בית אליקום סט

ברה"ר כיון דספק טומאה ברה"ר טהור אף בספק השקול לא החמירו חכמים בתרי ותרי ג"כ ולא דמי לכל תרי ותרי באיסורין דעלמא בטומאה ברה"ר היה לנו לטהר אף מדרבנן בתרי ותרי ע"כ הוצרכו לתירוצם דהשתא ודאי טמאה בכה"ג מחמרינן בתרי ותרי מחמת חזקה דהשתא א"כ התוספתא בתרי ותרי ברה"ר הוא הלכה פסוקה דטהור דלא כהר"ש שדחה את התוספתא מהלכה וזה ברור ואמת כוונת התוס' ומתורץ היטב קושית הגאון ר' עקיבא ז"ל. אלא דבאמת הר"מ במז"ל פט"ו מאבות הטומאה דין י"א הביא הך משנה דטהרות הנ"ל ע"א אומר נטמא כו' בר"ה טהור ולא הביא הך תוספתא בתרי ותרי ג"כ ולפי תירוץ התוס' בערובין הך תוספתא בתרי ותרי ברה"ר טהור הוא ג"כ להלכה ולא ידעתי טעם הר"מ ז"ל

אח"ז ראיתי בש"ך ח"מ סי' ל' ס"ק י"ג שכתב על הא דמהרי"ק בדבר שיכול להתברר גבי שלח ואחוי קדושין ס"ו דוקא באיסור דע"א נאמן באיסורין אלא דבהכחשה אינו נאמן ע"כ בדבר שיכול להתברר נאמן אף בהכחשה אבל בד"מ דבעינן שנים לא מהני יכול להתברר

ובספר מחנה אפרים לגאון ספרדי חולק על הש"ך בסוף ש הלכות עדות ד' י"ז. דהא לפי תירוצו של אביי ברייתא הכי מיתפרשא בעל מום פסולו ביחיד משום דיכול להתברר אבל בן גרושה הוי פסולו בשנים משום דאין יכול להתברר משמע דאי הוי יכול להתברר אף בבן גרושה הוי הדין כן. ואע"ג דבכה"ג דאיכא דמכחיש אפילו אביי מודה דאין דבר שבערוה פחות משנים כמש"כ התוס' בדה"מ אמר אביי. ולענ"ד דברי הש"ך ברורים וכפי שיתבאר בס"ד והוא בתומים ס"ק י"ב כתב על הש"ך מתחלה מה שכתבנו לעיל מסברא דנפשיה דרבא חונק על אביי ואנן קי"ל כרבא וכבר השגנו לעיל על הש"ך ביו"ד דהביא בסי' קכ"ז דברי התוס' להלכה הלא רבא חולק וס"ל דמיירי בשותק ולא במכחיש ש"מ דאף באיסורין במכחישו במקום שיש לברר אין ע"א בהכחשה כלום אלא דהש"ך בעצמו ביו"ד הביא בסי' קכ"ז ס"ק כ"ד דברי התוס' להלכה אף במכחישו במקום דיש לברר בחוש ע"א נאמן. והנה בתומים בס"ק הנ"ל כתב די"ל דלא פליגי אביי ורבא אלא דאביי מוקי לה במום גלוי שיכול לברר ע"י שלח ואחוי ורבא מוקי להברייתא כגון במום נכפה לזמן דאי אפשר לברר בחוש ומבואר במשנה בכורות מ"ד וברמב"ם פ"ח מה' ביאת מקדש הלכה ט"ו דנכפה אפילו לימים רבים הוי מום וסיים התומים ומזה ראיה קצת דלא כהש"ך דס"ל שתלוי דוקא באיסורין הואיל וע"א נאמן באיסורין דא"כ אין כאן דייק לרבא דאיירי בכה"ג די"ל דהא דקתני הואיל ופסולו בע"א דהיא היא הטעם משום דיכול לברר כאביי אלא דרבא מודה לדינא לאביי רק דמפרש שמיירי במום שאינו יכול להתברר אבל בדבר שיכול להתברר אף במקום שצריך שני עדים נאמן ע"א וכסברת בעל מחנה אפרים הנ"ל. אבל כשנעיין היטב בהסוגיא נראין דברי הש"ך להלכה והוא הא באמת בתוספתא דפ"ב דמקואות דקאמר ר"ע לר"ט מקוה פסולו בעצמו ובעל מום פסולו בעצמו ואל יוכיח בן גרושה שפסולו מאחרים מקוה פסולו ביחיד ובעל מום פסולו ביחיד ואל יוכיח בן גרושה שפסולו בב"ד ובש"ס קדושין מעתיק בשנים והיא היא דכיון שצריך שנים צריכים להעיד בב"ד לפוסלו ובש"ס קדושין מהפך הלשון מתחלה כתבו מקוה פסולו ביחיד כו' ואח"כ דבר אחר מקוה פסולו בגופו והנה לבאר למה צריך ר' עקיבא שתי ראיות לדחות דברי ר"ט והוא ע"פ דברי התוס' בקדושין ס"ו ב' בדה"מ אמר ר"ט שפליגי בתרתי דפליגי בטהרות שנעשה ע"ג למפרע אי אזיל בתר חזקה דמקוה או בתר חזקה דאדם וכשלא נודע החסרון וגם פליגי במקוה שטבל בו כהן ועבד עבודה ובאו עדים והעידו שהמקוה היה חסר קודם טבילה ר"ט מדמה לבן גרושה ור"ע מדמה לבעל מום וצריך ע"ז שני ראיות ראיה ראשונה כשלא נודע חסרון המקוה רק שהיא חסר לפנינו ע"ז קאי הדמיון מקוה פסולו בעצמו ובעל מום פסולו בעצמו ואל יוכיח בן גרושה שפסולו מאחרים והיינו דהא עיקר הטעם במקוה שנמדד ונמצא חסר דמטמאין אף ברה"ר משום דהרי חסר לפניך וזהו מקוה פסולו בעצמו והרי הריעותא לפנינו ע"כ מצרפין חזקת הטמא לחסר לפנינו ודומה לבעל מום דפסולו מגופו. וראיה השניה דפסולו ביחיד מקוה ובעל מום ע"כ כשנודע הפסול בבירור ועבד עבודה עבודתו פסולה. אבל בבן גרושה הרי צריך לפוסלו בב"ד והוא ע"פ שנים דוקא ע"כ התירה התורה עבודתו כל זמן שלא נפסל בב"ד אף דנודע בבירור שהוא בן גרושה

