ע"א בהכחשת בע"ד אינו כלום כמו שמוכח ומבואר ביבמות פ"ח וכריתות י"א וקדושין ס"ו. למה נאד רבינו ופי' בהכחשת עד והנה פשט דברי רש"י נראה כיון דהש"ס בה"א דסבר המקדש בע"א חוששין לקדושין דפי' רש"י אלא לאו בע"א לכל אחד וש"מ דאף שאינה מודה צריכה גט והיינו חוששין לענין גט כמו שמוכח מהברייתא דאי אפשר לאוקמא בתרי סהדי רק בחד וקתני צריכה שני גיטין א"כ איך שייך להקשות ותסברא ע"א בהכחשה מי מהימן דהא ע"ז הביא ראיה בקדושין חוששין לענין גט בע"א כיון דבה"א הוא סבר דע"א בקדושין מהני א"כ ה"ה לחוש לחומרא ולהצריכה גט אף דאינה מודה חוששין ולא דמי לאיסורין לאסור בדיעבד. אבל לחוש לחומרא להצריכה גט מאן מפיס לדחות ולהקשות ותסברא אף די"ל דזה הוי כדיעבד אם נאמר דצריכה גט בע"א בהכחשה שלה וכל זמן שלא קבלה הגט אסורה להנשא הוי כדיעבד ובכה"ג אין חוששין כלל בהכחשת בע"ד עכ"ז לא שייך להקשות ותסברא ע"ז רק להקשות מי מהימן בכה"ג דהא ע"ז גופא אנו דנים. ועוד אם הכוונה דמחמת הכחשתה א"צ לחוש לקבל גט למה קתני בבריית' שנים שבאו ממדה"י ליתני באחד שאמר זו אשתי כו' והיא אומרת זה עבדי ולמה נקט בשנים שבאו ממדה"י ואשה עמהם ע"כ סובר רבינו רש"י דעיקר קושיא היא מע"א בהכחשה של עד השני והאשה אינה יודעת להכחיש וכגון שכ"א מעדים העידו שאביה קיבל בה קדושין מכ"א מאלו שני אנשים והיא לא היתה שם בעת הקדושין והיא טוענת שהמה שני עבדיי שירשה מאביה עם החבילה ובהקדושין אינה יודעת כלום ולפי העדים יכול להיות ששיחרר אבי' להם א"כ אין כאן הכחשת בע"ד דהיא אינה יודעת להכחישם ואם היה רק אחד והי' לו עד א' שאבי' קיבל לה קדושין הי' צריכה לחוש לכתחלה לקבל גט והיינו דנקט המחבר באהע"ז סעיף ג' ע"א אומר נתקדשה וע"א אמר לא נתקדשה תנשא לכתחלה דוקא בהכחשה אבל בע"א אומר נתקדשה והיא אינה יודעת חוששין לכתחלה וכ"כ הב"ש באהע"ז סי' מ"ב ס"ק ז' אלא דלפי המסקנא מיירי בע"א אומר שנתקדשה לפניו ולפני עוד אחד והלך למדה"י. ועכ"פ לפי ה"א דע"א בקדושין חוששין י"ל דמיירי שהיא אינה יודעת מהקדושין לפי דברי העדים אלא דקושית הש"ס ותסברא ע"א בהכחשה מי מהימן מיירי בהכחשת עד נגד עד ע"כ מדויק שפיר דסיים רש"י דאין ע"א בא אלא לשבועה לכאורה אין הבנה בזה אך באמת עיקר כוונת רש"י על החבילה שהיא אומרת ששלה היא שירשה מאבי' ואם לא היה רק ע"א על הקדושין שקיבל אביה קדושין מאת האיש שבא עמה. א"כ החבילה שלו דמה שקנתה אשה קנה בעלה ולא טענה שנתן לה ע"מ שאין לבעלה רשות בה כיון דאומרת שהוא עבדה א"כ לענין חבילה אף אם היתה מוחזקת בו כמו האיש הו"ל מחויב שבועה ואי"ל ומשלם דהרי יש ע"א שאומר שהחבילה של האיש והיא אינה טוענת בברי להכחישו כ"א מחמת שאינה יודעת מהקדושין הוא ממילא החבילה שלה ע"כ פירש"י בכה"ג ששנים מכחישים זה את זה בטל עדותן ואין להם שבועה וכפי המבואר בח"מ סי' ל' סעיף ב' שאם הכחישו זא"ז בדרישות וחקירות עדותן בטלה ופי' הסמ"ע שם בס"ק ט' דאפי' שבועה נגד העד א"צ