והנה ע"כ מוכרח סברת אביי דמיירי בבעל מום שלח ואחוי דבאמת אין פוסל באדם אלא מומים שבגלוי. אבל מומין שבחלל הגוף אע"פ שהוא טריפה אין פוסלו כמבואר בתוספתא וברמב"ם פ"ו מה' ביאת מקדש דין ז' מה עור ופסח מום שבגלוי כו' וגם הדמיון למקוה הרי החסרון בעצמו נגלה שחסר ואי אפשר לומר כמש"כ התומים דפליגי אביי ורבא בזה דלרבא מיירי במום שאי אפשר לברר כגון בנכפה לזמן רב א"כ אינו דומה למקוה דשם ג"כ שייך בוא ואראך החסרון אלא דאף לרבא מיירי במומין הנגלים לעין כל דיכול לברר. אלא דהוכחת רבא דאין הטעם תלוי ביכול לברר דוקא דהרי יש מום של נכפה לזמן רב דאין יכול לברר בחוש ואעפ"כ פסולו ביחיד וגם אם עבד עבודה פסולה העבודה למפרע. וע"כ דעיקר הדבר תלוי בהפסול בגוף בעצמו דהרי החסרון מתוכו ולא מחמת אחרים וג"כ פסולו ביחיד אף דאי אפשר לברר. עכ"ז וכי בעל מום הוא מחמת פסול עבירה דהרי בידי שמים הוא ולא כן בן גרושה שרוצים לפוסלו מחמת שאביו עבר עבירה ונשא גרושה בכה"ג צריך שני עדים א"כ לפ"ז מוכח ע"כ מאביי גופי' דבבן גרושה דצריך שני עדים דוקא אף במקום דיכול לברר בחוש וכדעת הש"ך. הא מוקי אביי במכחיש דא"ל שלח ואחוי והיינו דקתני מקוה ובעל מום פסולו בגופו ואל יוכיח בן גרושה שפסולו מאחרים ע"כ בעינן שנים לפוסלו דאי אפשר לברר א"כ למה חלק הברייתא לשני טעמים דהא הכל אחד בשביל שיכול לברר יכול ע"א ג"כ למיפסל א"כ הכל חד טעם וברייתא ובתוספתא הנ"ל מבואר תרי טעמים. ועוד מום נכפה יוכיח דאי אפשר לברר ואעפ"כ פסולו בע"א אף אם נאמר דהתוספתא מיירי ברוב מומין שהן בגלוי ויכול לברר עכ"ז הדין אמת אף במום שאינו יכול לברר דפסולו בע"א ועבודתו פסולה כמו כל בעל מום שבגלוי א"כ מוכרח לפרש דבאמת התוספתא נקיט תרי טעמי לבן גרושה דפסולו בשנים אף במקום שיכול לברר כיון דבעי שנים א"צ לחוש לעדות ע"א אף במקום דיכול לברר כל זמן שמכחישו לשיטת אביי אלא דעיקר כוונת אביי לדחות הוכחת רבא דמיירי בשותק ואמר דמיירי במכחיש ואף שאין ע"א נאמן בהכחשת בע"ד באיסורין עכ"ז במקום דיכול לברר שלח ואחוי נאמן אף בהכחשת בע"ד דהכחשה כמאן דליתא כיון דיכול לברר והוי כמו ע"א בעלמא בשתיקת בע"ד. אבל במקום שצריך שנים לפוסלו אין לחוש לע"א אף במקום דיכול לברר א"כ הוי תרי טעמי בתוספתא מקוה ובע"מ פסולו ביחיד בכל גווני בין דיכול לברר בין דאין יכול לברר כגון במום דנכפה ובן גרושה פסולו בשנים בב"ד בכל גווני רק דאביי סובר דמיירי במכחישו כיון דרוב מומין יכולים לברר וע"א נאמן באיסורין במקום דיכול לברר אף במכחישו ולא שזה הוא הטעם דמש"ה נאמן ע"א משום דיכול לברר דהרי מום נכפה יוכיח דאין יכול לברר ואעפ"כ ביחיד פסולו אלא דשם מיירי בשותק ולא במכחיש כמו בכל ע"א דאיסורין דאינו נאמן בהכחשת בע"ד. אבל עכ"פ במקום דצריך שנים לפוסלו דברי הש"ך מוכרחים דאף ביכול לברר אין ע"א נאמן ודלא כבעל מחנה אפרים והתומים בזה אלא דבדברי רבא אין הכרח אם נאמר דמוקי במום נכפה כמש"כ התומים ואינו חולק על אביי במקום דע"א נאמן באיסור ביכול לברר אף במכחישו נאמן אלא דמוקי התוספתא במום נכפה ואיירי בשותק או דבאמת חולק רבא על אביי אף באיסורי דע"א נאמן ואף במקום דיכול לברר אינו נאמן במכחיש ומוקי בשארי מומים וכבר כתבנו דנוטה יותר דמיירי ברוב מומים