וראיתי להגאון בעל מקנה בקדושין שם שהקשה על רש"י מהא דקדושין ס"ג ב' במשנה קדשתי את בתי ואיני יודע למי קדשתי ובא אחד ואמר אני קדשתי נאמן באו שנים ואמרו זה אומר אני קדשתיה וזה אומר אני קדשתי' אם רצו אחד נותן גט ואחד כונס הרי בכה"ג מכחישין זא"ז. ואעפ"כ אחד כונס ולא אמרינן דשניהם משקרים ותהי' אסירה לעלמא כמו בכאן שכ"א מעדים מעידים שהיא א"א אף דמכחישין זא"ז עכ"ז לפי דברי שניהם היא מקודשת ואמרינן דבטלה כל העדות והרי היא בחזקת פנוי' ומותרת להנשא לכתחלה ולמה בקדש את בתו ואינו יודע דאחד כונס ואחד מגרש אף דמכחישין זא"ז למה לא בטל עדותן. וכתב שם הגאון הנ"ל דרש"י סובר כשיטת הש"ג בע"א אומר מת וע"א אומר נהרג דבטל עדותן כמבואר באה"ע סי' י"ז סעיף ט' בח"מ ס"ק י"ט ובב"ש ס"ק כ"ה דפליגי על המחבר דס"ל דתנשא א"כ ה"ה כאן בהכחשת עד כנגד עד אף לפי דברי שניהם עכ"פ מקודשת היא אמרינן דעדותן בטילה לגמרי ואח"כ דחה זאת מכח הקושיא דקדשתי את בתי דאחד כונס וכתב דרש"י סובר כהמחבר דשם במת ונהרג תנשא. ומחלק במקום שהאמינה תורה ע"א. כיון דבשני כיתי עדים המכחישים זא"ז מוכח מסנהדרין ל"א דצריך לשלם ככת הפחות וכן יש להוכיח מהסוגי' זו גופא דפריך ה"ד אי דאית ליה סהדי להאי ואית לי' סהדי להאי מי מצית אמרת אלו שני עבדיי וחבילה שלי וע"כ מיירי דמכחישין זא"ז. ואעפ"כ לפי דברי שני הכיתות אינה נאמנת דאמרינן דעכ"פ מקודשת לאחד ועיין בחדושי רשב"א דכתב דמיירי במכחישין ולחד מהני ודאי נתקדשה בשני כיתי עדים וא"כ ה"ה בכת א' כיון שהאמינה תורה לע"א באיסורין ולדברי שניהם מותר רק דמכחישין זא"ז בדרישות וחקירות. עכ"פ אחד מהם אומר אמת ע"כ במת ונהרג כיון דלפי דברי שניהם מת הרי זו תנשא אף בכת אחד והא דקאמר רש"י דבכאן בטלים העדות לגמרי אף דלדברי שניהם עכ"פ מקודשת היא היינו בה"א דס"ל דע"א בקדושין חוששין והוי כמו ע"א לשבועה דאינו נאמן כשנים ע"כ עדותן בטילה לגמרי. אבל בקדשתי את בתי וכ"א אומר אני קדשתי' כיון דלא אתחזק לא איסור ולא היתר כ"א נאמן כשנים הוי כמו שני כיתי עדים וממ"נ מותרת לעלמא הארכתי בדברי קדשו לפי שהוא נוגע לדינא והרואה יראה כמה מהדוחק יש לחלק בין קדשתי את בתי ובין ע"א בקדושין. אך ברור הדבר דרש"י ז"ל סובר כהש"ג באחד אומר מת ואחד אומר נהרג דלא תנשא דעדותן בטילה לגמרי וכמו בחד נגד חד בד"מ בח"מ סי' ל' סעיף ב' ואף פטור משבועה ודלא כהתומים שהכריע שם דצריך שבועה ועיין בנתיבות שהאריך שם לחלק וגם דבריו אינם מחוורין וגרם להגאונים הנ"ל התומים והפלאה והנתיבות שלא ראו הירושלמי ביבמות הובא בתשובת נו"ב באה"ע בקונטרס עגונות סי' מ"ו וכן הכריע הגאון החסיד מוהרא"ו בביאורו לאה"ע סימן י"ז סעיף ט' ס"ק מ' דנעלם מהמחבר הירושלמי אמר ר"א מודה ר"י ור"ש בעדים מה בין עדים לצרה לא עשו דברי צרה לחברתה כלום א"כ מבואר בירושלמי בעדים בחד נגד חד עדותן בטילה לגמרי ולא תנשא כהש"ג

והנה הגאון בעל ברית אברהם ירד להציל בסימן ל"ד דהירושלמי ס"ל אף בשתי כיתי עדים דעדותן בטילה ע"כ בחד נגד חד ואף במקום שנאמן ע"א וא"צ צירוף השני עכ"פ אף שאחד מהם אומר אמת. עכ"ז עדותן בטילה כמו בשני כיתי עדים אבל לדידן דקי"ל בשתי כיתי עדים דצריך ליתן עכ"פ כהפחות שבשניהם כמו שמוכח מסוגי' הנ"ל א"כ אף בחד נגד חד עכ"פ לפי דברי שניהם מת ע"כ תנשא דהרי אחד אומר אמת כיון דא"צ לצירוף עד השני א"כ הירושלמי דלא כהילכתא וקם פסק המחבר. אבל באמת הגאון בעל ברית אברהם לא כיון להלכה בזה וגם מבואר שם דלא ראה הירושלמי כ"א מה שהביא הנו"ב שם ובירושלמי גופא ביבמות מבואר להיפך דמקשה שם בירושלמי פט"ו מיבמות הלכה ה'. על רב דס"ל הכחיש עדות לאחר עדות לא בטלה העדות אמר חיילו